פורת יוסף קכג

אחות אשתו ומיהו נערה נדה ליכא למימר דלא אצטריך קרא דקדושין תופסין בה ולא יסבור רש"י כסברת התוס' דדוחק לאוקמיה קרא אחדא מילתא אאחות אשתו לחוד דמ"מ מוקמינן ליה לאחות אשתו ושפיר מפקי מתני' מדר' נחוניא בן הקנה ואין להקשות דילמא מתני' בשוגג כבר ישבו בספר פני יהושע יע"ש ושיטת התוספת דכתבו בפסחים דאף בשוגג סובר ר"נ ב"ה דח"כ פוטרין מתשלומין כמו חייבי מיתות ב"ד שוגגין צ"ל הא דקאמר בגמרא הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס לר"ש בן מנסיא אף דסובר דחייבי כריתות כחייבי מיתות ב"ד מ"מ הא רבי קרא כקושייתם ומכל מקום מה שכתבו התוספת דאפשר דר"ש כו' הא בהדיא סובר ר"ש בן מנסיא דחייבי כריתות כחייבי מיתות ב"ד סוף דבר שדברי התוס' צריכין אצלי תלמוד ממקום אחר ודוק היטב:

שם ע"ב בתוספת בד"ה לאביי פטור תרומת חמץ כו' עכ"ל הא דלא ניחא להו לפרש האוכל חמץ של הקדש במועד דלא מעל היינו דאחמץ מזיד היה דמשמע להו דבחדא גווני מיירי כמו ששגג בהקדש ה"ה בחמץ ומזה דלא תקשי להו הכי בפשיטות בתרומה אמאי במזיד פטור נימא כיון דגלי גלי דבעלמא אמרינן לר"נ בפירוש שוגג כמזיד בין במיתה בידי שמים וכן בכרת וכיון דגלי בתרומה לענין שוגג דחייב ה"ה במזיד אלא דלא אמרינן כן דודאי בשוגג דגלי גלי ובמזיד לא גלי אבל ממיתה לכרת שפיר אית לן למימר דגלי במיתה והוא הדין בכרת יע"ש בפסחים:

ודע דהתוספת בפסחים (דף כ"ח ע"א) תירצו עוד תירוץ אחר דר"נ לא ס"ל כרבי ובאמת יש להקשות מאי ס"ד מעיקרא להקשות אימא דר"נ לית ליה כרבי אלא כרבנן ובכאן לא זכרו כלום מזה והנראה בזה דיש להקשות אהא דכתבו התוספת דבתרומה כיון דגלי גלי דמאי גילוי איכא דאימא הא דאמרה תורה דהאוכל תרומה בשוגג דחייב לשלם משום דמכי עידניה דאגבי' קניא ולא באין כאחד ומאן נימא דהתורה חייבתו בתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה שהוא בדרך רחוק אבל יאמר בזה דמדחייב חומש וחיוב החומש אינו בא אלא על אכילה דכי יאכל פרט למזיק וא"כ אמאי חייב כיון דתשלומין ומיתה באין כאחד אלא ודאי כיון דגלי גלי ולפ"ז יש להקשות אמאי לא אמר בגמרא דאיכא בנייהו איפכא בזר שאכל תרומת חמץ בפסח לאביי חייב בשוגג כיון דגלי במיתה בידי שמים ה"ה בכרת ולרבא פטור דלרבא לא גלי במיתה בידי שמים וא"כ בכרת פטור דלא שייך כיון דגלי גלי. ולא צריך לדחוקי בדרך רחוק בתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה ואי דמתני' דפסחים דקתני התם האוכל תרומת חמץ בפסח דבשוגג חייב ע"כ אי לפי מדה משלם דפלוגתא הוא התם או כר' חגא מדרומאה דאייתי מתני' בידיה דחייבי מיתות שוגגין חייבין בתשלומין אלא ודאי דשאני תשלומי תרומה דכפרה נינהו. משא"כ לתירוץ שני שכתבו התוספת בפסחים דר"נ לא סבירא ליה כרבי וא"כ ע"כ דאמרינן כיון דגלי גלי א"כ אמאי לא אמר א"ב הא כו' ולכך לא הביאו התוספת כאן תירוצא שנית שכתבו בפסחים:

והנה ראיתי לבאר בכאן דברי הר"ם בפירוש המשניות בפסחים (דף ל"ב) שיש לתמוה הרבה בדבריו וכבר הרעישו עליו בעל התי"ט בפסחים וזה לשונו האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים ובפירוש המשניות וז"ל כבר קדם לך העיקר במסכת מכות כל הלוקה אינו משלם ולכך פטור מן התשלומין ופטור מדמי עצים שיעורו דלא תימא שנחשוב לחמץ זה כאילו הוא עץ בעלמא קמ"ל שהחמץ בפסח אסור בהנאה עכ"ד הקדושים והתי"ט תמה עליו במסכת פסחים יע"ש ואני אוסיף להפליא אם כדבריו למה מוקי גמרא מתני' כר"נ ב"ה אמאי לא מוקי מתני' ככ"ע שהזיד במלקות דחמץ ועוד שסותר עצמו דמתחלה כתב דבשוגג פטור משום שהזיד במלקות וע"כ דאי חמץ בפסח מותר בהנאה ואח"כ כתב דפטור מדמי עצים דחמץ בפסח אסור בהנאה ועיין שם