פני יצחק חלק ו צב

ולזה המן הרשע חכם להרע הציע בתחי"ד הצעות לסתור כל מה שיכו"ל אחש' בעד ישראל וכה אמר ישנו עם ובדיבור זה רמז לו תרתי חדא כי אלהיהם של אלו ישן ח"ו כדרז"ל ואין לישראל עוד פתח תקוה שישובו אל עירם ואל ש"מ כלל ועוד רמז לו דישראל נתיישנו ונשתקעו אצלך ואין דעתם לחזור לעירם כלל וא"כ אין לדון אותם כיחידים דעיר אחרת המתדיינים עם בני העיר שאינה שלהם שלא להחשיבם מוחזקים לבני אותה העיר עצמה אלא ודאי דהם כבני אותה העיר עצמה ממש ובני העיר הרבים מהם הם המוחזקים לגבייהו ומצו לעכב ע"י אפי' שיש להם פיטור מן המלך וכדס"ל להריב"ש ודעימיה ודלא כמהרשד"ם ודעימיה ושמא תאמר דהן עם בני ישראל הם רבים יותר מבני עירנו והם הנק' מוחזקים לגבי דידן לז"א דלא היא אלא אחד כלומר דאינם אלא כדין יחיד אחד המתדיין עם הצבור וז"ש אחד ותו חדית ליה חי' אחר דבשלמא אם היו כל עם בנ"י מקובצים אצלנו בעיר אחת מעיירותינו והם הרבים יותר מבני אותה העיר אז היה הדין עמך לטעון בעדם דאינהו חשיבי מוחזקים כיון שהם רבים יותר מבני העיר עצמה הבאים לעכב על ידם דשפיר הו"ל ישראל מוחזקים לגבי דידן ברם השתא הכא הנה הוא מפוזר ומפורד בה"ע וכמ"ש בתרגום רבתי דישראל כולם מיבדרי בין עממייא ואומייא ומקצת מנהון בכמ"מ ואינם כולם במקום א' וכל בני עיר ועיר שלך הם רבים יותר לגבייהו ומוחזקים לגבי דידהו ומצו לעכובי עלייהו: וכי תימא דהם יושבים בכפרים ולא מצו בני המדינות לעכב עליהם וכמ"ש הכנה"ג ז"ל וכנז"ל תדע לך דלא היא אלא הם יושבים בכל מדינות מל' במדינות דייקא ולא בכפרים וא"כ דינא יתיב דמצו בני המדינות תושבי העיר לעכובי עלייהו אפי' שפטרם המלך וכ"ד הריב"ש ודעימיה וכנז"ל: וא"ת מנין אתה יודע שהם מרויחים הרבה במשאם ומתנם כדי לטעון עלייהו דקא פסקי לחיותייהו דבני העיר ולעכב ע"י לז"א ודתיהם שונות מכל עם ודרז"ל דאמ"ל שינהון רברבין וכו' ואומרים שה"י פה"י ומפזרים ממון רב להוצאותיהם ומכניסים פחת בממונו ש"ע ובודאי שכל ההוצאות המרובות שלהם הם מרויחים אותם מבני עירנו שנו"ן עמהם ואם לא היו נו"ן הם במדינותנו היינו מרויחים מהם אותו הריוח ולא היו הם מפזרים ממון רב לעונג שבת ויו"ט: זאת ועוד אפי' תרצה לדון אותם כבני עיר אחרת שברחו מעירם מפני הסכנה אפי"ה לא היו יכו' להרויח רק כדי חיותם לבד ואיך הללו אוכלים למעדנים ממה שמרויחים יותר מכדי חיותם הפך הדין שלהם וז"ש ואת דתי המלך מלש"ע אינם עושים דהא בדינייהו בר מתא מצי מעכב אב"מ אחריתי משום דפסקי לחיותייהו והם אינם מקיימים דתי המלך מלש"ע וא"כ למלך אין שוה להניחם פטורים ממסים ואר' להקל מעליהם ולהכביד עול המס שלך על תושבי עירך דאפי' תדון אותם כדין הבורח מעירו מפחד סכנה עכ"ז הרי בדינם חייבים הם לשאת בעול המס עם בני העיר וכדסיימו המרדכי ומור"ם ז"ל כנז"ל וכיון דהם אינם נושאים בעול המס עמנו כלל א"כ אפי' להסתחר להרויח כדי חיותם לא מצו וכ"ש שאינם יכו' להרויח יותר מכדי חיותם וא"כ למלך אין שוה להניחם פטורים כלל אלא אם על המלך טוב יכתב לעבדם במסים ואר' כמ"ש מהרמ"א ז"ל דהגם דאתה המלך פטרת אותם כיון דאותו פיטור אינו אלא בדיבור לבד הן עתה יכתב לעבדם וע"י כתיבה אתייא כתיבה ומבטלת דיבור הקודם ואם כה תעשה לכתוב לעבדם במס"ו אני מבטיחך ואני ערב בדבר שתרויח מהם בכל שנה יו"ד אלפים כ"כ ואני מחויב לשקול אותם ע"י עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך ולהיות המלך אחש' יותר שונא לישראל מהמן כמשז"ל לזה נכנסו דברי נרגן באזניו והיתה תשו' להמן הכסף נתון לך כלו' איני חושש בשביל הכסף שיבא לי מהם ממסים שלהם והרי הוא מו"מ נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך ולזה כשמוע המן את דברי אחש' שנתן לו רשות לעשות בעם כטוב בעיניו לכך שינה וכתב לאבדם וכו' ולזה אחר שנתלה המן ונתבטלה גזירתו עמד אחש' עצמו וישם מס על הארץ ואיי הים שכבר נכנסו דברי המן באזניו ועשו בו רושם והטיל מס"ו גם על ישראל וק"ל. ואחז"ר ראיתי בס' יושב אהלים שכבר דרך במקצת בדרך זה בביאור הכתו' הנ"ל יעש"ב: א"נ אפ"ל באו"א כוונת הכתו' הנז' בהדק במ"ש מפוזר וכו' דמאי נפקותא אית להמן הרשע אם הם מפוזרים או מקובצים במ"א והמפרז"ל פי' במשז"ל דההוא מינא טען לריב"ק כתוב בתורתכם אחרי רבים להטות כידוע והמפרז"ל תי' ע"ז דע"י ישיבתנו בא"י אית לן דין קבוע כידוע וזהו טענת המן דהן אמת הן קדם בהיותם על אדמתם יש להם טענת קבוע לבטל טענת רובא דאוה"ע והדין עמהם שלא להשתוות עמנו לעע"ז ברם השתא הכא הוא עם מפוזר בה"ע וא"כ מה טעם יש להם שלא לשמור דתי המלך אחש' לעע"ז כרובא דידן והא ודאי אין זה כי אם מורדים במל' נינהו וח"מ ולמלך אין שוה להניחם בחיים אתד"ק כמשי"ר הרואה: ולענד"ן לפרש הכתו' הנז' עד"ז באו"א כל בתר איפכא מפי' המפרז"ל הנז' והוא בהק' את הידוע משז"ל דכ"מ שנאמר במגילה המלך קאי על מלכו ש"ע כידוע וא"כ גם במ"ש המן ואת דתי המלך א"ע צ"ל על מלכו ש"ע וכוונתו לומר דעם שישראל הם כעת בגלות מפוזר ומפורד ובטלה לה טענת קבוע כנז' עכ"ז אדרבא היותם מפוזר ומפורד בה"ע דא אהניא להו לבטל טענת רובא דאוה"ע ואינם יכולים להשתוות עמנו לעע"ז בטענת המין הנז' ועכ"ז הם עובדים ע"ז כמונו ומחזיקי' בטענת אוה"ע הנז' ואת דתי המלך מלכו ש"ע אינם עושים באומרם דכיון שהשי"ת הגלה אותנו בארצות העמים אזדא לה טענת קבוע ואחר"ל כתיב וכמשז"ל במד"ר דאמרו ישראל לפני הקב"ה כיון שהגליתנו מארצנו בדין הוא שלא נשמור התו' והמצוות ע"כ והט' דידהו משום, דאזדא להו טענת קבוע. אמנם לא ידעו ול"י ישראל דכיון שהם מפוזרים אנה ואנה ואינם מקובצים במ"א בגלותם ליכא למטען עלייהו טענת המין הנז' כלל: והענין הוא עפ"י, מ"ש הרב ברית יעקב פיתוסי ז"ל בדל"א ע"ג בביטול טענת רבים דההוא מינא הנז' עפ"י מ"ש מרן ז"ל בב"י ח"מ סי' י"ג בשם הרשב"א ז"ל בתשו' וז"ל שאלת ראובן ושמעון ביררו להם יו"ד אנשים לדון דיניהם וקבלום עליהם דאם נחלקו ילכו בת"ר דידהו ואדהכי והכי פירש חד מנייהו לעלמא והט' דנו דינם ורובא דמינכר דידהו חייבו לזה ופטרו לזה אם דיניהם דין או לא תשו' אין ד"ד דל"מ רובא אלא דוקא היכא דבוועד כולהו יתבי אהדדי ושקו"ט אמנם היכא דאזיל חד לעלמא תו לא מיקרי בהנשארים רובא כלל דאפשר אם היה עמהם היה נותן מקום להפך והיו מודים לו עכ"ד וה"נ דכוותה בשלמא אי הוו כולהו ישראל בהדי הדדי ושקו"ט בהדי אוה"ע ונצחום אז יש מקום לטענה זו אמנם כיון דישראל פזורים בין האומות מי נתן יעקב דליבטיל בין אוה"ע והלא מעשים בכל יום חד מינן נצח כו"כ עכו"ם וכ"ש אי הוו כולהו ישראל יחד וא"כ נפלה בבירא עמיקא טענת ההוא מינא.