פני יצחק חלק ו צט

תיבת כל לשום דרשא אחרת ואיצט' תיבת זאת לגלויי דלא נידרוש מתיבת כל אפי' כ"ד אבל אי הוה דרשי' איפכא לא הוה ידעינן כלל תיבת זאת למאי אתא עכ"ל יע"ש: נמצא דלרב אשי דהל' כוותיה נפק"ל מתיבת זאת דכתב רח' גבי פסח מוכח דסתם תיבת כל דכתיבי בקראי אחריני בעלמא דלא כתיב נמי בהדה תיבת זאת רק תיבת כל דוקא אמרינן ודאי דכל כ"ד מש' ואמטו"ל הו"א דגם קרא דכל ערל אפי' כ"ד ערלה פסלה וכדי דלא נימא הדין אצט' רחמנא למכתב גבה תיבת זאת לו' לך דכאן בק"פ אינו פסול רק עד דאיכא כולה ערלה לאפוקי מסברת רבה ור"ח דס"ל דכל כולה מש' ואצ' רחמנא לכתוב זאת למעוטי זריקה למר לקולא ולמר לחו' כנז"ל: ובזה אפ"ל כה"כ אם תחנה עלי מחנה ל"י לבי אם תע"מ בזאת אני בוטח דלכאו' יל"ד אמאי נקט הלב דוקא ולא אמר סתם לא אירא וגם הול"ל אם תחנה עלי מחנה ומלחמה לא אירא ואמאי פלגינהו בתרי בבי ומאי בזאת דקאמר אכן עפי"ה יע"ן דכבר הוכחנו דלרב אשי דדחה דברי רבה ור"ח ואוקים תיבת כל ערל דר"ל אפי' כ"ד אלא דהתם בק"פ אצט' לכתוב תיבת זאת ג"כ ללמדנו דדוקא כולה ערלה פסלה ולא כ"ד ערל א"כ ש"מ דבעלמא כל היכא דכתיב תיבת כל לחודה אפי' כ"ד מש' ומינה נמי דגם קרא דלעובדו בכ"ל וקרא דלא אוסיף להכות את כל חי ול"י כל בשר ודלא יעיר כ"ח הפי' האמיתי הוא דאפי' כ"ד משמע ולז"א דא"כ אף אם תחנה עלי מחנה של קטיגורים לקטרג עלי שלא כיוונתי בכל לבי בכל תפלתי עכ"ז לא ירא לבי שלא כיוון לבי בכל תפלתי כיון דהאמת הוא דכל אפי' כ"ד מש' וגם אם תקום עלי מלחמה לכלותני בכל האומה או אפי' במקצתה איני מתיירא מהם כלל בטענתם שטוענים דכל כוליה מש' אבל מקצת שרי דהא בזא"ת אני בוטח כלו' בתיבת זאת הנכתבה בתורה גבי ק"פ אני בוטח דממנה ראיה חותכת דבעלמא כל תיבת כל סתם משמעותה אפי' כ"ד וכנז"ל וק"ל: ובזה פי הרב שער אשר ז"ל שם כה"כ כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כ"ן מקצוף עלייך ומ"ב דר"ל דבענין מי נח לעולם זאת לי זאת חוקת הפסח דכ' בתו' דמינה מוכח דבעלמא כל כ"ד מש' וא"כ ממילא כשנשבעתי שם מעבור מי נח עוד דהיינו לא יכרת כל בשר אינו אלא על הארץ ר"ל אפי' על ארץ אחת אינו מביא וממילא ודאי דכן נשבעתי מק"ע ומ"ב דהיינו לא יעיר כ"ח אפי' כ"ד חימה אין לי וז"ש מק"ע ומגעור בך אפי' גערה כ"ד כלל יע"ש ודפח"ח: ובזה אפ"ל כה"כ אני ה' דיברתי אם לא זאת אעשה להם במדבר הזה יתמו וש"י דהנה בפ' חלק איפליגו ר"א ורע"ק על דור המדבר דר"א ס"ל דיש להם חלק לעוה"ב ורע"ק ס"ל דאין להם חלק לעוה"ב מדכ' בהאי קרא במדבר הזה יתמו בעוה"ז וש"י לעוה"ב ורבים שאלו דמה יענה ר"א בהאי ילפותא דרע"ק והמפרז"ל לדרכם פנו וגם אני בעוניי פי' במ"א בפנים שונים ואכמ"ל. והן עתה עפ"י דרכנו אפ"ל דר"א מפרש להאי קרא דהכי קאמר אני ה' דיברתי תיבת זאת גבי ק"פ לגלויי בק"פ דלא תימא כל ערל אפי' כ"ד ערל פוסל בק"פ כנז"ל ומינה ילפינן דבעלמא כל היכא דכ' תיבת כל בלא תיבת זאת היינו אפי' כ"ד משמע וא"כ מכח זה איני יכול עתה לכלותם כולם בבת אחת כיון דכל אפי' כ"ד מש' וקרא דלא אוסיף להכות את כל חי וכל בשר דאפי' כ"ד חי וכ"ד בשר ומכ"ש אומה אחת שבועתי חלה עליה ולזה הוכרחתי להמתין עליהם למות מעצמם במדבר הזה במשך מ' שנה דאם לא זאת כלו' דאלו לא נכתבה תיבת זאת גבי ק"פ הייתי דן דכל כוליה מש' וכדס"ל לרבה ור"ח וכרבנן דריב"ב ומינה הו"א דגם תיבות כל דכתיבי בקרא דלא אוסיף וכו' פירושם הוה כולייהו מש' אבל מקצת ואומה אחת שרי וכן בקרא דלא יעיר כל חמתו הו"א כ"ח לא יעיר הא מקצת חימה יעיר וא"כ אלולי תיבת זאת דבק"פ הוה עבידנא בהו כלייה כולם בב"א תכף ומיד במדבר הזה יתמו ושם ימותו לעוה"ב אבל השתא דכתיבנא תיבת זאת בק"פ לא מצינא למעבד בהו הכי כלל ואני מניחם נעים ונדים במדבר עד תום כל הדור לכפר עוונם להיותם גולים ומטולטלים לזכותם בזה להיות להם חלק לעוה"ב וק"ל: ובזה אפ"ל עוד כה"כ וזכרתי את בריתי וכו' ואף גם זאת בהיותם וכו', ל"מ ול"ג וכו' דר"ל דמלבד שזכות אבותם וזכות הארץ מסייעתם עוד זאת גם מתיבת זאת הכתוב בק"פ דמינה מוכח בפי' דכל היכא דכתיב כל סתמא בלי תיבת זאת אפי' כ"ד מש' ומה"ט לא מאסתים ול"ג ע"ד מש"ה מקצוף עלייך ומ"ב לכלותם כדי שלא להפר בריתי אותם אשר נשבעתי להם מק"ע ומ"ב דכל אפי כ"ד מש' וכ"ת דהא קי"ל כרבנן דריב"ב דכל כוליה מש' אבל כ"ד פטור. לז"א זהו דוקא בדיני אדם ולא בד"ש וז"ש כי אני ה"א ובדיני שמים אני פוסק כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' וראיה לזה וזכרתי להם ב"ר אשר הוצאתי אותם מ"מ והתם לא הבאתי מבול עליהם במקומם אפי' שאינם רק אומה אחת אלא הם מעצמם באו לי"ס משם ראיה כי אני ה' ס"ל כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' וק"ל: וזה אפ' כוונת אביגייל במ"ש לדהע"ה ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב וכו' דהנה העיד הכ' על דהע"ה לכל דרכיו משכיל ולזה אמרה לו שאם יחטא עמה אזי צ"ל בהכרח דמה שהעיד הכ' עליו לכל דרכיו משכיל כוליה מש' ולא אפי' כל דהוא וא"כ תהיה תיבת זאת הכתובה גבי ק"פ לפוקה ולמכשול לב לאדוני דהא לא מצינן תו לומר אלא כל היכא דכ' כל סתם ר"ל אפי' כ"ד מש' מה שלא היה כן בדהע"ה אם היה חוטא עמה וק"ל: וזה אפ' כוונת דהע"ה באו' זאת נחמתי וכו' וזאת היתה לי וכו' ובזאת ידעתי וכו' כי הנה העיד עליו הכ' לכל דרכיו משכיל ובהאי תיבת כל באנו לפלו' דרבנן וריב"ב אי כוליה בעינן ולא אפי' כ"ד או אפי' כ"ד במש' ושונאי דוד ס"ל דהל' כרבנן דריב"ב דכל כוליה מש' ולאו"ד כל דהוא וה"נ לכל דרכיו כוליה בעינן ודוד חטא ח"ו בב"ש ובאורייה אך אי אמרינן דכל אפי' כ"ד מש' א"כ לא חטא דוד בב"ש ובאורייה כלל דהא העיד עליו הכ' לכל דרכיו משכיל והיינו אפי' חטא כ"ד לא הוה ביה כלל ודהע"ה נפק דק ואשכח ראייה עצומה דכל תיבת כל סתמא אפי' כ"ד מש' מדאצט' רחמנא למכתב זא'ת בק"פ ש"מ דבעלמא סתם כל אפי' כ"ד מש' ויפה העיד עליו הכ' לכל דרכיו משכיל וז"ש זא"ת נחמתי וכו' זא"ת היתה לי וכו' בזא"ת ידעתי וכו' וק"ל: א"נ דהע"ה קאמר על כללות ישראל ור"ל דכיון דמכח תיבת זאת גבי ק"פ מינה מוכח דסתם תיבת כל בעלמא היינו אפי' כ"ד מש' א"כ גם קראי דכל חי וכל בשר וכל חמתו אפי' כ"ד מש' ולז"א זא"ת נחמתי וכו' זא"ת היתה לי וכו' בזא"ת ידעתי וכו' וק"ל: וזה אפשר כוונת מאמרז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנא' וה' עמו וכו' כלו' מכל הכתובה בדוד הע"ה לכל דרכיו משכיל אומר דוד חטא ח"ו דס"ל כרבנן דריב"ב דכל כוליה מש' אבל כ"ד פטור לז"א אינו אלא טועה דהא וה' עמו הוא וב"ד בדיני שמים פסקי הל' כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' א"כ כיון דה' עמו איך