פורת יוסף קטז

בתרומה דרבנן נמי מעלין ליוחסין ודוק:

ע"ש נשביתי וטהורה אני למה לי כו' משום דקא בעי למיתני סיפא ואם אחת מעידה לחברתה נאמנות כו' אף דאיכא ע"א בשבויה לאו כלום הוא. והש"ע בא"ה (סימן ז') כתב ואפילו היה עד אחד שמעיד שהיא שבויה נאמנת ובבית שמואל כתב דאפילו ע"א שמעיד שהיא טמאה נאמנת והיינו דכל דבר שבערוה אין פחות משנים ואין אשה נאסרת בעד אחד אלא ע"י קינוי וסתירה וע"א בטומאה ויבואר עוד לקמן מזה בעז"ה ועיין בפרש"י בד"ה איהו דאיכא עדים דפי' דאעידי שבויה קאי כו' ובאמת יש להקשות על הש"ע שכתב דע"א שאומר שבויה נאמנת ואמאי לא השמיענו רבותא טפי דאפילו בע"א שאומר נטמאה אפ"ה לא מהימן היכי שאיהי מכחישתו אבל יש לומר דזה רבותא טפי דאפילו שאין מכחשת העד אלא שאומרת שטהורה היא אפ"ה מהימנא דהוה אמינא דאינה נאמנת דכיון דלא מהימנא אלא מטעם מיגו והכי ליכא מיגו דלא מעיזה בפני העד כמו בנסכא דר' אבא בבבא בתרא דלא חשיב מיגו דאי בעי היה מכחיש העד אפ"ה כאן מהימנא והטעם דבשבויה הקילו משא"כ אי אומר העד שנטמאה והיא מכחישתו דודאי מהימנא דאית לה מיגו דבין כך ובין כך מעיזה. משא"כ גבי גירושין כהאי גוונא דע"א אומר שהיתה אשת איש והיא אומרת גרושה אני דאינה נאמנת דלית לה מיגו דאין מעיזה בפני העד דהוה איסור דאורייתא אם לא לאותן הסוברים דבנסכא דר"א הטעם דלא אמרינן מיגו דמחויב שבועה או ישבע או ישלם משא"כ כאן ועיין בבית שמואל (סימן קנ"ב) ולאותן היש אומרים תקשה אמאי קתני במתניתין ואם יש עדים אפילו בע"א נמי אינה נאמנת דהוה מיגו דהעזה ואפשר איידי דסיפא דשבויה נקיט לה ודוק לענ"ד:

בדף כה ע"א גמרא ואב"ע השתא נמי בתרומה דרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא אכיל ומאי גדולה חזקה כו' ר"ל דבא לשנוי דמאי גדולה חזקה אבל מעלין מתרומה ליוחסין והכי שאני דריע חזקייהו כו' כמ"ש התוס' וק"ל:

שם ע"ב מוחזקני בזה שהוא כהן שקרא אחריו לוי צריך לומר לשיטת רש"י על כרחך שהיה כהן אחר בבית הכנסת ואפילו הכי שמא גברא רבה הוא כרב דקרי בכהנא דאפילו כהנא דארעא דישראל כייפי ליה ומכל מקום כיון שקרא אחריו לוי ודאי כהן הוא דאף דיכול לקרוא בכהנא מ"מ לא קודם לוי כיון דאיכא כהן בבית הכנסת לא נתפרדה החבילה ולא יקרא ישראל גדול לפני לוי ומיהו שלשה ישראלים אפשר דשרי ועיין בא"ח ודוק לפי עניות דעתי:

בדף כו עא אתו בי תרי ואמרו דלאו כהן הוא כו' עכ"ל בספר פני יהושע הביא בקונטרס אחרון שחכם אחד טעה וסבר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים ואפילו באו אח"כ שנים הרי הוא כתרי ותרי והוא דחה זאת יע"ש ואף אני אומר דליתא כלל וכלל ונשתקע הדבר ולא נאמר דא"כ בע"א אומר מת ושנים אומרים לא מת אם ניסת בדיעבד לא תצא אם ניסת לאותו העד דלא כסברת הב"ח שהבאתיו לעיל דמשום חשדא בדיעבד לא תצא כשיטת שאר הפוסקים א"כ אמאי לא אוקמיה לעיל הך דר' יוחנן בעד אחד ושנים והוא קושית מהר"ם שיף ז"ל דליכא למימר דאם נשאת תצא דזה סברת הב"ח אבל רבים חולקים עליו ולא תקשה אי הכי לכתחלה נמי אלא על כרחך דבמקום שנים אין דבריו של אחד כלום ותצא אפילו אם ניסת לאותו העד המעיד וכן כתב הבית שמואל באבן העזר (סימן י"ז) ומיהו ממתני' דפרק האשה שלום (דף קי"ז ע"ב) לא מוכח דאפי' אם ניסת לאותו העד דתצא דאימא דמיירי בניסת לאחר ומיהו זה אינו דא"כ אפי' בשנים נמי תצא כו' ואפשר דאיכא לאוקמיה שבאו שניהן בב"א ודו"ק:

בדף כז ע"א עיר שכבשוה כרכום כל כהנות שנמצאות כו' ורמינהו בלשת שבא לעיר כו' מפרש"י יראה ג"כ דלא משני מתני' אהדדי שכתב פעמים בבעילה נמי יש