פני יצחק חלק ו צה

להו הכי וכידוע. לזה המן הרשע נפק דק ואשכח כמה טעמי תריצי הנאמרים באמת בישוב חקירת הרב מתתיה ז"ל הנז"ל והם המה מישך שייכי לקיום המכר הנז' אשר עפ"י כל הני טעמי לית לן תו למיחש כלל והמכר קיים לכ"ע אשר מכח כל הני טעמי נתחייבו ישראל בקיום התו' והמצוות לכ"ע הגם דהו"ל דשא"ק וכמו שנקבצו באו כל הני טעמי בס' ש"ץ המפרז"ל ועד אחרון בס' הבהיר ברכת מועדיך לחיים ח"א בדרוש א' למתן תורה ובח"ב בדרוש פורים ובס' ראה חיים סדר נח יעש"ב. ולא הוצרך המן להזכיר רק הטעמים דשייכי נמי לקיים המכר בידו וכמו שיתבאר בס"ד: זה יצא ראשונה אם על המלך טוב שם רמז למש"ל משם הרב נח"ב ז"ל דהמלך יכול להתחייב ולמכור דשא"ק כנז"ל וז"ש אם על המלך טוב דמלך שאני. ועוד טעם ב' יכתב לאבדם ולא אמר יכתוב לרמוז למ"ש הכנה"ג דע"י שליח יכול להתחייב גם בדשא"ק כנז"ל ולז"א יכתב כלו' ע"י שליח וכיון דהמכר יהיה ע"י שליח אפי' דהוי דשא"ק מהני לכ"ע וכנז"ל. ועוד טעם ג' שכתב מהרש"ח ז"ל דע"כ לא אמרו הרמב"ם ורבותיו דאא"מ בדשא"ק אינו אלא בדרך מתנה וג"ח בלתי שום הנאה ובלא כסף ובלא מחיר אבל אם המתחייב קבל איזה הנאה גמר ומקני כנז"ל: וז"ש ועשרת אלפים כ"כ אשקול וכו' ואין לך הנאה וכסף ומחיר גדול מזה וגם יש לך ג"כ הנאת הנקימה מישראל דעדיפא טפי מהנאת ממון כמ"ש הפוס' ז"ל כידוע ויותר היה אחש' שונא לישראל מהמן כמשז"ל משל לבעלי התל והחריץ כידוע ולזה סיים המן ואמר ביהודים לאבדם דלדידך הויא הנאה גדולה יותר מהנאת ממון ולכ"ע מהני: עוד רצה המן לרמוז לו באומרו יכתב וכו' למ"ש הכנה"ג בסי' ר"ז משם מהרא"ג ז"ל דאם כתב החיוב בשטר קנה לכ"ע ועם דהרב שמ"י ז"ל פליג עליה כמש"ל מ"מ אם כתב השטר בכל ח"ס לכ"ע מהני אפי' לדשלב"ל וכ"ש לדשא"ק כנז"ל וז"ש המן יכתב וכו' ר"ל יכתב באופן היותר מועיל וכיון דאיכא כתיבה בשטר ובכל ח"ס מהני לכ"ע: והנה המלך אחש' מרוב שנאתו עם ישראל נכנסו דברי נרגן באזניו והסכים עמו למכור לו עדת ישראל ולא עוד אלא עלתה הסכמתו למוכרם לו מכח הטעם הראשון שאמ"ל המן דכל לגבי מלך יכול להתחייב גם בדשא"ק לכ"ע וכנז"ל ולזה דייק קרא לומר הכא ויאמר המלך להמן ולא אמר ויאמר המלך אחש' כנז' בשאר קראי אלא אמר פה המלך סתם לרמוז לו דמטע"ז לחודיה סגי ומסגי לקיים המכר בידו ולא צרכינן תו לטעמי אחריני כלל וז"ש הכסף נתון לך ר"ל אין צורך להאי טעמא דהנאה כלל והוא נתון לך כלו' טעם זה דהנאה ניתן ליאמר להדיוט כמוך שאינו מלך לא לגבי דידי שאני מלך ומלך שאני וכמדובר וק"ל: ובזה אפ"ל כוונתם ז"ל במד' דאמ"ל אחש' להמן לית אנא ידע מניינהון אמ"ל כשיצאו ממצרים היו ס' רבא וכו' ע"כ וצל"ד דמאי איכפת ליה לידע מניינם ברם הוא הדבר אשר דיברנו דחשש אחש' לס' הרמב"ם ורבותיו ז"ל הנז' וחשש ג"כ לס' הרמב"ן ז"ל דרב תנא הוא ופליג ע"ד מהרי"ב ז"ל וכנז"ל ואפשר ג"כ דגם בדתי פרס ומדי ובנימוסם ה"נ אית להו דאין אדם מתחייב בדשא"ק ולכך חש להא אחש' ושאול שאל מהמן ולזה השיבו המן להפיס דעתו דמניינם ת"ר אלף כדי שלא לחוש משום לתא דדשא"ק וכמובן: וזה אפשר כוונת אסתר באומרה למרדכי מה זה ועמ"ז כלו' דמה כל החרדה הזאת כיון דהמכר בטל לפו"ד כיון שהוא דשא"ק ולכך ויגד לו מרדכי וכו' ר"ל דהמן הרשע הסביר למלך אחש' כמה יעלה מניינם ומספרם של ישראל והו"ל דב"ק ואת פרשת הכסף כי היכי דלימטי הנאה למלך וגם את פתשגן כתב הדת נתן לי דאיכא כתב בכל ח"ס דבהכי לכ"ע מהני הגם דהוא דשא"ק וגם ציוה עליה לבא אל המלך רמז לה בתיבת המלך סתם דמלך שאני וא"כ מצד הדין אין מקום לבטל המכר הזה כלל ואין תרופה כי אם להתחנן לו ולבקש מלפניו בדרך תחינה ובקשה ובודאי יחזור בו כיון שהמכר היה על עמה ואין לך מקח טעות גדול מזה וז"ש על עמה וק"ל: וזה אפשר טעם נכון למה שקבלו ישר' את התורה מחדש בימי אחש' וכמש"ה מה ראו על ככה וכו' קיימו וקבלו כלו' מה ראו על ככה לקבל התו' מחדש לז"א משום מה הגיע עליהם במכירת אחש' להמן שנט' שונים לקיום המכר בידו והם צודקים גם לקבלת התו' לזה קיימו מה שקבלו כבר שידעו והבינו שאין להם מקום לטעון טענת דשא"ק עפ"י הטעמים הנז"ל וק"ל: דרוש ג' לשבת זכור. ידוע הדבר ומפורסם הענין גודל החיוב המוטל עלינו לקיים מ"ע דזכור את אשר עשה לך עמלק וכו' ושאול המלך ע"ה. נענש על עוברו פי ה' אשר ציווהו ע"י שמואל הנביא ע"ה ככתוב בשמואל א' סי' ט"ו כה אמר ה' פקדתי את אשר עשה עמלק לישר' אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים ועתה לך והכית א"ע והחרמתם את כל אשר לו וכו'. ויל"ד דמה לו להציע כל זה דבקצור הול"ל לך והכית א"ע וכו' ועיל"ד במ"ש אשר שם לו דתיבת לי יתירה ולפי פשוטו אפ"ל בחקירת המפרז"ל דכיון דעמלק בא להלחם בישראל בעון שרפו ידיהם מהתי' או בעוון נסותם את ה' או בעוון המשקולות וכמשז"ל כידוע. א"כ למה יומת עמלק וגם בעוון ישר' שלא שמרו שבת כמשז"ל א"כ אין לעמלק עון א"ח ואמאי חרה אף ה' עליו כ"כ והם אמרו טעם נכון עפ"י משז"ל שבצאת ישראל ממצרים תכף ומיד עמד עמלק וכנס לכל אוה"ע ובאו להלחם בישר' והתפלל מרע"ה ודיממם ושוב חזר עמלק ועמו לבדם פ"ב ונלחמו בישר' א"כ הואיל שתכף לצאתם ממצרים שעדיין לא חטאו ישראל כלל חשב מזימות לבא להלחם בישר' א"כ תחילתו הוכיח על סופו שגם בלא חטא מישר' היה לוחם עמהם ומשו"ה ראוי עמלק ועמו לחרות בו אף ה' כ"כ אתד"ק. והנה הקב"ה רצה לצוות לשאול להנקם מעמלק משום דעמלק הוא היה ראש הפעור שרצה להלחם בישר' תחי' וראש בצאתם ממצ' וכדי שלא יאמר שאול שהדין עם עמלק בביאתו פ"ב דהיתה על חטאם כנ"ל לזה הציע לו הצעה זאת וכה אמר ה' פקדתי אא"ע לישראל אשר שם לו לו דייקא כלומר שלא היתה כוונתו לבא בשביל חטאם כדי שנאמר למה יומת שהרי כבר בא עליהם בדרך בעלותו ממצרים ר"ל בעת עלותו ממצ' ממש בא וכנס לכל אוה"ע כדי להלחם בישראל ואותה שעה עדיין לא חטאו ישראל כלל ותחילתו הוכיח ע"ס דגם בלא חטא בא עליהם פ"ב א"כ עתה לך והכית א"ע וכו' וק"ל: א"נ אפ"ל באו"א בהדק עוד תיבת שהיא יתור נפיש לכאורה ועוד יש לחקור על עמלק הרשע דאמאי בביאה א' כנס לכל אוה"ע להלחם בישראל ובבואו פ"ב בא הוא ועמו לבד ולא כנס לכל אוה"ע כבראשונה וצל"ד דמעיק' מ"ס ולבסוף מ"ס ועוד יל"ד על שאול