פני יצחק חלק ו צח

ועל עמו להלחם לבדם עם ישראל פן יענישם ה' לכלותם לגמרי כיון שהם אומה אחת דוקא משו"ה כנס כל אוה"ע יחד דהוה ס"ל דכל כוליה מש' אבל כ"ד שרי ואומה אחת שרי ליה לכלותה: ברם בתר הכי שב מידיעתו והדר ביה מסברתו הא' וס"ל השתא כלישנא בתרא דסוטה דגם על אומה אחת אינו מביא דכל כ"ד מש' דוקא והכריע כן מדלא הביא ה' מבול על אומת מצרים במקומם אפי' שהם רק אומה אחת אלא הם מאליהם באו ונטבעו בי"ס ש"מ דהעיקר כלי"ב דסוטה וגם הוכיח כן בראותו אחר ביאתו הא' שחטאו ישראל בחילול שבת שיצאו מן העם ללקוט וקצף ה' עליהם ואמר עד אנה מאנתם וכו' הגם שלא עשו רק מלאכה אחת מט"ל מלאכות והתורה אמרה לא תעשה כל מלאכה ואי איתא דכל כוליה מש' א"כ לא היו חייבים ישראל בעוון חילול שבת כיון דהם לא עשו רק אחת מהנה אל"ו ש"מ דהל' כריב"ב דכל כ"ד מש' ואפי' על אומה א' אינו מביא ולזה בבואו פ"ב על ישר' לא חשש לכנוס עמו כל אוה"ע רק אומתו לבדה ונלחמו בישר' על חטאם בחילול שבת ועל שרפו וכו' דכיון שבא על חטאם חשב בדעתו עמלק כי לא יתנקם ממנו ה' כיון דגם על אומה אחת אינו מביא וישראל חטאם ישאו דהתורה אמרה בפ' תבא והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו וכו' ארור וכו' וכל כ"ד מש' והוא לא דציבור כדור המדבר נפיש זכותייהו וכששבים אל ה' ומתפללים אליו הם נענים ונמחלי' עוונותיהם וכתי' ב' של הרב שא"י ז"ל הנז"ל ולז"א מרע"ה מחר אנכי ניצב וכו' ויהי ידיו אמונה דתפלת מרע"ה השקול כס' רבא עשתה פעולה וכאשר ירים משה וכו' וגבר ישראל וכדרשתם ז"ל וע"י תפלתו נענו ויחלוש יהושע וכו' וק"ל: וזה אפ' כה"כ זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים שם רמז על ביאת עמלק פעם ראשונה דכנס לכל אוה"ע דהוא ס"ל דכל כוליה מש' ולא ירא עמלק אלהים, דלא חש לדיני שמים דפסקי כריב"ב דכל כ"ד מש' ולזה והיה בהניח ה"א לך מכ"ל אויביך מסביב כאשר הבטחתיך בתורה בפ' משפטים ונתתי לפניך את כ"ל אויבך עורף ומשם תדע ותבין דכל אפי' כ"ד מש' ובזה מתחייב עמלק על ביאתו פ"ב ואז תמחה אז"ע דעפ"י שטתו הא' אני דן אותו ומשלם לו כפעלו וק"ל: ולכן שמואל הנביא ע"ה ציווהו לשאול בדבר ה' ואמ"ל כה אמר ה' פקדתי את אע"ע לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצ' שם רמז לשתי ביאות של עמלק כנז"ל והקב"ה רצה להודיע לשאול שהוא רוצה לדון לעמלק וכל עמו בדי"ש כנרמז בתיבות כה אמר ה' והיינו על בואו פ"א שכנס לכל אוה"ע ורצה להלחם בישר' בעת עלותו ממצ' שעדיין לא חטא ישראל כלל והוה ס"ל לעמלק בעת ההיא דכל כוליה מש' וע"כ העולם אבל על אומה אחת מביא כנז"ל: ולזה תחי"ד קדשו שמואל הנע"ה עם שאול פתח דבריו יאיר כה אמר ה' צבאות ר"ל בדי"ש דפסקי הל' כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' אלא דהקב"ה רוצה לדונו כשיטתו וכסברתו הא' דס"ל כל כוליה מש' אבל כ"ד ואומה אחת שרי ועמלק וגונדא דיליה אינם רק אומה אחת וז"ש פקדתי את אעע"ל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצ' דהיינו בפ"א כנ"ל עתה אין ועתה אלא תשו' וכלומר דגם בביאת עמלק פ"ב על חטאם דישראל דהדר עמלק וסבר דכל כ"ד מש' וכיון דישראל חטאו בטח עמלק שלא יענישהו ה' כיון שגם על אומה אינו מביא אכן עתה דעשו ישראל תשו' על חטאם כבר נמחל עוונם וא"כ לך והכית א"ע והחרמתם את כל אשר לו כל דייקא אפי' כ"ד מש': אמנם שאול המלך ע"ה לא נחת להבין עומק כוונתי דברי ה' במ"ש לו שמואל כה אמר ה' וכו' בעלותו ממצ' דר"ל דרצונו לדונו על פעם ראשונה שכנס לכל אוה"ע דהוה ס"ל דכל כוליה מש' דטעה בזה דהאמת הוא דכל כ"ד מש' והוא ית' רוצה לדונו כשיטתו הא' ורמז זה לשאול ושאול לא נרמז וחשב גם הוא דמ"ש ה' והחרמתם את כל אש"ל דהאי כל כוליה מש' אבל כ"ד שרי כרבנן דריב"ב דהכי קי"ל בדיני אדם ולא ידע לחלק מד"א לד"ש וכדרמז לו ה' כן באו' כה אמר ה' ולזה שאול ע"ה הניח לאגג מ"ע חי וצאן ובקר דהו"ל: כל דהוא שרי: ולזה אמ"ל הקב"ה לשמואל הנע"ה ניחמתי וכו' כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים כלו' דלא עבד כדיני שמים דבד"ש הל' כריב"ב דכל כ"ד מש'. אכן שאול הע"ה בראותו לשמואל אח"כ חשב דבדין עבד דקי"ל כרבנן דריב"ב דכל כוליה מש' אבל כ"ד שרי ולז"א הקימותי את דבר ה' כיון דהכי קי"ל כרבנן דריב"ב ולכך כעס עליו שמואל וא"ל וישלחך ה' דייקא בדרך שם רמז למ"ש לו בתחי"ד בדרך בעלותו ממצ' דרמז לך דרצונו לדון עמלק כשיטתו הא' ובדי"ש דכל אפי' כ"ד מש' ואמר לך והחרמת וכו' עד כלותם כלו' דמ"ש לך בתחי"ד והחרמתם את כל אשר לו הכוונה היא עד כלותם ואפי' כ"ד מש' ולמה לא שמעת בקול ה' ר"ל לדונו כדי"ש עד גמירא ותפסת שיטת דיני אדם ותעט אל השלל ומזה נמשך לך עוד רעה חולה דגם בקרא דכל גבה לב ואל תטמאו בכל אלה תסבור ג"כ דכל כוליה מש' אבל מקצת שרי וז"א ותעש הרע בעיני ה' ויען כי מאסת את דבר ה' ולא רצית לדון לעמלק כדי"ש לזה וימאסך ה' וכו' וק"ל:. איכו השתא אתאן לקראי דמגילת אסתר הנ"ל ונקדים עוד מ"ש הרב תורת חיים ז"ל בחי' לסנהדרין אפלוגתא דרבנן וריב"ב הנ"ל דכמה קראי רהטי ואזלי כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' כמו קרא דלא יעיר כ"ח וקרא דאל יבא בכל עת אל הק' דלא שייך לפ' בכל עת לא יבא אבל לפעמים יבא דהא אסור לו לבא כ"א פ"א בשנה אל"ו דכל דהוא עת קאמר שלא יבא כי אם בזאת דהיינו ביוה"ך וכן קרא דאל תטמאו בכל אלה דהוא אפי' בא' מכל אלה דהט' משום דדרשי' כל אפי' כ"ד ואל תטמאו בכ"ד מאלה יע"ש וכ"כ בכס"ן בפ' אח"מ משם החק"ק ז"ל דמוכרח דקושטא קאי כמ"ד כל כ"ד מש' יע"ש: עוד נקדים סוגייא דפסחים דס"א דאיתא התם תניא וכל ערל לא יאכל בו יכול יפסול בני חבורה הבאים עמו ת"ל וכל ערל כולה ערלה פסלה מקצתה ל"פ וכ"ת ה"ה לזריקה ת"ל זאת חוקת הפסח אצל ערל זאת מיעוטא הוא זאת דבשחיטה הוא דכולה ערלה פסלה אבל בזריקה אפי' כולה ערלה ל"פ הכי אוקים לה רבה אבל רב חסדא דריש התם איפכא זאת לחומרא דזאת מיעוטא היא זאת דבשחיטה דוקא מקצת ערלה ל"פ אבל בזריקה אפי' מק' ערלה פסלה ומותיב להו רב אשי התם ממאי דהאי כל כולה ערלה מש' דילמא האי כל אפי' כ"ד ערל מ"ש כתב רחמנא זאת עד דאיכא כולה ערלה לא פסלה לש' שחיטה ל"ש זריקה אלא אמר"א בהאי קרא קא מפלגי ונרצה לו לכפר עליו ולא על חבירו מ"ס חבירו דומיא דידיה דבר כפרה הוא ומ"ס ערל נמי כיון דבר חיוב הוא בר כפרה הוא ע"כ וכתבו התוס' ז"ל שם ע"ד רב אשי דאמר כתב רחמנא זאת עד דאיכא כ"ע תימא א"כ לישתוק מכל ותו לא צריך זאת ועוד נימא איפכא דזאת כולה ערלה מש' כת"ר כל אפי' כ"ד וי"ל דידע דאיצט'