פורת יוסף קי

רבותא טפי דהוה ברי וברי כו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל אף דהתוספת כתבו דמתני' מיירי בהלה תובעו מ"מ איכא למיטעי כו' עכ"ל אף דאינו יודע אם לקח מאביו או לא כמה שכתבו התוס' בבבא קמא והבאתיו לעיל וא"כ הוה ברי ושמא באביו וכן כתב מהר"ם שיף ז"ל צ"ל דסבירא למהרש"א ז"ל דאפ"ה הוה ברי וברי כיון דהלה תובעו איירי א"כ הקרקע לעולם בחזקת בעלים עומדת כיון דליכא שטר ועידי חזקה וכן מוכח ממה שכתבו התוספת לעיל דס"ד דהוה ברי ושמא מטעמא דר"י כמו שפירש רש"י ולא ניחא להו דהיורש אינו יודע אם לקח מאביו או לא אלא ודאי כיון דהיורש יודע שהיתה של אביו הוה ברי וברי כיון דליכא שטר ועידי חזקה ודוק:

ע"ש גמרא כגון שאכל שתיים בפני האב כו' עכ"ל אין להקשות אמה שכתבו התוס' לעיל פירש"י ליתני אם תובעו דלא הוה ידעינן דינא דרב הונא דאיצטריך לגופא אף דהוה מיגו מעליא מ"מ כיון דבתובעו איירי בשלמא אי קתני עדים קשיא פשיטא אלא לאשמעינן כו' משא"כ אי הוה תני אם תובעו כו' אבל זה אינו קושיא דגם אם תובעו אינו חדוש כלל דזה שמעינן מרישא גבי משארסתני נאנסתי דבתובעו אינו נאמן אלא על כרחך לאשמעינן האי דינא דאכלה בפני האב. שוב ראיתי במגיני שלמה שכתב אהא דהקשו התוספת ליתני אם תובעו לענ"ד דבתובעו ליכא רבותא דמרישא שמעינן לה ועדים אשמעינן אף דהוא עצמן הביאן לב"ד ואמר שדה זו של אביך היתה ולקחתי' כו' דאין זה מיגו דירא שמא יבואו העדים בעצמן לב"ד עכ"ל ולא אבין דהא פריך פשיטא ומשני כרב הונא משמע דהך דינא מילתא דפשיטא הוא אלא לאשמעינן הך דינא דרב הונא וזה היה יכול לאשמעינן באם תובעו כו' ודוק:

בדף יח ע"א וליתני מנה לויתי ממך ופרעתי' לך שהוא נאמן כו' עכ"ל היינו דלויתי ממך בעדים ופרעתי לך שלא בעדים דהוה מיגו כו' ועיין בסמ"ע (סימן ע') שכתב כן דאם אין עדים על הלואה שהוא נאמן יע"ש והמתרץ השיב לו הא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים אבל ארישא לא קשה דאימא מנה לויתי ממך בעדים ואמר אל תפרעני אלא בעדים ופרעתיו לך שלא בעדים דנאמן במיגו כו' אבל אסיפא קשיא פשיטא ועיין זה מהרש"א ואף דאית לי' מיגו דאי אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למ"ה מ"מ חשבו התוס' זאת למילתא פשיטא דאין זה מיגו דיאמרו הרוצה לשקר ירחיק עדותו כו'. ועוד מטעם חזקה יע"ש בסמ"ע יש לראות במאי דכתבו התוספת ליתני אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני דהא אף באמר ליה אל תפרעני אלא בעדים צריך לפורעו בעדים ודוק ע"ש בגמרא וליתני מנה לאביך בידי יע"ש במהר"ם שיף ז"ל שכתב דכל זה הוא מסיפא יע"ש:

שם ע"ב גמרא לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסים היינו מחמת ממון לא כו' ומשחק בקובי' שפי' רש"י ז"ל דוקא דלא חשיב גזל אלא פסולין מטעם שאין בקיאין בישובו של עולם כן כתב בספר פני יהושע ועיין בחושן המשפט מזה. במתניתין אמר נאמנין ואין נאמנין היינו דמגבינן ביה או קרעינן ליה. וכל זאת אי אמרינן דאינו חוזר ומגיד אפילו בשטר אבל אי בשטר חוזר ומגיד הא דאין נאמנין היינו דלא גבינן ביה ומיהו אין זה נכון דהא דאמרינן דאנוסים היינו מחמת נפשות דנאמנין היינו על כרחך דלא גבינן ולא קרעינן דתרי ותרי נינהו ועל כרחך הא דאמרינן מחמת ממון דאין נאמנים היינו דאין נאמנים כלל ומגבינן ביה כבשטרא מעליא דאין אדם משים עצמו רשע כו' ומה שהקשו התוספת אמתניתין דנאמנין ואמאי הא תרי ותרי נינהו כו' אפשר דנאמן דלא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה אבל אברייתא דלקמן הוה להו להקשות דהתם אין יכולין למימר דלא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה דבסיפא דקתני דאין נאמנין על כרחך דברישא דנאמנין היינו דקרעינן ליה ועיין במהר"ם שיף יע"ש שכתב דמצי להקשות מסיפא ורישא דברייתא יע"ש