פורת יוסף קד

ר"י כו' ומ"מ דברי מהרש"א קשה ודוק לענ"ד:

ובתוס' בד"ה ואין אוסרין על היחוד כו'. וקצת קשה כו' עכ"ל יש לדקדק במאי דכתבו וק"ק והיא קושיא עצומה כמו שהעיר בזה בעל קיקיון דיונה ב' במאי דכתבו אח"כ בדיבור שאחר זה והר"ר יוסף משליטון תירוץ דנפקא מיניה באנוסת אביו דאין אוסרין על היחוד יש להקשות מיד ה"ל לשנוי לעיל אהא דמקשין התם כו' ועוד דפריך לזעירי מרב דאמר מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד דאין אשה נאסרת על בעלה ביחוד ואמאי לא פריך מכמה משניות דמתני בהו בהדיא דאין אשה נאסרת על בעלה בלא קינוי וסתירה אח"כ מצאתי להתוס' ישנים שהקשו זאת ותירוצם יתבאר לקמן בעזה"י ומלבד זאת מה דקאמר לקמן דלדברי הפוסל פוסל בבתה ולדברי המכשיר מכשיר בבתה כו' ולכאורה למאן דפוסל פוסל בבתה היינו למאן דפוסל ברוב פסולים כ"ש דלא מכשיר בבתה דאמה שאית לה חזקת כשרות פסולה ברוב פסולים מכל שכן בתה דלית לה חזקת כשרות כו' ולא הוה למימר אלא לדברי המכשיר מכשיר בבתה כו':

זה לשון התרומת הדשן ז"ל (בסימן רכ"ב) האריך בדין האומרת טמאה אני לך דמסיק בסוף נדרים דאינה נאמנת למשנה אחרונה אי יחדה עם אחר אמרה טמאה אני לך אי נאמנת כיון דהוה רגלים לדבר או דאפילו הכי אינה נאמנת יע"ש שהביא בשם משאנ"ץ מינץ דנאמנת והוא ז"ל פסק דאפ"ה אינה נאמנת דמדפליג רב בין מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד ולא מפליג באיסורא גופא בין אומרת טמאה אני או לא אלא ודאי דאף ביחוד לא מהימנא כו' דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר עכ"ל הרשב"א והמגיני שלמה הקשה דידיה אדידיה דאם כן מאי מקשה הרשב"א כאן בשמעתין דהקשה דעל כרחך דזעירי איירי באומרת נבעלה ומאי מקשה מרב דאיירי בלא אמרה נבעלה והא איהו ז"ל כתב דגם רב איירי אפילו באומרת טמאה אני לך מדלא מפליג כו' עד כאן לשונו:

ולענ"ד נראה ליישב דהתם איירי ביחוד אשת איש ודיבורה כמאן דליתא דמי דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר מה שאין כאן במתני' דאיירי בפנויה וא"כ ודאי דאי אמרה נבעלתי דליכא כאן אלא חדא ספיקא כו' ומיגו ליכא דכיון דרגלים לדבר דכיון דאיסתתר אין אפוטרפוס לעריות וזה שהקשו התוס' כאן ותירצו דהכי פריך דהכי בספק אחד אוסרין והתם בספק אחד אין אוסרין והנה מה שתירצו דספק אספק פריך הוא דוחק דאכתי אין הנדון דומה לראי' ולכך הקשו בלשון תימא דהכי הוה הספק דשמא לכשר והתם הספק שמא לא נבעלה כלל ואף דאומרת נבעלה הא כבר כתבתי דכיון דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר דיבורה כמאן דליתא דמי כו'. ועיין במגיני שלמה מ"ש והנה בזה אתי שפיר דפריך לזעירי דוקא ולא לרב אסי דיש לנו לומר דהא דאמר רב התם מלקין על היחוד ביחוד פנויה איירי ותדע שהרי התוס' לקמן בדיבור שאחר זה הקשו דמשמע דביחוד פנויה איירי דומיא דמלקין על היחוד כו' וא"כ המקשה היה סבור דהתם לענין יחוד פנויה איירי ולאוסרה על כהן ואפילו אמרה נבעלתי אפילו הכי אין אוסרין על היחוד דאית ליה מיגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי והוה מהימנא דס"ס כו' משא"כ כאן דאית עדים שנבעלה ולכך סובר ר' יהושע דאינה נאמנת מה שאין כן לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה פריך שפיר דממה נפשך היאך מיירי אי ביחוד פנויה ולענין לאוסרה לכהונה ולכך מהימנא דאית לה מיגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי הא כאן נמי אית לה מיגו ואפ"ה אית ליה לר"י דאינה נאמנת כו' ואי לענין אשת איש לאוסרה על בעלה כמו דמסקי התוספת באמת א"כ אמאי אינה נאמנת כאן דמספק אוסרין והתם אין אוסרין כו'. אמנם יאמר לפי סברת הרשב"א משאנ"ץ שהביא בס' תרומת הדשן דאם יחדה ואמרה נבעלתי אסורה ולא חש להא דלא מפליג רב כו' ודאי אי בפנויה מיירי רב גם לזעירי לא תקשה