פורת יוסף קכא

בעצמו קודם לכן קודם ביאה זו דתו לא מיקרי ראוי' לו ואף דלענין כה"ג הוה בעולה מ"מ לענין קנס עדיין בתולה היא דבכהן גדול מרבינן מב' יתירא בבתוליה דהוה בעולה שלא כדרכה משא"כ לענין קנס דהוה עדיין בתולה וא"כ איכא לקיומיה בעולת עצמו שבא עליה קודם ביאה זו ולפ"ז לא יקשה מ"ש המשנה למלך דאמאי לא מוקי רש"י בממאנת יע"ש ואם נאמר דקושית רש"י מבעולת עצמו וכמ"ש דודאי לר"א עשאה זונה מבעולת עצמו דלא שייך הואיל וסופה להיות זונה תחתיו וכן כתבו התוספת בהדיא ביבמות (דף נ"ט ע"ב ודף ס"א):

ודע דלמאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה ודאי דליכא לאוקמיה דלא קשיא כלל מזונה דבאין בהדי הדדי לדידיה דלא חשיבה זונה אלא בהכ"ע ואז נתחייב ג"כ בקנס בהכ"ע כמבואר בפרק בן סורר יע"ש אלא דרש"י רוצה לפרש אליביה דכ"ע אפילו למ"ד העראה זו נשיקה דהוה זונה כו' ואח"כ מתחיל חיובא דקנס כו'. ואין להקשות איך שיהיה הוה דלא ככ"ע א"כ נימא דאתיא כר"א ולמ"ד העראה הכ"ע די"ל דודאי ניחא ליה לאוקמיה אליביה דכ"ע אלא דר"א ודאי דלא תיקשי הניחא כו' דר"ע סובר בהדיא בהבע"י דאיזהו זונה כל שמופקרת לכל וכמ"ש המשנה למלך בהלכות איסורי ביאה פי"ח) דר"א ור"ע מחולקין דלר"א אפילו ביאה אחת ולר"ע דוקא בהרבה ביאות ויתבאר לקמן וא"כ ר"ש בן מנסיא דהוה תלמיד דר"ע כמ"ש התוספת בד"ה איכא בינייהו ודאי דלא שייך להקשות הניחא אבל זאת יצדק הניחא למ"ד העראה זו הכ"ע כו'. ובזה יש ליישב הא דכתבו התוס' וא"ת הניחא כו' ואמאי לא הקשו הניחא דפנוי הבא על הפנויה כו' וגם לשיטתם יקשה ולפי מ"ש דר"ע פליג בהדיא ודוק היטב לפענ"ד:

או יאמר לשיטת התוספת שאנס בתולה גמורה ודאי דלא הוה זונה באונס כמ"ש השיטה ישנה הביאו המשנה למלך (בהלכות איסורי ביאה פרק י"ח) יעוין שם ורש"י אפשר דלרווחא דמילתא כתב כן דר"א הוא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה כו' ודוק:

ע"ש גמרא ומאי שנא דהוה עשה שאין שוה בכל כו' עכ"ל יאמר בזה דפריך ומאי שנא לאו דפריך לימא דחייבי עשה דכהונה דלא תפסי בה קידושין דעל כרחך חייבי עשה דכהונה תפסי בה קידושין דאל"כ כי תהיין לאיש שתי נשים במאי מוקים ליה כדפריך בקדושין ומסיק לבעולה לכ"ג ועל כרחך מוכח דקדושין תופסין בהן אימא יבמתו דכתיב דחייבי עשה עולין לחליצה ולא ליבום ולר"ע אליביה דר' ישבב דמרבי חייבי עשה דלא תפסי בה קידושין ופטורין מחליצה ויבום וע"כ יבמתו לחייבי עשה דכהונה וכגון חללה דחייבי עשה לראב"י דס"ל דיש חלל מחייבי עשה וכבר התבאר זה בחדושינו במסכת יבמות דהתוספת כתבו דחלל מחייבי עשה אינו לוקה עליה כו' יע"ש היטב וא"כ אצטריך יבמתו להכי דאי בעולה לכ"ג הוה חייבי לאוין דאלמנה לא יקח ואיך שיהיה מוכח דחייבי עשה דכהונה תפסי בה קידושין אלא דפריך דא"כ נימא כל חייבי עשה תפסי בה קידושין ומ"ש דנימא דוקא חייבי עשה דכהונה ומשני הנך שאין שווין בכל כו' ולפ"ז א"ש מה דהוה קשיא לן דכיון דלר"ע מוקי קרא דלא יקח ולא יגלה במסתבר טפי היינו דוקא שווין בכל א"כ אימא דגם חייבי לאוין דכהונה תפסי בה קידושין ולפי מה שכתבתי א"ש דר"ע מוקי קרא לאיסורא בכל גוונא אלא כי תהיין לאיש שתי נשים או יבמתו ע"כ דחייבי עשה דכהונה כו'. ולפ"ז א"ש דלהר"מ ז"ל שפסק דעל חילול זרעו אינו לוקה יע"ש (בהל' איסורי ביאה) יע"ש במגיד משנה א"כ תקשה לר"ע אליביה דר' ישבב דמרבי אפילו חייבי לאוין דאלמנה לכ"ג כו' אם כן לא יחלל זרעו למה לי זרעו דאי דיהא זרעו חולין השתא לקהל ישראל אסור לבוא לר"ע ואי דלוקה הא הר"מ כתב דאינו לוקה אלא ע"כ צריך לומר דר"ע ס"ל כראב"י דיש חלל מחייבי עשה וא"כ אצטריך לא יחלל זרעו דיהא זרעו חולין בחייבי עשה דודאי בחייבי עשה דכהונה מודה ר"ע דקדושין תופסין בהן ודוק: