פורת יוסף קיב

ודע דמה שאמרו בגמרא דילמא משכח אינש דלא מעלי וכתב עליו מה דבעי כו' הוכיח אביו של הש"ך ז"ל (בסימן ס"ט) דחתימה בלא כתב אינו כלום דאל"כ דילמא משכח אינש וטען עליו מה דבעי יע"ש ומיהו במוציא כתב ידו חלק על חספא איכא למימר דילמא היה כתוב בו עסק אחר ומחק כיון דהוא דבר שיכול להזדייף ודוק לענ"ד:

בדף כב ע"א גמרא שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן כו' עכ"ל והוא הדין אם הלך א' מהם אין צריך לטרוח אחריו וחותמין שנים וחד ליתוהי עיין בחושן המשפט (סימן מ"ו) ובסמ"ע שם. ודע הא דאמרינן דאם כתב בי דינא תו לא צריך היינו אף דלא כתבו גם במותב תלתא לא צריך והיינו דבדיעבד כשר אבל לכתחלה ודאי דצריך למיכתב וחד ליתוהי דלא עדיף ממותב כו' דצריך למיכתב וחד ליתוהי לפי מה דהוה ס"ד דבי דינא משמע תלתא. אבל לפי מה דמסיק שהיה שם גדול הדור אפילו לכתחלה אין צריך למיכתב וחד ליתוהי והא דמצריכין לכתוב וחד ליתוהי לכתחלה אף שכתב במותב תלתא דחיישינן שמא יאמר מתחלה היה בדעתם ליקח שלשה ואח"כ לא היו רק שנים עיין ברא"ש וסמ"ע (סימן מ"ו) והוא הדין אם כתוב בי דינא נמי צריך לכתחלה כו' וחד ליתוהי לפום סברא דהשתא אבל לפי מה דמסיק אף לכתחלה אין צריך. ודע עוד שהתוספת מפרשין דצריך למיכתב וחד ליתוהי משום האי טעמא דכתיבנא אבל לפי מה דמביא הש"ך דחיישינן שמא אחד קרוב או פסול ולכך לא חתם אפשר לומר דלא דמי לבית דין דמשמע כשירים. ומיהו אי אמרינן דאי כתב בית דין וגם במותב תלתא תו לא חיישינן וזה מוסכם אליביה דכ"ע כמבואר בחושן המשפט א"כ איכא למימר דהכי פירוש דאי כתב בית דין במותב תלתא תו לא צריך אתי שפיר ומיהו אין ראיה לשיטת התוס' אלא על כרחך דהתוספת מפרשין תו לא צריך במותב תלתא וא"כ יקשה הלשון דתו לא צריך ודוק:

משנה האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסור הוא הפה שהתיר ואם יש עדים אינה נאמנת וכן בשבוי' כו' עכ"ל והנה מחלוקת ישנה ביני רבוואתא יש מהן אומרים דוקא תוך כדי דבור הוא דנאמנת הא לאחר כדי דבור אינה נאמנת והקשה המ"מ (פי"ב מהלכות גירושין) דאם כן אדתני ואם יש עדים לאשמעינן רבותא דלאחר כדי דבור אינה נאמנת. והנה לא ידעתי אמאי לא קשיא ליה ג"כ אמתניתין דלעיל העדים שאמרו אנוסים היינו דלאשמעינן רבותא טפי דלאחר כדי דבור אינם נאמנין ויש ליישב דאפשר דזה רבותא טפי דאף דהוה מיגו דאין זה כתב ידינו והוה תרי ותרי כי אמרו אנוסים היינו להמניה וליהוי כתרי ותרי קמ"ל דמיגו במקום עדים הוא אבל באיהו גופייהו ליכא רבותא דהוה מיגו למפרע או דאין חוזרין ומגידין. ודע להנך דמפרשים מתניתין דהכי תוך כדי דבור א"כ לאשמעינן רבותא טפי אפילו האשה שאמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני דנאמנת בתכ"ד חוזרת לגמרי וכן הוא מוסכם בש"ע אליביה דכ"ע באבן העזר (סימן מ"ו וסימן קנ"ג) יע"ש בבית שמואל ודוחק לומר דלהנך דיעות דהביא (בסימן קנ"ג) דמתניתין מיירי בתוך כדי דבור ע"כ סבירא להו דבחוזרת וסותרת לגמרי אפילו תכ"ד אמתלא בעי דאם כן אמאי לא הביא (בסימן מ"ו) דעת י"א וגם רמ"א לא הגיה עליו כלום. לכך צ"ל דמתניתין משום סיפא נקיט לה דאם יש עדים דאינה נאמנת דאי יש עדים שהיא עכשיו אשת איש פשיטא דאינה נאמנת אלא אפילו האשה שאמרה אשת איש הייתי ויש עדים אינה נאמנת דכיון דליכא מיגו תו לא מהימנא. וליכא לאקשוי אם כן מאי פריך והא שויא אנפשי' חתיכא דאיסורא אימא בלא אמתלא ובתוך כדי דבור יש לומר דוחזרה ואמרה משמע לאחר כדי דבור ועיין בלחם משנה ודוק:

ועוד יאמר בזה דודאי תוך כדי דבור הוא דמהני דהפה שאסור הוא הפה שהתיר משמע תכ"ד הא לאחר כדי דבור אינה נאמנת