פורת יוסף קל

פעמים קורא לאיסורי לאוין חייבי לאוין אבל י"ל דכתב היתה אנוסה זו או מפותה מחייבי לאוין אם התרו בו כו' ובמפותה על כרחך ליכא לאוקמיה באלמנה לכהן גדול דהר"מ ז"ל פסק דנערה שנתארסה ונתגרשה קנסא לעצמה כר"ע דמתני' וא"כ באלמנה לכהן גדול במפותה אמאי לוקה הא במפותה מחלה דקנסא לעצמה כו' ואין לומר דאיירי בחללה דכבר כתבנו לשיטת הר"מ אינו לוקה אלא כהן גדול באלמנה משום לא יחלל ולא כהן גדול בגרושה וה"ה חללה וזונה דכבר מחוללת ועומדת וכבר התבאר זאת (בפט"ו מהלכות איסורי ביאה) וגם דין דחלול זרע אינו לוקה כמבואר (בפרק ששה עשר יע"ש היטב ומיהו אי אמרינן דקנס דקטנה אינה יכולה למחול וכמו שנסתפק המשנה למלך בהל' נערה ובתולה והבאתיו לעיל אכתי אין כאן קושיא דאימא דאיירי בקטנה דאינה יכולה למחול וש"מ מדברי הר"א בנו של הר"מ ז"ל דאף בקטנה יכולה למחול וה"ה בשוטה וכנראה מדברי רש"י שכתב דלא גרסינן שוטה משמע דאי גרסינן ליה נמי א"ש דמשמע בהדיא דיכולה למחול וה"ה בקטנה דדין אחד להם וכבר התבאר זה לעיל בחדושינו יע"ש:

ומ"ש הר"מ אם היתה מחייבי לאוין דמשמע דיש שאינה מחייבי לאוין אפשר דאם נאמר דלפי מה שכתב המ"מ בריש הלכות אישות דקדשה אינה אלא דוקא בבת ישראל וא"כ אפשר דגיורת נמי ממעטינן מיניה דכל מקום דכתיב בישראל ממעטינן נמי מיניה הורתו שלא בקדושה כו' וא"כ מצינו בקנס נמי כה"ג לכך כתב אם היתה מחייבי לאוין כו' יע"ש היטב. ודע דבקנס ליכא למימר הכי הא דכתיב בתורה דמיירי בגיורת דהא כתיב ונתן לאבי הנערה ובהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה לאו לאביה כו' והנה נתבאר זאת דקדשה אף באונס הוה קדשה כמו שכתב הר"א בנו של הר"מ ז"ל דאם היתה מחייבי לאוין שכתב דקדשה אף באונס שהוא לוקה יע"ש היטב ועיין בחדושנו לקמן ודוק היטב לע"ד:

בדף לג ע"א גמרא במצות שבמיתה הכתוב מדבר ואם לא יהיה אסון כו' מזה הפסוק מוכח דמיתה פטורה מתשלומין אלא שאין הכרע מכאן אי דוקא במזיד פטור מן התשלומין או אפילו בשוגג פטור ועיין לקמן מ"ש שם מזה:

ע"ש אלמלא נגדוהו לחנניא מישאל ועזריה הוה פלחו לצלמא כו' הא ודאי דצדיקים גמורים כמותם לא עברו על דבר זה דעל שלשה דברים יהרוג ואל יעבור ומיהו מיתת ב"ד אין חייב דאונס רחמנא פטריה וקאמר דאנגדיה לא חייב אדם למסור עצמו על זה הקשו התוספת מר' עקיבא וק"ל:

ע"ש ריש לקיש אמר הא מני ר"מ הוא דאמר לוקה ומשלם כו' והא דעולא מוקי למתני' דהכא דממונא משלם כו' ומתני' דהתם בבוגרת כו' ולא מוקי מתני' כר"מ דאמר לוקה ומשלם דרוצה לאוקמיה אליביה דכ"ע וקאמר לר"י וה"ה לעולא וריש לקיש דמוקי כר"מ סבר דמילקא לקי וממונא לא משלם לרבנן כר' יוחנן ובחדא פליג עליה דאף בלא התרו ביה כיון דאילו אתרי ביה פטור ה"ה בלא אתרו ביה נמי פטור ומוקי מתני' דהכי כר"מ. ולשיטת הר"מ שכתבתי לעיל קשה דודאי אמתני' דהכי לא קשיא כלל דע"כ רבי קרא דמשלם קנס דאם לא כן לא משכחת ליה כלל דמשלם קנס דחייב משום קדשה כו' ואי אמתני' דמכות איכא לאוקמי' כעולא באחותו בוגרת ועוד דמדפריך אי ר"מ קשיא בתו משמע דריש לקיש מוקי מתניתין דהכי כר"מ למה ליה לאוקמיה מתני' כר"מ דהא ודאי אמתני' דהכי לא קשיא כלל לשיטת הר"מ דכל שבא ביאה בזנות לוקה משום קדשה א"כ ודאי לריש לקיש דאיהו סובר דחייבי מלקות שוגגין נמי פטורין מתשלומין ודאי רבי התורה כאן לקנס אף דבעלמא לוקה ולא משלם ואמתני' דמכות הוה ליה לשנוי הא מני ר"מ הוא ואה"נ דיפול הקושיא ג"כ התם אי ר"מ אפילו חייבי מיתות ב"ד נמי והתם לא קחשיב אלא חייבי כריתות אבל מדפריך אי ר"מ אפי' בתו נמי משמע דאמתני' דהכי קאמר הא מני