פורת יוסף קיא

ולפי מה שכתבתי אמתני' ליכא להקשות שוב ראיתי למהר"ם שיף ז"ל שכתב לתירץ התוספת דהוה מיגו במקום עדים ולפי זה סיפא דקתני אין נאמנים היינו דלא קרעינן ליה כו' עכ"ל ולפי זה אתי שפיר דהתוספת מקשין לעיל להך תירוצא. אמנם כן דבריו צריכין ביאור דא"כ למה לשנוי דאין חוזר ומגיד ואף דבשטר יכול לחזור ולהעיד מ"מ תרי ותרי נינהו ואין נאמנים. אבל הוא ז"ל לשיטתם שכתב שם מקודם דלפי מה דסלקא דעתי' דאנוסים היינו מחמת נפשות לא תיקשי סיפא דברייתא דאין כתב ידם כו' נאמנין ואם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנין ותירץ דכיון דחוזר ומגיד תו לא הוה תרי ותרי כלל שיכולין לחזור מעידותן הראשונה משא"כ באחריני עכ"ל וא"כ על כרחך צריך לומר כל כמיני' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אמנם לפי מ"ש יש ליישב דלפי מה דהוה ס"ד הרישא דנאמנין דלא מגבינן ולא קרעינן ליה ועיין עוד לקמן מזה ודוק:

בדף יט ע"א חזקה כו' הכא משמע דלר"מ לא אמרינן מגו במקום חזקה ולרבנן מיגו במקום חזקה ובבבא בתרא מיבעי' לן אי אמרינן מגו במקום חזקה או לא כו' עכ"ל עיין במהר"ם שיף ז"ל שכתב דהפה שאסור כו' עדיף ממיגו כו' ורצה לומר דלרבנן לא מצי למיפשטי' וכן כתב הש"ך ובספר פני יהושע יע"ש:

מה שהקשו התוספת עלה דלא שנו אלא מחמת ממון אבל מחמת נפשות כו' וא"ת להימניה במיגו כו' כתב מהר"ם שיף ז"ל דלא שייך דתרי ותרי כיון דחוזר ומגיד והיינו לשיטתי' אבל יאמר דאמאי אין נאמנין ומגבינן ביה כו' ואמאי אין נאמנין וליהמני' במיגו דאי בעי כו' וליהוי תרי ותרי אבל זה אינו כיון דלית להו מיגו שוב אין אדם משים עצמו רשע ודוק:

שם ע"ב תנו רבנן שנים החתומים על השטר ומתו כו'. במתני' נקיט על הן עצמן דמיירי לענין לגבות או לקרוע אבל ברייתא מיירי לענין דלא מגבינן בית כו' לכך נקיט עדות אחרים:

בדף כ ע"א תנו רבנן כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפילו לאחר כמה ימים עיין בח"מ בפירושים שונים ובב"א יעוין שם:

בדף כא גמרא ודוקא אחספא אבל אמגילתא לא דילמא משכח אינש דלא מעלי וכתב עליו מאי דבעי כו' עכ"ל דלא תימא כ"ש אמגילתא וחספ' איצטריך לי' לומר אף דדב' שיכול להזדיף הוא אפילו הכי מקיימין עדות ממנו ועיין בסמ"ע (סימן מ"ו) מה שכתב שם ולכך אמר אבל אמגילתא לא והיינו דוקא בסופו אבל ארישא דמגילתא ליכא למיחש. ואין להקשות ומאי בכך אם ימצא אינש דלא מעלי כו' הא יכול לטעון פרעתי דיש לומר שמא ישכח ויטעון לא היו דברים מעולם והוחזק כפרן ואז אפילו בעדים אינו נאמן והוא הדין בשטר מכר או מתנה אף דיכול לטעון תנאי היה בינינו וזייפו והמכר או המתנה בטל מ"מ חיישינן שמא ישכח ויטעון לא היו דברים מעולם ויהא הוחזק כפרן ועיין ש"ך (סימן מ"ב סעיף קטן ב') שישב דברי מהרש"א ז"ל או שיכתוב עליו נאמנות ולא מצי תו למיטען פרעתי והש"ך כתב (בסימן מ"ב ס"ק ב') על דברי מהרש"א ז"ל דלא קשה מידי דיכתוב עליו שדי מכורה לך או שדי נתונה לך ויטעון לא היו דברים מעולם ויהא הוחזק כפרן. ובסימן (מ"ו) כתב דאיכא למימר דאחספא יזכור חתימתו שחתם בב"ד ויהיה נאמן במיגו דפרעתי עכ"ל. יש להקשות דניחוש שמא יתבענו על פה לויתי לך מנה או מכרתי כו' והלה יאמר לא לויתי ולא מכרתי ואחר כך יוציא זה כת"י ושוב אינו יכו' לטעון חתמתי בב"ד כדי להראות חתימתי בבי"ד במיגו דלית ליה כלל מיגו דפרעתי דכל האומר לא לויתי כאילו אומר לא פרעתי דמי כמה שכתב הוא בעצמו (בסימן מ"ב) דחיישינן שיאמר לא מכרתי כו' ומיהו התם אף שיראה לו הכת"י מיד לא מהימן אם טוען לא מכרתי אלא חתמתי בב"ד להראות חתימתי כו' במיגו דהיה תנאי כו' ולא נתקיים דיכתוב נאמנות: