פורת יוסף קיג

ולדיוקא איצטריך הא לאחר כדי דבור אינה נאמנת אבל זה דוחק ועיין מהרש"א ז"ל ואל אלקים יודע כי אחרי זאת מצאתי להמגיד משנה (בפי"ב מהלכות גירושין) שכתב וזה לשונו דהקשה לפי שיטתם למה לי הפה שאסור תיפוק ליה דאפילו הוה חזרה כו' ותירץ דכיון דעומד בדיבורו אלא שמתירין מצד אחר הוה אמינא לאו כל כמיניה קמ"ל א"כ ודאי דרבותא טפי הך דמתני' גרע טפי במתירין מצד אחר מחזרה דלישנא דאיתקלה ועיין בלח"מ ולפי זה לא קשיא נמי אמאי דפריך והא שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא דליכא למימר דאיירי תוך כדי דבור דא"כ לאשמעינן רבותא טפי דעומד בדיבורו מחזרה וכעין זה הקשה הלחם משנה יע"ש היטב ודוק:

שם ע"ב תנו רבנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ר' מנחם בר"י כו' עכ"ל אין להקשות אמאי דפריך היא גופא באשם תלוי קאי וכן הנושאה אימא דמיירי בע"א כו' דאין דבריו של אחד במקום שנים כמו דמשני לקמן על ר' יוחנן דא"כ אמאי פליג ר' מנחם בר' יוסי דודאי בכה"ג אם נשאת לא תצא:

ע"ש באומרת ברי לי שאין לבי נוקפו עכ"ל שיטת רש"י ז"ל דאם אומרת ברי לי שמת בעלי מותרת אפילו לאחר ועוד מאי טעמא דר' מבר"י לכך פירש באומרת ברי לי שאין לבי נוקפי כו' אבל הר"ן והריטב"א פירשו כיון דאיכא עדים שאמרו לא מת אינה נאמנת אף דאיכא חזקה דאשה דייקא ומנסבא מהני נגד חזקת אשת איש אבל לא לגבי עדים והוה ליה ותרי ותרי ספיקא דאורייתא אם לא שנשאת לאחד מעידיה ודוק:

ובתוס' בד"ה כגון שניסת לאחד מעידיה והא דאמרינן ביבמות הרגנוהו לא ישא את אשתו כו' עכ"ל הנה הרב הגדול בספרו פ"י הביא תשובה מהרב הגדול מוה' אברהם ברודא ז"ל דהא דאם כנס אינו מוציא יע"ש היטב. והנה הוא מחלוקת בין הפוסקים בעד אחד אי כנס מוציא או לא עיין באבן העזר (סימן י"ז) דהב"ח ז"ל ס"ל דטעמא דהרא"ש דבע"א תצא אפילו בדיעבד עיין בבית שמואל שם. ולפי זה צריך לומר דאחכם ואמביא גט קאי התם דאם כנס אינו מוציא אבל בעד המעיד אף כנס מוציא והתוס' מחלקין בין שני עדים לעד אחד ועיין בפי"ג מהלכות גירושין במגיד משנה במ"ש שם בשם הרשב"א ז"ל יע"ש היטב. ומ"ש מהר"ם שיף ז"ל דליכא למימר בהא אקומתי' דר"י בע"א שמת והתירוה ושני עדים דלא מת והוה תרי ותרי דא"כ הא לא ישא את אשתו היינו נמי דבע"א אפילו בדיעבד אם כנס מוציא כשיטת הב"ח ז"ל ומיהו בלא"ה דחה מהר"ם שיף ז"ל דודאי דתרי עדיפא ומבואר בכמה מקומות כן נראה בדרך הפשוט אבל מה אעשה שהריטב"א ז"ל בביאור קושיא זאת כתב וזה לשונו ואי קשיא דהכא משמע משום תרי ותרי לא תנשא לכתחלה וביבמות משמע הרגנוהו לא ישא את אשתו כו'. ותירץ מה שתירץ התוס' יע"ש הרי בהדיא דקושית התוספת הכי הוא דלא הוה למימר הרי זה לא תנשא דמילתא דפשיטא הוא משום חשד ולא שייך כלל הכא להאי דינא אלא הכי הוה ליה למימר שנים אומרים מת כו' אם נישאת לא תצא דזהו עיקר החידוש פלוגתא דרבנן ודר' מנחם בר' יוסי אלא ש"מ דעיקר דינא אתי לאשמעינן בהא גופא אף דאומרת ברי לי אפילו הכי לכתחלה לא ואיסורא נמי אית ביה ולאו משום לזות שפתים דהוא רק עצה טובה כמו שיתבאר בסמוך אלא דאיסורא כו' ועל זה תירצו דבשנים ליכא למיחש כו':

או יאמר בזה דודאי האי דינא דתנא קמא ודר' מנחם בר' יוסי אפילו בעד אחד הוה מצי לאשמעינן כגון שבאו שניהם בבת אחת רצה לומר קודם שהתירוה לינשא לשיטת הרמב"ם (בפרק י"ב מהלכות גירושין) דהוה כתרי ותרי בניסת לעד המעיד ולאשמעינן רבותא טפי ומאי איריא שנים לכך פירשו דרבותא אשמעינן דאף בשנים לכתחלה לא דבעד אחד פשיטא דלכתחלה לא משום חשדא אבל בשנים אימא לא לכך אשמעינן רבותא דאפ"ה לכתחלה לא דהוה תרי ותרי כו' ועל