פורת יוסף קטו

החלקת מחוקק דכאן מיירי דהיא אינה יודעת לכך אוקי עד לבהדי עד ואשה בחזקת פנויה ואני לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דאמאי אם בכהאי גוונא לכתחלה הא הר"מ כתב אחד אומר כו' ואחד אומר לא תצא שהרי אומרת לא נתקדשתי משמע באינה יודעת תצא בין שאומר שאביה קיבל קדושין ובין שהיא מסופקת ומיירי דאמר העד בפני ב' נתקדשה כמה שכתב הלחם משנה והבית שמואל וגם המגיד משנה כתב שרבינו הכריח דין זה מפרק ב' דכתובות על כרחך כיון דלא ידעה תצא אף באומרים שאביה כו' ועיין בלחם משנה שם ומ"מ אפשר לומר דבאומרים דאביה קיבל קידושין אף שהיא אינה יודעת לא תצא לדעת הר"מ דליכא למימר אוקי עד לבהדי עד והיא מסופקת ועיין שם במגיד משנה ודע דלא דמי אף לדעת הר"א באם היא מכחישתו דתנשא לכתחלה ובאינה יודעת וע"א מכחיש אותו העד שלא תנשא לכתחלה. ולולי דברי ח"מ הייתי אומר דהכי בש"ע מיירי במכחישתו כמו בסיפא דודאי על כרחך איירי במכחישתו ספק קרוב לה ספק קרוב לו לשיטת הרמב"ם (בפ"ט מה"א) והא דנקט עד אומר ועד אומר לרבותא דאפילו הכי תנשא לכתחלה דלא תימא דוקא בא העד לחודיה והיא מכחישתו דמותרת לכתחלה דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא אבל בשזה מסייע לה לא דמעיזה קמ"ל דאוקי אחזקה ומכ"ש בעד א' לחוד דע"א בהכחשה לאו כלום היא ומה שכתבתי דהר"מ ז"ל סובר יש לדקדק דא"כ נוקי בחזקת פנויה אלא ע"כ כתי' התוספת ודו"ק היטב:

שם ע"ב מתניתין שתי נשים שנשבו זאת אומרת נשביתי וטהורה אני וזאת אומרת נשביתי וטהורה אני אינה נאמנת ובזמן שהן מעידות זו לזו נאמנות כו' עכ"ל ביש שני עדים איירי דאי ע"א לאו כלום הוא דאי בעי מכחיש ליה לאותו העד א' וכן באבן העזר (סימן ד') כתב בפשיטות דעד א' לאו כלום הוא. ויש לדקדק אימא דמתני' דהכי מיירי לאחר כדי דבור דאינה נאמנת דלית לה מיגו לאחר כדי דיבור כמ"ש לעיל ואפשר שבשבויה גם הר"מ מודה כמו שכתב הרמ"ך והביאו המגיד משנה דפשוט לו דין שבויה יותר מאשת איש ועיין בלחם משנה דאפילו בא"א אמרינן דנאמנת לאחר כדי דבור אפילו הכי בשבויה לא וא"כ אתא שפיר לישנא דזאת אומרת כו' אמנם יש ליישב זאת דא"כ הוה למיתני שתי נשים שבאו ואמרו נשביתי כו' ומדקאמר שנשבו משמע דיש עדים שנשבו ולשון הרמב"ם בצחות לשונו בפירוש המשניות אשר לו שנשבו ענין ידוע בעדים יע"ש והיינו כמה שכתבתי וההיא רישא לא אצטריך אלא משום סיפא נקיט לה דלא חיישינן לגומלין כו' ודוק:

ובפירש"י בד"ה הא מרישא שמעת ליה מרישא דרישא כו' ומרישא כו' עכ"ל הא ודאי דגם מרישא דרישא מצי למימר דשמעינן לה אלא בא ליישב דלא תקשה דלא אמר מרישא דרישא בהדיא ולכך כתב דמרישא נמי מצי שמעינן לה ולכך לא מפרש כמה שכתבו התוספת. או יאמר כמה שכתבו התוס' ישנים דמרישא דרישא לאשמעינן לה דהיא נאמנת על חברתה דהיא נשבית עמה ויודעת שפיר יע"ש וק"ל:

בדף כד ע"א גמרא ת"ר אני כהן וחבירי כהן נאמן יש בכאן מחלוקת בין הפוסקים אי אמרינן דוקא בתרומה דרבנן עד אחד מהימן ולא בתרומה דאורייתא או אפילו בתרומה דאורייתא עד אחד מהימן עיין בתוספת י"ט והרמב"ם ס"ל דבתרומה דרבנן הוא דעד א' מהימן ולא בתרומה דאורייתא דמעלין מתרומה ליוחסין בתרומה דאורייתא וביוחסין בעינן שני עדים דאל"ה וודאי ע"א מהימן חוץ בדבר שבערוה דאין פחות משנים וכ"ש היכא דליכא חזקה לא לאיסורא ודעת החולקים סבירא להו דאין מעלין מתרומה ליוחסין אף בתרומה דאורייתא ובאבן העזר בסימן ג') יע"ש והא דקאמר במעלין מתרומה ליוחסין היינו בדרבנן ומכל מקום אף לדעת החולקים ואומרים בתרומה דאורייתא פליגי ר"י בתרומה דרבנן נמי סבירא ליה דלא מהימן אי משום דחייש לגומלין או דאף