פני יצחק חלק ו צא

ישן ח"ו ותו מ"ש מפוזר וכו' דמשמע דאם היו מקובצים במקום אחד אין ראוי לאבדם ותו למאי אצטריך המן לומר לו בכל מדינות מל' דמאי נפ"מ אם הם במדינות או בכפרים ועיירות ובתרגום רבתי איתא דאמ"ל המן איתיא עמא חד מבדר ומתפרש ביני עממייא ואומייא ולישנייא ומקצת מנהון דיירין בכל פלכי מלכותך וכו' ע"כ וצל'ד למה הוצרך להמעיט לישראל הדרים בכל מלכותו גם יל"ד באו' ודתיהם שונות מ"ע דמה חידוש הוא זה דודאי גם המלך וכ"ע ידעי דדת ישראל לחוד ובפ"ק דמגילה איתא שאמ"ל המן שינהון רברבין אוכלים ושותים הרבה ואומרים שה"י פה"י ומכניסים פחת בממונו של עולם עכ"ל וצל"ד מאי כוונתו בזה דלפי פשוטן של דברים ק"ט דאטו ישראל מדידיה קא אכלי ועינו צרה בשלהם העל זה יתחייבו מיתה אתמהא טובא גם או' ואת דתי המלך א"ע ופירש"י שאינם נותנים מסים ואר' יל"ד דמאי לישנא בישא הוא זה עד שמכח זה ראוי לאבדם גם יל"ד אומרו יכתב לאבדם מאי יכתב דקאמר הול"ל יגזור לאבדם כי דבר המלך אין להשיב עיל"ד או' ועשרת אלפים וכו' דמה צורך לאריכות כ"ז הלשון דבקצור הול"ל ויו"ד אלפים כ"כ אתן למלך ותל"מ גם מאי נתון דקאמר ומאי כוונתו באו' והעם לעשות בו כטוב בעיניך: ואפ"ל וליישב כל הדקדוקים הנז"ל בהק' מ"ש בש"ס בפ' לא יחפור דא"ך ע"ב אמר"ה בריה דר"י פשיט' לי דבר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ופירש"י מעכב עליו מלעשות אומנותו ולהביא סחורתו כאן למכור ואי שייך בכרגא דמלכא שנותן כסף גולגלתו למושל העיר הזאת לא מצי בר מתא לעכב עליו מלמכור סחורתו ולעשות אומנותו עכ"ל ומבואר שם בש"ס טעמא דמצי מעכב משום דאמ"ל קא פסקת לחיות דידן יע"ש וכתב המרדכי ופסקו מור"ם ז"ל בח"מ סי' קנ"ו דבני עיר שברחו אל ישוב אחר מפני סכנת דבר או רעב אין בני אותה העיר והישוב יכולים לעכב בידם מלהרויח בהיותם אצלם כשיעור חיותם עד יעבור זעם וכפי טיפול ביתם ומיעוט עסקם ישאו בעול כרגא דמלכא עמהם וכו' עכ"ל יע"ש. וכתב הרב כנה"ג ז"ל שם משם גדולי הפוס' ז"ל דהא דאי לא שייך בכרגא מצו לעכב אינו אלא היכא שבאו לתוך מדינתם עצמה אבל אם ישבו להם בכפרים של מדינה אחרת ובגבולותיה ובסביבותיה הם מסתחרים שם לא מצו לעכב עליהם בני המדינה כלל ואפי' דלא שייכי בכרגא דמל' יע"ש וכתב מרן ז"ל בב"י שם דלפי ריבוי העם המלך מטיל מס ודמי למשז"ל מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא וכו' יעש"ב: ואם המלך או השר של אותה המדינה פטר ומחל להאורחים הבאים לעירו ממסים ואר' שלו לגמרי צל"ד מה יהא דינם של האורחים הללו מי נימא דכיון שאין פורעים מס בהדייהו של בני אותה העיר עכ"פ מצו לעכובי או"ד כיון דפטר אותם המלך אין הציבור של אותה העיר יכו"ל עליהם ולכאורה הסברה נותנת שיכול לטעון עליהם כיון דהמלך מטיל מסים ואר' לפי ריבוי העם ומה שמיקל ע"ז הוא מכביד ע"ז ואינו מפסיד המלך כלום ובני העיר הנותני' מס' הם מפסידים מה שפורעים בעד אלו האורחים וגם פסקי לחיותייהו בדין היא שיכו"ל עליהם שלא יהיו נושאים ונותנים בעירם שלא יקפחו פרנסתם וכ"כ הריב"ש ז"ל להדיא בסי' קל"ב וז"ל וכ"ש בזה שמביא סחו' וקונה ומוכר בעיר שבני העיר יכו"ל עליו דפסיק לחיותם אא"כ פורע מס עמהם וכו' עכ"ל וכ"כ מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קמ"ד יע"ש גם מוהריק"ו ז"ל בש"ו קכ"ב מוכח דס"ל הכי יע"ש אך מהרשד"ם ז"ל בסי' שס"ד תמה ע"ד מוהריק"ו בזה והעלה דאפי' נושא ונותן בעיר ל"מ לעכובי והביא ראיה מתשו' רבי' אביגדור ז"ל דס"ל דפרדכת לאו דוקא דאפי' בעשיר ונו"ן בעירם ל"מ לעכובי עליו יעש"ב וכן הסכים הרב משא מלך ז"ל בדי"ט יע"ש א"כ נמ"ל דדין זה במ"ח הוא שנוי כנז"ל ולענין דינא קי"ל דלענין מסים הרבים הם המוחזקים נגד היחיד או היחידים המתדיינים עמהם אמנם אם היחידים הללו הם ג"כ רבים שהם יו"ד בני אדם וכ"ש אם הם יותר מיו"ד אלא שבני העיר שכנגדם הם ציבור ורבים יותר מהם בזה כתב הכנה"ג בסי' קס"ג הגב"י אות רי"ו משם מוהריק"ו והמ"מ ז"ל דכיון דהרוב תובעי' לאלו היחידים מיקרו יחידים נגד הציבור הרבים יותר מהם והציבור הם המוחזקים נגד היחידים לענין מסים לטעון קי"ל אכן מדברי הרב תה"ד ז"ל סי' שס"א מוכח דאם הם יו"ד או יותר לא הוו הציבור מוחזקים לגבייהו דכל בי עשרה קהל איקרי יע"ש ועכ"פ המתבאר מדברי כולם דאם האורחים הללו הם רבים יותר מבני אותה העיר וכגון שהם מקובצים כולם כאחד בעיר אחת ובאו כולם לעיר אחרת והם הרבה יותר מבני אותה העיר, אז ודאי הם הנק' מוחזקים נגד בני אותה העיר עצמה ולא מצו בני אותה העיר לעכב עליהם בטענה שאין פורעים מס עמהם דיכו"ל האורחים הנז' קי"ל כמהרשד"ם ודעימיה דמהני להו פיטור המלך ול"מ לעכובי עלייהו כלל ועם דמוהריק"ו ז"ל בשו' א' כתב דע"כ לא חשיבי הרבים מוחזקים אינו אלא לגבי יחיד מבני עירם המתדיין עמהם בעניני מסים אבל אם היחיד או היחידי' הללו הם גרים בארץ לא להם שבאו מעירם לגור שם לא הוו בני אותה העיר מוחזקים לגבייהו כלל יעש"ב. מ"מ כתבו האח' ז"ל דאם זה היחיד או היחידים שבאו לגור שם עמדו שם ימים רבים ונשתקעו ונתיישנו שם או שאין להם תקוה והבטחה לחזור לעירם כלל ודאי דהו"ל ממש כבני אותה העיר ובני העיר אם הם רבים יותר מהם חשיבי מוחזקים לגבייהו בלתי ס' כלל עוד נקדים מ"ש הרב ז"ב ז"ל דמתחי' נתיירא אתש' להטיל מס על ישראל באשר לבו נוקפו דשמא יצאו מתחת ידו כיון שקרב זמן הגאולה והיה צריך להחניף להם ולא להכעיסם בכובד המס יע"ש ולפי"ז הו"ל ישראל שבכל מלכותו פטורים מטעם המלך ממסים ואר' כדי שיהיו תמיד אצלו ולא יצאו ממלכותו לעד לעולם: מעתה נבא אל ביאור הכתו' הנ"ל דהנה המן הרשע כבר קדמה לו הידיעה דהמלך כבר פטרם לישראל מכל מיני מס"ו כנ"ל ועכ"ז עמד כעת להלשין עליהם אל המלך ולעכב על ידם מכח הדין דקי"ל דבר מתא מצי לעכב אב"מ אחריתי שלא לשאת ולתת ולהרויח בעירם משום דפסקי לחיותייהו דבני העיר ואפי' שפטרם המלך ממס"ו עכ"ז ס"ל דל"מ להו פיטור המלך כיון דמה שמיקל ע"ז מכביד ע"ז וכד' מוהריק"ו והריב"ש ומהרש"ך ז"ל וכנז"ל וכדי שלא יטעון עליו אחש' בעד ישראל שתחת ממשלתו דהא איכא מהרשד"ם וסייעתיה דמסייעי להו בדין לישראל וס"ל דכיון שכבר פטרם המלך ממסים ואר' לא מצו תו בני העיר לעכובי עלייהו כלל וכנז"ל וגם כדי שלא יטעון אחש' בעדם דישראל הו"ל כדין בני עיר אחת שברחו לעיר אחרת מחמת סכנה וכשיעבור זעם ישובו לארצם דהא אחש' בההוא פחדא הוה יתיב שמא היום או למחר יצאו מתחת ידו דמה"ט היא שפטרם מכל מין מסים וכנז"ל וא"כ לפי"ז לא מצו בני העיר לעכובי עלייהו כלל וכמ"ש המרדכי ומור"ם ז"ל וכנז"ל וגם לפי"ז הו"ל ישראל יחידים מעיר אחרת ולא הוו בני מלכות אחש' מוחזקים לגבי ישראל אפי' לענין מסים וכדברי מוהריקו ז"ל וכנז"ל: