פורת יוסף קכ

דלא בעינן ראויה לקיימה עכ"ל והנה יש לדקדק אימא דמתני' אתיא כר"ע דמתני' דס"ל לעצמה נמי דריש להג"ש מאשר לא אורסה כדמוכח התם בהדיא ואימא רב פפא אליביה דידיה אמרה ואי דמתני' לא אתיא כר"ע דמתני' כו' דהא פשיטא דלא אתיא מתניתין נמי כר' יוסי הגלילי דאיהו סבירא ליה דנערה שנתארסה ונתגרשה לית לה קנס כלל אלא דר"פ לכ"ע אמרה ואפילו לר"י כמה שכתב הריטב"א ז"ל דהך סוגיא דהכי אליביה דר"י הגלילי יע"ש. ומה שכתב בספר פני יהושע דלר"ע דברייתא לא איצטריך לרבוי חייבי לאוין וחייבי כריתות דמדאיצטריך אשר לא אורסה כו' יש להקשות דבאמת דיש לן לימוד דחייבי לאוין וחייבי כריתות יש להן קנס ע"כ הקרא דאשר לא אורסה דלא מיקטל ומשלם מה שאין כן אי לא הוה ריבויא לחייבי לאוין וחייבי כריתות הוה אמרינן דאשר לא אורסה לאשמעינן דאין משלם קנס משום שאין ראויה לקיימה ואי דקשיא למה לי קרא להכי י"ל דהג"ש אצטריך וקרא לא מיעקר מפשטיה דודאי הוה אמרינן דחדוש הוא אע"ג דמיקטל משלם וקרא דאשר לא אורסה דלא משלם קנס משום שאין ראויה לקיימה ומיהו לאו מיותר דאצטריך לג"ש יע"ש אבל בזה י"ל דאי להכי אכתי לא הוה למיכתב אשר לא אורסה דמצי למיטעי אלא הוה למיכתב אשר לא ארוסה כמ"ש התוספת (בדף ל"ח ע"ב) יע"ש אהא דפריך ארוסה בת סקילה היא וא"ת כיון דלא אצטריך כ"ש דאתי שפיר לג"ש די"ל לא הוה למיכתב אשר לא אורסה דמצי למיטעי כיון שאין צריך לגופא משא"כ בצריך נמי לגופיה יע"ש והכי נמי דכוותי' ומ"ש דלר"ע דברייתא לא אצטריך לרבוי חייבי לאוין וח"כ יש להקשות א"כ למה לי כסף ישקול כמוהר הבתולת דנהי דלא דריש ה"א מ"מ בתולה גופא למאי אתי וצ"ל דאצטריך לחייבי לאוין אף שלוקה ומשלם ובהתרו בו דבעלמא ס"ל דלקי כו'. ואמנם מה שאמר בגמרא ורב פפא לית ליה ג"ש ואביי כו' דאל"כ תיקשי למה לי ה' דהנערה דכיון דדרש ה"א דהבתולות כו' ה"ה ה"א דהנערה לכך מסיק דשיתא קראי כתיבי וכן לרב פפא נמי וכן לר"ל דלמה לי כו' ודוק:

מה שהקשה בספר פני יהושע אימא דלא אמרינן כלל ג"ש וחד לחייבי לאוין וחד לח"כ באונס וכן במפתה כו' כבר כתבו התוס' לקמן דע"כ קים ליה דנתקבל ג"ש או בתולה בתולה או אשר לא אורסה. ומ"ש לקמן (בדף ל"ח) דאי לאו ג"ש א"כ לא אצטריך לרבוי חייבי לאוין וח"כ במפותה דלו תהיה באונס כתיב י"ל דאצטריך לחייבי לאוין דמשלם ומיהו י"ל דאפשר דר"ע סובר דחייבי לאוין מילקא לא לקי ועיין דאפשר לר"ע דמתני' תקשה ויבואר לקמן בזה ודוק:

בדף ל בפרש"י בד"ה איכא בנייהו בעולה לכ"ג כו'. וא"ת הוה זונה וי"ל דר"א הכי ס"ל כו'. ובשלא כדרכה היינו לשיטתו אבל לשיטת התוספת ז"ל דבעולת עצמן נמי לא ישא כו' לא קשה ההיא דסנהדרין שהביא המשנה למלך ובסמוך יבואר מזה. המשנה למלך (בהלכות איסורי ביאה פרק י"ז ופרק י"ח) האריך מאד בלשון רש"י והביא בשם שטה ישנה דמ"ה לא ניחא לרש"י לפרש דבעולת עצמו כיון דקודם ביאה היתה ראוי לקיימה ע"ש וזה שלא תקשה הסוגיא דיבמות ובאמת דהתם פסק רב דמוציא בגט וכן פסק הרמב"ם בפרקים אלו יע"ש אך התמיה קיימת אמאי לא מוקי רש"י הך דביאה שלא כדרכה מאחר בממאנת דליכא ביאת זנות יע"ש במשנה למלך אמנם יראה לומר דודאי מבעולת עצמו קא קשיא ליה דנהי דלא קשיא ליה דכי תהיה משמע קודם ביאה יש לחלק והוא דאם נאמר דבהעראה לא מחשיבא בעולה הן לכ"ג הן לענין קנס דהערו בה עשרה בני אדם עדיין בתולה היא ומשלמין קנס ועל העראה לא משלם קנס וזונה ודאי דעשאה משעת העראה לר"א וא"כ ודאי דכי מתחלה חיוב קנס תו לא ראויה לו משא"כ לענין בעולה ודאי דלא מצינו לאוקמי בעולת עצמו דכיון דבהערה לא חשיבא בעולה כמו שנתבאר וא"כ קודם חיוב קנס עדיין מיקרי ראוי לו כנ"ל נכון לחלק ולא צריכנא למימר דבעולה מאחר אלא הוא