פני יצחק חלק ו ק

אפשר לבא חטא על ידו וק"ל. וזה אפשר כה"כ הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תע"ל כלו' כיון שהוא יודע תע"ל וא"א לאדם לכוין בכל תפלתו בכל לבו בלתי שום הרהור כלל לכך כתב רחמנא תיבת זאת בק"פ ללמדנו דבעלמא כל אפי' כ"ד וא"כ ה"ה בקרא דלעובדו בכ"ל אפי' בכל דהוא לבי סגי וק"ל: וזה אפשר כה"כ שמרה זא"ת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך וכו' וה"ה כמבואר וק"ל: מעתה נבא לבאר קראי דמגילה דהנה המן הרשע מסתמיך ואזיל כשיטת זקנו עמלק הרשע במאי דהיה סבור בבואו בפ"א להלחם בישראל שכנס לכל אוה"ע דהוה ס"ל דכל כוליה מש' כרבנן דריב"ב ועל אומה אחת מביא וכל חמתו לא יעיר אבל מקצת חימה יעיר ולזה אמר לאחש' שמלך בכיפה כמשז"ל ישנו עם אחד שהם רק אומה אחת וס"ל נמי כתי' קמא שתי' הרב שא"י ז"ל דתפלת ציבור עושה מחצה דמן הנמנע שיוכלו להתפלל בכל לבם בכל תפלתם ועבודתם על הרוב כנז"ל משם הרב חיד"א ז"ל וידוע מ"ש הרב דת ודין ז"ל דמלת לאבדם משתמעא לתרי אנפי או לאבדם לגמרי או כאבידה המתבקשת או כמ"ש מהרמ"א ז"ל דיכתב לעבדם כנז"ל וא"כ אפי' אם יתפללו אינה עושה תפלתם רק מחצה ויהיו כאבידה המתבקשת או לעבדם במסים ואר' וכי תימא דבציבור קי"ל אפי' כ"ד חימה לא יעיר ואפי' שלא התפללו בלב שלם וכתי' ב' דהרב שא"י ז"ל הנ"ל לז"א דתירוץ זה לא שייך הכא דהא הוא מפוזר ומפורד בה"ע בכמ"מ ולא דמו לאותו ציבור דדור המדבר ששם היו כולם מקובצי' יחד וכנז"ל. ועוד ודתיהם שונות דאינהו גופייהו ס"ל דהל' כרבנן דריב"ב משום דרבים נינהו נגד יחיד ריב"ב וזה רמז באו' שונות מלשון שונה הלכות ורבנן ס"ל דכל נפש כוליה נפש מש' וגם רמז לו באו' שונות ר"ל משונות מינם ובם דבקרא דאל תטמאו בכל אלה ס"ל אפי' באחת מאלה וכן בקרא דכל גבה לב אית מנהון דס"ל אפי' כ"ד מש' ואית מנהון דס"ל כוליה מש' אבל פורתא שרי ולא השוו מדותיהם בכל הדינים שלהם וגם רמז לו שדתיהם משונות מכל דתי העמים שכל דתי העמים השוו מדותיהם משא"כ עם זה וא"ת מתיירא אתה מאלהיהם דבדיני שמים פסקי כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' לז"א לא תחוש לזה כיון דהם עצמם את דתי המלך מלש"ע אינם עושים דלא דייני כדי"ש כלל א"כ תן להם כפעלם ובדיני אדם שלהם ולמלך אין שוה להניחם בנחת בשלוה כלל אם על המלך טוב יכתב לאבדם ומשתמעא לתרי אנפי כנז"ל כיון שהם אינם רק אומה אחת וכל כוליה מש' אבל מקצת פטור וכיון דאתה המלך מלכת בכיפה ע"כ העולם וכבר נשבע ה' שע"כ העולם אינו מביא א"כ אין לו להתיירא מאלהיהם כלל וק"ל: ולזה אחש' שהיה שונא ישראל יותר מהמן כמשז"ל נכנסו דברי המן באזניו ותו"מ הסכים עמו כיון שהם אינם רק אומה אחת וכל כוליה מש' וכרבנן דריב"ב וכנז"ל. ואולם המן הרשע דא קשיתיה טובא והעלימה מאחס' והיא מקרא דאל יבא בכל עת אל הק' דמשם מוכח להדיא דכל אפי' כ"ד מש' וכנז"ל דאילו מקרא דאל תטמאו בכל אלה דס"ל לישראל אפ' באחת מאלה אי"ל דהם החמירו מאליהם שלא ליטמא אפי' בחדא מנייהו ולעולם דכל כוליה מש' ולא אפי' כ"ד ברם דא עקתיה קרא דאל יבא בכל עת דהתם צ"ל אפי' כ"ד עת אל יבא מדקא מסיים קרא כי אם בזאת יבא וכו': ולזה אמר המן וכ"ז איננו שוה לי בכל עת שם רמז להאי קרא דאל יבא בכל עת דמניה מוכח דכל אפי' כ"ד מש' ומכח האי קרא אני רואה למרדכי היהודי יושב בשעה"מ כלו' אני רואהו שיש לו ישיבה וקיום בעולם כיון דהיא בשער ר"ל בשיטת המלך מלש"ע דס"ל דכל אפי' כ"ד מש' וק"ל: ולזה שלחה אסתר להתך אל מרדכי לדעת מ"ז ועמ"ז כלו' כיצד אופן הגזירה ועל מה אדניה הטבעו ומה ראיה יש לו לסתור סברתם הנ"ל ולכך ויגד לו מרדכי את כ"ל כלו' כל חילייהו דהמן ואחש' הוא מתיבת כל דכתיב בשבועת ה' דכל חי וכל בשר וכ"ת דבכולהו ס"ל כל כוליה מש' אבל כ"ד שרי כדהוה ס"ל לזקנו עמלק הרשע הנקרא בשם קרהו והמן ב"ב ש"ק לשיטתו אזיל וכמש"ל וגם הודיעה ע"י התך דהמן הרשע פיתה ורימה לאחש' לכתוב לאבדם דמש' תרי אנפי או לעבדם והוא זייף וכ' להשמידם וז"ש ואת פ' הכסף וכו' ואת פתשגן כתב הדת להש' נתן לו להראותה זיופו שלא הניח לכתוב לאבדם דמש' לתרי אנפי והוה מצי אחש' לתרץ דיבוריה דפי' לאבדם אינו להשמיד וכו' רק כאבידה המתבקשת אבל עכשיו שזייף וכתב להשמידם אין עוד שום פי' לטובה כלל כי כן צריכה רבה שתבא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו ע"ע בדרך תחינה ובקשה אולי יש תקוה: והנה אסתר כשומעה כ"ז הבינה בדעתה שטענת המן הרשע דכל כוליה מש' ולא אפי' כ"ד היא טענה חזקה כיון דאנן בדיננו הכי קי"ל להל' כרבנן דריב"ב ולא ידעה שום ראיה לסתור דלאו כ"ע דינא גמירי וכ"ש דהני נשי לא גמירי וסברי כמשז"ל ולזה שלחה אסתר לו' למרדכי דביאתה אל המלך בלי רשות להצילם הוא ספק להצלתם וכניסתה אצלו בלי רשות הוא ודאי בחיוב מיתה כי אחת דתו להמית ואין ס' מוציא מידי ודאי ואיך תכניס עצמה בסכנת נפשות ודאי משום ס' הצלת ישראל וזה גרם לה מחסרון ידיעתה להביא ראיה מההוא קרא דאל יבא בכל עת ומקרא דזאת חוקת הפסח דמתרווייהו מוכח להדייא דכל אפי' כ"ד משמע וכנז"ל ולזה שלח לאמר לה אל תדמי וכו' כלו' אל חחשבי כי המה יאבדו ואתה תעמוד כי אם החרש של שאול אביך דגם הוא אזל בשיטה זו דכל כוליה מש' ולא אפי' כ"ד ואת ג"כ תחרישי ותעלימי עין משתי ראיות הללו שהם בע"ת ר"ל קרא דבכל עת גם הזאת ר"ל קרא דזאת חוקת הפסח דמתרווייהו מוכח דכל אפי' כ"ד מש' תדעי לך שריוח והצלה י"ל ממ"א דהיינו מקרא דאל תטמאו בכל אלה ולא רצה להזכיר לה מקרא זה בפי' אפי' ברמז רק דיבר לה בלשון נסתר ונקי ומי יודע אם לע"ת כזא"ת שם רמז לתרי קראי דבכל עת וזאת חה"פ תרווייהו אצט' לזה"ז שתגיעי למלכות ולהתחנן לו להנצל כל ישראל מגזירה זאת. וכשמוע אסתר את הראיות הללו סברה וקבילת עלה כיון דודאי מתרי קראי הללו מוכח דכל אפי' כ"ד מש' ומינה דאפי' על אומה אחת אינו מביא ואפי' כ"ד חימה לא יעיר אכן מ"מ צריך ג"כ להתפלל אל ה' בלב שלם בכל תפלתם כיון שאינם מקובצים כדור המדבר רק הנמצאים בשושן כדי שיהיו נענים לגמרי ולא לעשות מחצה ולז"א א"כ איפה לך כנוס וכו' ועי"ז מתבטלת הגזירה לגמרי וכתי' א' דהרב שא"י ז"ל וכמובן: ובזה א"ש מ"ש המן לאחש' על ישראל שהם אומרים שה"י פה"י אשר דקדקנו לעיל דאמאי לא נקט רק שבת ופסח דוקא ולא סוכות ושאר י"ט אכן עם האמור הנה נכון דכל חילייהו דישראל דס"ל דכל אפי' כ"ד מש' אינו אלא מקרא דלא תעשה כ"ל מלאכה דחייב סקילה אפי' על מלאכה אחת ומקרא דכ' בחג הפסח זאת חוקת הפסח ולהכי לא נקט אלא שתים זו שבת ופסח דוקא: ולזה אמרה אסתר לאחש' כי נמכרנו אני ועמי להשמיד ואלו וכו' החרשתי כלו' דאלו לא היה מזייף המן