פורת יוסף קכד

בתי"ט. והנה קושיא ראשונה יש ליישב דודאי מצי לאוקמיה מתני' אליביה דכולי עלמא שהזיד במלקות אלא דא"כ תיקשי ליתני חמץ חולין של חבירו כו' כמו שהקשה רש"י ז"ל אבל לשיטת התוספת ז"ל יאמר בזה דודאי שהזיד במלקות אלא דקשיא א"כ ליתני חמץ חולין של חבירו ולכך אמר דמתני' ר"נ ב"ה הוא דכרת פוטר אף בשוגג מתשלומין וא"כ אף בשוגג הוה למיפטר כו' ולכך תני דוקא בתרומת חמץ דלכך בשוגג חייב או כיון דגלי גלי או דשאני תרומה דתשלומי כפרה נינהו כמ"ש התוס' (בדף כ"ח) יע"ש היטב ואה"נ הא דקאמר בגמרא ר' נב"ה הוא הכי היינו שהזיד במלקות ואפ"ה ע"כ מתני' רנב"ה דאל"כ ליתני חמץ חולין של חבירו כו'. אלא דלא ידענא מי הכריחו להר"מ ז"ל לפרש דהזיד במלקות ולא שהזיד בכרת כו'. ואפשר דלענין הילכתא כתב כן דנ"מ נמי לדידן. ומה שיש להקשות מה שכתב דהזיד במלקות דחמץ ולא בהזיד במלקות תרומה וכן הקשה התי"ט ז"ל י"ל דהנה יש להקשות במתני' דקתני פטור מתשלומין ומדמי עצים מה לי תרומה טהורה או תרומה טמאה לפרש"י יע"ש אלא יאמר בזה דאשמעינן רבותא בזה דאף דהוה תרומה טמאה והקדישה קודם הפסח דהוה אמינא דאין איסור חמץ חל על תרומה טמאה בשלמא בתרומה טהורה שפיר מצי חייל איסור חמץ בפסח דהוה איסור מוסף דמתחלה קודם היתה אסורה לזרים ומותרת לכהן משא"כ כשבא הפסח מיגו דאיתוסף איסורא על כהנים כו' ושפיר מצי חייל איסור חמץ משא"כ בתרומה טמאה דבלא"ה אסורה לכהנים הוה אמינא דלא חייל איסור חמץ בפסח וא"כ אף בהזיד בחמץ חייב תשלומין קמ"ל דמצי חייל דאיסור חמור הוא לשיטת התוס' דאיסור הנאה לא הוה איסור מוסיף כמ"ש בחולין (דף ק"א ע"א) יע"ש והנה ע"כ דמתניתין מיירי שהזיד בחמץ דאל"כ שהזיד בתרומה הדרא קושין לדוכתיה למה לי מדמי עצים דאפילו אי לא יחול איסור חמץ הא חייב מלקות משום איסור תרומה כו'. ומתני' מיירי כו' דחייב דהוה כולל דמיגו דחייל איסור חמץ אשאר חתיכות חייל נמי אתרומה כו' והנה אם נאמר דמתני' לאו ר"י הגלילי הוא וטעמא דבמזיד פטור משום דלפי דמים משלם א"כ יקשה למה לי במתני' ומדמי עצים מה לי תרומה טהורה או תרומה טמאה והנה לזה כתב הר"ם דלפי מה דס"ד דמוקי למתני' דחמ"פ אסור בהנאה ולכך במזיד פטור ע"כ הא דקתני ומדמי עצים שיעורו דלא תימא נחשוב כעץ בעלמא הרצון דלא תימא דחמ"פ הוה שריפה וכל הנשרפין אפרן מותר וישלם דמי עצים מיהת לכך אמר דחמץ מן הנקברין דהילכתא כחכמים דמפרר וזורה לרוח זה שכתב שעורו כו' היינו כדי ליישב דבריו הראשונים ודוק היטב:

ע"ש בתוספת בד"ה מכי עידניה דאגביה קניא כו' אמתני' דפסחים דקתני במזיד פטור מתשלומין כו' עכ"ל והנה במתני' דהתם היה אפשר לומר שהזיד במלקות וכמו שכתב הר"מ ובאין כאחד דמכי עידניה דאגביה קניא וחייב באחריות ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא כמו שכתבו התוספת בפסחים (דף נ"א ע"א) יע"ש וא"כ חיוב מלקות ותשלומין באין כאחד ולכך פטור מתשלומין והא דמוקי כר"נ ב"ה כבר כתבתי לעיל דאל"כ ליתני חמץ חולין שלחבירו כו' ואי דאבל יראה אין לוקין עליו י"ל דלשיטת הר"מ לוקין על בל יראה שכן כתב בהל' חמץ ומצה קנה חמץ או חמצו חייב משא"כ לשיטת התוספת בפסחים (דף כ"ט ע"ב) שכתבו דבל יראה ניתק לעשה ואין לוקין עליו הוקשו להם שפיר ודוק:

בדף לא ע"א הכי לא מצי לאהדורי והכי מצי לאהדורי הא דאמר לעיל כגון שתחב לו חבירו לתוך פיו ופריך אי דמצי לאהדורי ניהדר ופרש"י ומשעה דלא אהדרי' חייב כו' היינו כפי תירוץ זה דהיכא דמצי לאהדורי דחייב דחיוב מיתה בא לאחר מיכן משא"כ ללישנא קמא דאמר הכי אי אפשר להנחה בלא עקירה כו' הא ודאי דלא אפשר לאכילה בלא הנחה בפיו שוב מצאתי בריטב"א שכתב כן ונהנתי ולפ"ז איכא בינייהו נמי בתחב לתוך פיו של חבירו אלא דנקיט במאי דקאי ביה: