פני יצחק חלק ו צז

דהגם דלבם ל"ן עמו והוא רחים י"ע וליישב דעת הרמב"ם יצא לתרץ ב' תי' הא' דמ"ש הציבור אפי' בלא לב שלם נענין הי"ד להיות עושה מחצה ודייק קרא דכ' ולא יעיר כ"ח דמש' כ"ח לא עביד הא מחצה עביד ולא יענו בכל עד שגם המה יקראוהו בלב שלם ברם הניחא אי כל כולו מש' אך א"א כ"ד מש' ולא יעיר כ"ח כלל אפי' כ"ד א"כ הדק"ל ע"ד הרמב"ם וצריכים אנו לתי' ב' שתי' הרב שם דס"ל להרמב"ם דקרא דויפתוהו בפיהם בכל ישראל איירי ולציבור כהאי הוא דקאמר בש"ס דנפיש זכותייהו טובא דאף בלא לב שלם והוא רחום י"ע אבל כל שארי ציבור כיחידים דמו לענין זה יעש"ב: נמצ"ל דהאי קרא דלא יעיר כ"ח איירי בכל ישראל כדור המדבר בהו אמרי' אפי' כ"ד חימה אין לו עליהם ועכצ"ל דהט' דידהו משום דבעת מ"ת העיד הכ' עליהם ויחן שם ישראל דנעשו כולם כאיש אחד חבירים ואין זה אלא ממדת חבה שהיה להם זע"ז דאין לך דבר שגורם פירוד לבבות כי אם מכח מדת הגאוה כידוע והיינו דמסיים קרא דתדע לך טעמא מאי דלא יעיר כ"ח דאפי' מקצת חימה אין לו הט' משום כי ויזכור כי בשר המה שהם משימים עצמם כבשר רך וטוב מרוב ענוותנותם ודרשי כל גבה לב אפי' כ"ד אסור משו"ה גם הקב"ה שילם להם כפעלם וכמדתם ולא יעיר עליהם כ"ח אפי' כ"ד חימה אין לו וק"ל: ועפי"ז אפ"ל כה"כ בפ' ראה ואת כל שללה וכו' ושרפת באש את כל שללה ולא ידבק מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים וכו' דר"ל דלא תסבור דהאי כל שללה דאמרתי לך היינו כוליה מש' אבל מקצת וכ"ד שרי לז"א לא ידבק מאומה אפי' כ"ד למען דבזה גם קרא דלא יעיר כ"ח דריש ליה אפי' כ"ד וז"ש למען ישוב ה' מחרון אפו לגמרי ונתן לך רחמים וכו' וק"ל: ובזה אפ"ל כה"כ ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם וכו' למה ה' יח"א בעמך אשר הוצאת מאמ"ץ וכו' דהנה בכאן תפס ה' השיטה כרבנן דריב"ב וכלישנא קמא דפ"ק דסוטה דכל כוליה מש' אבל על אומה שרי ולכך אמר ויחר אפי בהם ואכלם כיון שהם אומה אחת ולזה טען לפניו מרע"ה בדרך תפלה למה ה' יחא"ב משום שהם אומה אחת הלא לא כן תפסת השיטה באומת מצרים וז"ש אשר הוצאת ממצרים דמהתם מוכח דס"ל דכל אפי' כ"ד מש' ולזה לא הבאת מבול עליהם במקומם עד שהם מעצמם באו במים וק"ל: וזה אפשר כה"כ לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל לכלותם בעגל דס"ל להקב"ה דלא יעיר כ"ח אפי' כ"ד חימה אין לו בהם כי ה' אלהיו עמו ובדיני שמים ס"ל כריב"ב וראיה לזה אל מוציאם ממצרים כנז"ל וק"ל: ובזה אפ"ל מאמר ז"ל מעשה בריב"ח שהלך לרומי ואמ"ל יש תינוק ישראל בב"ה הלך ועמד על פתח ב"ה ואמר מי נתן למשסה וכו' ענהו אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו וכו' אמר ריב"ח מובטחני וכו' והקושי מבואר ואולם עפי"ד יע"ן דריב"ח רצה לבחון התינוק אם יש בו ריח תורה ונכנס ריב"ח בחקי' הנז' דמאחר דקי"ל כרבנן דריב"ב א"כ מאיזה טעם נתחייבו ישר' בח' בהמ"ק ובגלות כיון דכולם חטאו בב"א או בזא"ז כולם פטורים וא"כ מי נתן למשסה וכו' לזה השיבו אותו תינוק דאין זה אלא בדיני אדם אך בדיני שמים חייבים וז"ש הלא ה' כלו' דדין זה הוא דיני שמים זו חטאנו לו, לו דייקא לא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו בדרכיו ובתורתו דייקא דבשמים ממעל פסקו הל' כריב"ב דכל כ"ד מש' והם לא חששו לדי"ש ולזה נתחייבו וק"ל: וזה אפ' כה"כ על מה אבדה הארץ ויאמר ה' ע"ע א"ת תורתי דייקא וכנז"ל וק"ל. וזה אפ' ג"כ כה"כ כי לקח טוב נ"ל שהיא התורה הפוטרת אתכם מכל חטאתכם בין אם חטאו בב"א בין בזא"ז כולכם פטו' בדיני אדם כרבנן דריב"ב אך דעו לכם כי תורתי שאני סובר בדיני שמים כריב"ב אל תעזובו וצריך שתשמרו עצמכם גם מדי"ש ולא תבטחו על דיני אדם לבד וק"ל: גם בזה אפ"ל כוונתם ז"ל בפ' הניזקין במ"ש ענוותנותיה דר"ז ן' אבקולס היא החריבה וכו' כלו' מכח שהיה עניו מאד ודרש כל גבה לב אפי' כ"ד מש' כריב"ב וגם לא אפשר שכל ישראל יחטאו בב"א כי אם בזא"ז ולא ידענו מי היה האחרון לזה נתחייבו כל ישראל וק"ל והוא קרוב למ"ש המפרז"ל בביאור מאמר זה כידוע והבי"ד הרב שא"י ז"ל בפ' טהור יע"ש: ובזה יובן כה"כ אחת דיבר אלהים וכו' כלו' תיבת כ"ל נפש אחת דיבר אלהים ועל תיבת כל הלזו נאמרו בה ב' פי' מרבנן וריב"ב וז"ש ב' זו שמעתי וא"כ ק' למה נתחייבו ישראל בחבהמ"ק ובגלות כיון דהל' כרבנן דריב"ב לז"א כי עז לאלהים דשאני דין שמים מדי"א ולך ה' חסד כי את"ה דייקא אתה דפסקת בדי"ש הל' כריב"ב דכל כ"ד מש' מטע"ז תשלם לאיש המתפלל אליך אפי' שאינו מתכוין בכל תפלתו בכל לבו כרוב ככל בני אדם שאינם יכולים לכוין בכל תפלתם בכל לבם בלתי שום הרהור ודרשי כל דכתיב גבי תפלה כ"ד מש' ואתה דן בדי"ש הכי ומשלם להם כמעשיהם וק"ל: וזה אפ' כה"כ האזינה אלהים תפלתי ואל תתעלם מתחינתי אפי' שאינה כולה בכוונת כל לבי עכ"ז הקשיבה לי וענני ותתפוס השיטה כריב"ב דכל כ"ד מש' ובזה אני ניצול מקול אויב וכו' ובאף ישטמוני באו' אלי דהלכתא כרבנן דריב"ב ולא יעיר כל חמתו כל חמתו ל"י אבל מקצת חימה יעיר ומזה יראה ורעד י"ב וכו' ואנא בעי ומתחנן ישיא מות עלימו וכו' דאין הדין עמהם בזה כי אני אל אלהים אקרא וה' יושיעני כי הוא ית' פוסק כריב"ב דכל כ"ד משמע ובזה פדה בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי שרוב ככל בנ"א אינם יכולים לכוין בכל תפלתם כל לבם דלא יבצר מאיזה הרהור וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל וק"ל: וזה אפ' כה"כ למה ה' תעמוד ברחוק כיון דאתה דן בד"ש כריב"ב ואיך תעמוד ברחוק ותעלים עיניך מתפלתנו לעתות בצרה אפי' שאינה בכל לב הדר ואמר דודאי אין זה אלא מחמת גאות רשע המתגאה קצת דסבר כל גבה לב כוליה מש' הא מקצת גאוה שרי ומינה נמי קרא דלא יעיר כ"ח כל חמתו לא יעיר הא מקצת חימה יעיר ובגאות רשע ובסברתו זאת ידלק עני דבהדי הוצא לקי כרבא ועפ"י שיטת הרשע יתפסו במזימות זו חשבו דאתה דן אותם כמדתם וק"ל: ובזה יובן כה"כ צעקו וה' שמע אפי' שלא נתכוונו בכל תפלתם בכל לבם רק בכל דהוא לב עכ"ז וה' הוא וב"ד פסקי כריב"ב ושומע צעקתם ומכל צרותם הצילם אפי' כ"ד צרה משום כי קרוב ה' לנשברי לב הענוים ודרשי כל גבה לב אפי' כ"ד ואת ד"ר יושיע דמשלם להם כפעלם ועם כי רבות רעות צדיק עכ"ז מכולם יצילנו ה' ושומר כ"ע כל דייקא דאפי' אחת מהנה ל"ן כלו' דאפי' כ"ד חימה אין לו בהם אך תמותת רשע המתגאה רעה ושונאי צדיק יאשמו דדן אותם כשיטתם וק"ל: הדרן לדאתן עלה למען דעת עמלק הרשע מעיק' מאי סבר לכנוס כל אוה"ע להלחם בישר' ולבסוף מ"ס שבא הוא ועמו לבדם וילחם בישראל כנז"ל. אכן עפי"ד נחה שקטה חקירתני זאת והוא דעמלק בתחי' הוה ס"ל כלישנא קמא דפ"ק דסוטה דאמר ע"כ העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא ולכך מעיק' נתיירא על עצמו