פורת יוסף קיד

זה הקשו דהתם תנן בהרגנוהו לא ישא את אשתו אף בשני עדים ותירצו דהתם שאמר שהרגו עם חבורת אנשים ודו"ק:

ע"ש גמרא שנים אומרים מת כו' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא כו' עכ"ל הרמב"ן בהשגותיו על הר"מ ז"ל השיג עליו בזה (בפי"ב מהלכות גירושין) דא"כ לישני בעד אחד בב"א יע"ש במ"מ והלחם משנה הקשה עוד למאי דמוקי רבא בתרי ותרי אמאי לא אשמעינן רבותא טפי דאפילו בע"א כו' ותירץ דאפ"ה לכתחלה לא ועיין מ"ש לעיל. מדברי מהר"מ שיף ז"ל משמע דמגיה הברייתא דברי ר"י אבל בספר פני יהושע צידד בזה דאפשר דשני קרובים או פסולים דלא חשיבי אלא כחד ועיין בריטב"א והבית שמואל השיב על הב"ח דסבירא ליה דבע"א תצא מתשובת הרא"ש (כלל ל"ב סימן ד') דעד אחד אמר מת וע"א אומר לא מת ונשאת לעד המעיד תצא משום דאוקמיה חד לגבי חד והוא בחזקת חי ואי ס"ד דתצא תיפוק ליה בלא"ה דתצא כו' עכ"ל יע"ש בבית שמואל (בסימן י"ז סעיף ל"ז ס"ק קי"ג) ואני אומר דלא תהא זו גדולה ממה שכתב הש"ע שם ואם נשאת לאחד מעידיה ותמה שם הבית שמואל הא הכי מיירי בע"א ותירץ דשני אחים או פסולים לא חשיבי אלא כאחד א"כ אימא דהרא"ש נמי הכי מיירי ע"א אומר מת שני קרובים או פסולים דליכא תו חשדא בשנים אפילו הכי תנא דאוקי חד לגבי חד והוא בחזקת שהוא חי. ומה שכתב הרא"ש דאוקי חד לגבי חד והוא בחזקת שהוא חי הלשון קשה דהא אשה דייקא ומנסבה מרעה לה להך חזקה דחזקת אשת איש בתרי ותרי והוא הדין בכאן אלא דלא מסלקינין לגמרי העדים וגם חזקה זו מרע לה הך עד כו' וק"ל לענ"ד:

בדף כג ע"א עד אומר נתקדשה ועד אומר לא נתקדשה כו' לשיטת התוס' מיירי שזרק לה קידושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו דליכא חזקה אבל הרמב"ן והראב"ד סבירא להו דמיירי דהיא אינה יודעת ומחולקין אם קיבל אביה קידושין או לאו דלא מוקמינן אחזקה ויבואר בסמוך בעזה"י:

לשון הרמב"ם (בפ"ט מהלכות אישות הלכה ל"א) אמר ע"א נתקדשה והיא אומרת לא נתקדשתי מותרת היינו אפילו לכתחלה אחד אומר מקודשת ואחד אומר אין מקודשת הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי עכ"ל הר"מ ז"ל והר"א השיג עליו דסברא הפוכה היא דבאחד אומר מותרת לכתחלה ובשנים לא תנשא ודעת הר"מ דכיון דאחד מסייע לה גרע טפי ולשיטת הר"מ אם אין מכחשת העד ומסופקת כגון שזרק לה ספק קרוב לה ספק קרוב לו תצא אפילו בדיעבד אם נשאת ומוקי הך דכתובות דקיימינן עלה במכחשת וע"כ בזרק לה דתו ליכא חזקה דפנויה וזהו שיטת התוס' אבל הר"א ז"ל מוקי להך דכתובות בשותקת או שהיא ג"כ מסופקת ואף אם העדים אומרים אביה קיבל ואחד אומר לא קיבל כיון שהיא אינה יודעת הרי זה לא תנשא לכתחלה דעד אחד בהכחשה לאו כלום היכא שמכחשת אבל היכא שאין מכחשת לא תנשא ולפי דברי הר"א ז"ל לא תיקשי למה לי תרוייהו בפנויה מסהדי תיפוק ליה דאפילו לא היה אלא ע"א שאומר נתקדשה אין דבר שבערוה פחות משנים דיש לומר כיון שהיא אינה יודעת ומכ"ש בזרק לה ספק קרוב לה ספק קרוב לו דודאי לא תנשא ואם נשאת תצא אלא דכיון דאיכא ע"א דמכחיש אותו העד אוקי אחזקה ועיין במגיד משנה ודעת הר"מ דאפילו אחר מכחיש תצא דכיון דהיא מסופקת ג"כ תצא יע"ש (בפ"ט מהלכות אישות) ולדעת הר"מ צריך לומר הא דנקיט ע"א אומר וע"א מכחיש היינו דאי לאו הע"א מכחיש היתה מותרת לכתחלה כמו שפסק בפ"ט מהל' אלו כיון דליכא ע"א דמסייע יע"ש:

אמנם ראיתי באבן העזר (סימן מ"ז סעיף ב') ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים וזה לשונו שם עד אומר נתקדשה ועד אומר לא נתקדשה אם אמר שמעולם לא הוו בה קידושין הרי זה תנשא לכתחלה ואם מעיד שספק קרוב לה או לו לא תנשא כו' וכתב