פורת יוסף קכב

ובתוס' בד"ה הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס כו' ולר"ע ניחא דמפקא כו' היינו לר' סימאי ולר' ישבב אי לאפוקי מדר' סימאי קאתי. ומיהו אצטריך קרא לבעולה לכ"ג דלכ"ע קידושין תופסין בה ודוחק לומר דקרא אחדא קאי כמ"ש מהרש"א וא"כ דוקא אליביה דר' סימאי אבל ר"י אליביה דנפשיה לא ניחא דכיון דאיתרבי חייבי לאוין או עשה איתרבי הכל דאבעולה לכ"ג לא אתי דלא מסתברא לאוקמיה אחדא מילתא ומיהו אם נאמר דחללה מחייבי עשה וכמ"ש התוס' ביבמות דאינו לוקה עליה כו' א"כ איכא לאוקמיה קרא אתרתי אבעולה לכ"ג ולחללה דחייבי עשה ויתבאר לקמן (בדף ל"ג):

ומ"ש בספר פני יהושע אמ"ש מהרש"א ז"ל דלעיל ולו תהיה לאשה לאו מיותר חוזר ממ"ש למעלה דודאי דהנך מיתורא דקרא קדריש וזה נראה דעת מהרש"א בכאן דקרא משתעי ולא יוכל לשלחה כל ימיו יע"ש ולפי זה א"ש מה דהוה קשיא לן לעיל לר"ע דמתניתין לקמן דדריש אשר לא אורסה לג"ש א"כ ה"א לא דריש והוה ד' קראי ואנן חמשה בעינן כמ"ש הריטב"א ז"ל י"ל דאליביה דר"ע דמתניתין סובר כר' ישבב אליביה דנפשיה א"כ כיון דאיתרבי חייבי עשה ה"ה חייבי לאוין וח"כ. ולר"ע דברייתא מוכח בלא"ה כמ"ש בספר פני יהושע מדאצטריך ארוסה כו' ש"מ דחייבי כריתות יש להן קנס. אלא דלפ"ז קשיא תפשוט דר' ישבב טעמיה דנפשיה קאמר וכמ"ש התוספת ומיהו אין זה קושיא דאיכא למימר דתלמודא מסופק אליביה דר"י אבל תנא דמתני' אליביה דר"ע סובר דלגמרי אמר דאין קידושין תופסין וה"ה דהוה מצי למימר ולתנא דמתני' מאי איכא למימר אלא דנקיט ר' ישבב דקאי אמילתיה דר"ע. ולפ"ז יש ליישב קושית התוספת דניפשוט דר"י אליביה דנפשיה דאל"כ מתני' דר"ג דאין בעילה אחר בעילה כמאן אתיא י"ל כתנא דמתניתין אליביה דר"ע. ומיהו הר"מ ז"ל דפוסק (בהלכות נערה בתולה פרק שני הלכה י"ו) דיתומה שנתארסה ונתגרשה קנסא לעצמה מנא ליה כיון דלדידן הילכתא דאין ממזר אלא מחייבי כריתות וממילא דקידושין תופסין ועל כרחך כמ"ש הריטב"א ז"ל דבתולת כו' והירושלמי דמוקי להך דהכי כר"ע דמתני' מכח הבא על בתו כמ"ש התוס' בסנהדרין (דף ע"ג ע"ב) יע"ש אפשר כמ"ש ונאמר דלא מספקא אי ר' ישבב טעמיה דנפשיה קאמר דודאי לדידיה טעמא דנפשיה קאמר:

אמנם כן דברי התוספת דכאן שגבו ממני ולא זכיתי להבין דבריהם הקדושים שהקשו לרש"י מנלן דמפקא מתני' כו' עכ"ל. הנה בירושלמי במסכת תרומה פרק האוכל תרומה מזיד איתא התם פלוגתא עלה דיה"כ כשבת דגרסינן התם תמן תנינן אין בין יה"כ כו' מתני' רנב"ה ר"ש בן מנסיא אמר כרת כחייבי מיתות ב"ד כו' מה ביניהון חד אמר נערה נדה ביניהון וחד אמר אחות אשתו ביניהון לר"נ ב"ה אין הכרת פוטר אלא דומיא דשבת דאין היתר משא"כ נערה נדה ואחות אשתו דיש להם היתר וכו' ולר"ש בן מנסיא אף בכה"ג הכרת פוטר. ולפ"ז יש לתמוה מה שכתבו התוספת דהכל מודים ר"ש התימני ור"ש בן מנסיא ולאפוקי מדר"נ בן הקנה אדרבה לרנב"ה אין הכרת פוטר דהא נדה יש לה היתר ולר"ש בן מנסיא הכרת פוטר מן התשלומין דאף שיש אחריה היתר כו' ולשיטת רש"י אתי שפיר דהכי קאמר הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס היינו בשוגג דמודה ר"ש בן מנסיא דאיהו לשיטתיה דפירש בפסחים דהא דפוטר כרת מן התשלומין דוקא במזיד ולא בשוגג יע"ש (בדף ל"ב) ובמהרש"א ולא תימא דאין תופסין בה קדושין דהא הכל מודים בנדה דתפסי בה קדושין ולאפוקי מדר' נחוניא ב"ה כו' היינו מתני' מפקי מדר' נחוניא בן הקנה דקתני נמי הבא על אחותו כו' דאף דאין לה היתר קתני דפוטר כו' וה"ה דהוה מצי למנקט ולאפוקי מדר"ש בן מנסיא אלא דבלאו הכי מתני' דלא כרבי שמעון בן מנסיא כדמסיק דלאפוקי מהאי תנא ולפ"ז לא קשיא קושית התוספת דילמא דרבי קרא דאימא דקרא אתי לח"כ שיש להן היתר כגון