פני יצחק חלק ו צו

בחיר ה' איך עבר אמימרא דרחמנא אשר צייוהו להחרי' א"ע ואת כל אשר לו והוא לא עשה כן וצל"ד מה היה סביר בזה ולא עוד אלא דאמ"ל לשמואל הקימותי דבר ה' ונהפוך הוא ומצורף לזה נבין ג"כ כה"כ במג"א ויאמר המן ישנו עם אחד מו"מ וכו' דיל"ד דלמאי אצט' נו' שהיה עם אחד ועתה מו"מ דמאי נפק"ל מדברים אלו וגם להבין דרז"ל במ"ש שאמר המן לאחש' דישראל מאבדים ממונם בשה"י פה"י דאמאי לא הזכיר רק שתים זו שבת ופסח ותו לא וגם להבין הויכוח שעבר בין מרדכי עם אסתר הכתוב שם ויגד לו מרדכי את כל אש"ק ודרז"ל ב"ב ש"ק דלאיזה צורך הזכירה לזקנו עמלק הרשע וגם בתחי' אמר לאבדם ובתר הכי אמר להשמידם שינוי זה הלא דבר הוא ומאי את כל דקאמר וגם כפל החרש תחרישי למה ומאי בעת הזאת דקאמר לה דמשמע דאם עברה השעה והעת הזאת לא תועיל עוד כניסתה אל המלך והא ודאי ליתא ועיל"ד אמאי קילל לבית אביה ג"כ מה עשו ותו מה צורך לו' לה עוד אם לעת כזאת וכו'. ואגב נבין ג"כ כה"כ כתוב זאת זכרון בס' וכו' דיל"ד דתיבת זאת יתירה וגם או' מלחמה לה' בעמלק דמאי לה' דקאמר והול"ל מלחמה בעמלק וגם להבין כה"כ במ"ש ולא ירא אלהים ופירש"י ולא ירא עמלק אלהים דמאי חידוש הוא זה דעמלק לא י"א דהא ודאי פשיטא טובא ועיל"ד במ"ש זכור אאעל"ע בדרך בצאתכם ממצ' דאמאי אצט' להאריך לו בדרך בצאתכם ממצרים: וכדי ליישב כ"ז נקדים פלוגתייהו דרבנן וריב"ב בפ' הנשרפין גבי יו"ד בנ"א שהכו אדם אחד ומת בין שהכוהו בבת אחת בין בזא"ז כולם פטורים ריב"ב אומר בזא"ז האח' חייב ומפ' הש"ס התם דפליגי בקרא דאיש כי יכה כל נפש אדם דרבנן סברי כל נפש כולה נפש מש' אבל כד"ן פטור וריב"ב סבר כל נכש כל דהוא נפש מש' יע"ש: ובפ"ק דסוטה אמרי' הבה נתחכמה לו בואו ונתחכם וכו' נדוצם במים שכבר נשבע ה' שלא יביא מבול לעולם ולא ידעו שע"כ העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא א"נ אפי' על אומה א' א"מ אבל הם באים מאליהם ונופלים במים וכתב הרב נאות יעקב ז"ל דהני ב' לישני פליגי בפלו' דרבנן וריב"ב הנז' דלי"ק ס"ל כרבנן ולי"ב ס"ל כריב"ב דבשבו' המבול כתוב לא יכרת כל בשר ולא אוסיף להכות את כל חי ובאנו למח' רבנן וריב"ב הנז' ובשבו' ה' הנ"ל לאו"ד שלא יביא מבול אלא ה"ה לשאר, מיתות ביש' דהא סתם קרא להכות אכ"ח כמשז"ל שאמר אאע"ה להקב"ה מה אתה מערים על השבו' וכו' כמ"ש הרב שא"י ז"ל בדפ"ה ע"ג: ובזה פי' הוא ז"ל שם ויכוח בלק ובלעם שהיה מקום לבלעם להשיגו לבלק שכבר נשבע ה' שלא יוסיף להכות אכ"ח ומה יועיל הוא באו' כלם ע"כ תחי' דברי בלק היה לאמר הנה עם י"מ הנה כיסה אע"ה כלו' סימא את עין אותה הארץ ואבדה אומת מצ' בכללה א"כ זה מורה דלא היתה השבו' רק להכות אכ"ח אבל על אומה א' מביא א"כ איפה עתה לכה ארה לי את העם הזה אומה אתת ולזה השיבו בלעם מה אקוב וכו' כלו' לא אמרו על אומה אחת מביא אלא בשאר אוה"ע אבל אומה הישר' שאלמלא היא היה חוזר העולם לתו"ב וכו' והם צורים וגבעות שהעולם ע"ע נחשבים הם כאלו הביא מבול ע"כ העולם וכו' וכדרך שכ' מהרי"ק ע"פ כי מי נח זאת לי וכו' אתד"ק עש"ב. ומדחזינן להקב"ה במצרים דאפי' שהם אומה אחת לא הביא מבול עליהם רק הם מעצמם באו ונפלו במים מזה מוכח דס"ל להקב"ה כלי"ב דסוטה וכריב"ב הנז' דכל כל דהוא מש' וא"כ קרא דכל בשר וכל חי כל דהוא נמי מש' דומיא דקרא דכל נפש ובאמת דקי"ל כרבנן דריב"ב אבל מ"מ בדיני שמים מיהא חייב אפי' בכל דהוא כמ"ש הרב דינא דחיי והרב מהר"ח ב"ע ז"ל בפ' וישב והרב שער אשר בדרשותיו ז"ל יעש"ב: וזה אפשר כוונת בלעם להשינו לבלק במ"ש הנה עם יצא וכו' כמ"ש הרב שא"י ז"ל כנז"ל לזה השיגו בלעם דאדרבא משם ראיה לסתור דהתם במצ' נמי אפי' שהם אומה אחת לא הביא מבול עליהם אלא הם באו ונפלו במים וז"א מה אקוב לא קבה אל וכו דהקב"ה פסק להל' בדיני שמים כריב"ב וא"כ מה אזעום כיון שלא זעם ה' כבר על אומת מצרים וז"ש אל מוציאם ממצרים כלו' משם ראיה חותכת דבדי"ש פסק כריב"ב דכל אפי' כד' מ"ש וק"ל: ובזה אפ"ל כה"כ אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים א"ת שם נפלו וכו' בהק"ע פלו' דאמוראי בפ"ק דסוטה דמר סבר דת"ח צריך שיהיה בו אחד מח' שבשמינית ומ"ס ל"מ ול"מ דמי זוטר מד' תועבת ה' כל ג"ל ופי' ז"ל דהני אמוראי פליגי בפלו' דרבנן וריב"ב הנז' וידוע מ"ש בקהלת כ"ח עתים י"ד מהם לטובה וי"ד מהם לרעה ובזה פי' בידך עיתותי הנז' הצילני מי"ד שהם לרעה והם אויבי ורודפי ובזה פי' האר"י ז"ל בשה"פ ודוד מנגן בי"ד יע"ש וזה אפ"ל בכה"כ שומר נפשות חסידיו מי"ד ר"ל שומרם מהי"ד הרעים שהם ראוים לרשעים יצילם לחסידיו מהם וק"ל. וז"ש אל תבואני אפי' כל דהוא רגל גאוה ובזה אני מרויח טובא שהי"ד עתים הרעות הראוים לרשעים אל תנידני לא יבא עלי מהם אפי' כל דהוא דגם קרא דלא יעיר כל חמתו אפי' כל דהוא חימה לא יעיר לשיטתי דאני סבור במדת הגאוה דכל גבה לב אפי' כל דהוא במשמע וא"ת דהא חזינן איפכא ס"ל להקב"ה במצרים שאיבד את אומת מצרים מט' שהם אומה אחת נמצא דס"ל להקב"ה דכל כוליה מ"ש אבל כל דהוא שרי ומקצת חימה יעיר לז"א דהא ליתא דשם נפלו בפ"א מאליהם במים כנז"ל וק"ל: והגאון הרב שער אשר ז"ל שם דטו"ב ע"ב פי' הני קראי עד"ז באו"א עפ"י דרכו יע"ש: ועפי"ז פי' הרב חיד"א ז"ל בראש דוד פ' נצבים כוונת משז"ל אין תפילתו של אדם נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר וכו' דמי שהוא עניו מאד ס"ל דכל גבה לב אפי' כ"ד אסור מינה נמי צ"ל דגם בקרא דלעובדו בכל לבבכם וידוע דעל הרוב א"א לאדם לכוין בכל תפילתו בכל לבו בלתי תערובת שום הרהור בד"א כלל ואם זה המתפלל י"ל מעט גאוה ודאי דס"ל דקרא דכל גבה לב עד דאיכא גב"ל הוא דאסור אבל מקצת גאוה שרי א"כ ודאי לשיטתו גם קרא דלעובדו בכ"ל צריך שיכוין בכל תפילתו בכל לבו אבל כל דהוא כוונת הלב ל"מ ליה כלל ולכך אין תפילתו שא"ן אא"ע משים עניו ורך מאד כבשר דיסבור דכל גב"ל אפי' כ"ד אסור ואם עושה כן הקב"ה מקבל תפילתו אפי' שלא תהיה כולה בכוונת הלב דהשי"ת משלם לו כפעלו ונותן לו כמדתו אתד"ק יע"ש: ועפיד"ק אפ"ל כה"כ והוא רחום וכו' ולא יעיר כ"ח ויזכור כי בשר המה בהק"ע משז"ל בפ"ק דתענית אמר"א אין תפילתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו וכו' אוקים רשב"ן אמורא עליה ודרש ויפתוהו וכו' ואעפי"כ והוא רחום וכו' ל"ק הא ביחיד הא בציבור והרב שער אשר ז"ל שם דט"ז ע"ב כתב דמכאן הק' השא"י עמ"ש הרמב"ם דהציבור כ"ז שעושים תשו' וצועקים בלב שלם הם נענים דאמאי בעי גבי ציבור שיהא לבם שלם אחר דגבי ציבור הא אמרינן