פני יצחק חלק ו צ

לצלם נ"נ ע"ע מילתא בטעמא ואכמ"ל. ועפי"ז א"ש דהאבות עם מרע"ה פליגי בפלוגתא דרע"ק ורבנן הנ"ל דהאבות ס"ל כרע"ק דס"ל כל הצלמים אסורים וכיון שהם שמעו מפי אליהו ז"ל דנהנו מסעודת אחש' א"כ למפרע נתעורר עליהם עון השתחוייתם לצלם נ"נ אשר זה ג"כ היתה כוונת אליהו ז"ל דנקיט בידיה עון זה שנהנו שזהו הטעם שאמרוהו תלמידי רשב"י שהוא מופרך מכח קושיית רשב"י לתלמידיו דא"כ של שושן יהרגו ושבק לטעמיה דרשב"י דאמר מפני שהשתחוו לצלם נ"ל שהוא העיקר אלא מוכרח דכוונתו דמכח מה שנהנו למפרע נתייבו על השתחוייתם לצלם נ"נ הרשע וכנז"ל וכיון שכן ס"ל לאבות העולם דשוב אין לישראל ריוח והצלה מגזירה זאת ומשו"ה אמר לאליהו ז"ל אם הם עברו על התורה מה לנו לעשות. ברם מרע"ה ס"ל כרבנן דכל הצלמים מותרים וא"כ יש לישר' ריוח והצלה מגזירה זאת דצלם נ"נ אנדירטי היה ומותרים הם וישראל פטירי מאותו עון לגמרי ומשו"ה שאל מרע"ה לאליהו ז"ל וכשהודיעו שכבר נחתמה הגזירה שאל אותו אם בדם חתומה או בטיט כדמסיים הכי התם במד' הנ"ל דאם בטיט היא חתומה ודאי דהקב"ה פסק הל' כרבנן ואם בדם חתומה ודאי דס"ל כרע"ק והשיבו אליהו ז"ל דבטיט היא חתימה ופסק כרבנן ולזה תכף ומיד עמד משה בתפילה ויחל משה אתד"ק בתוס' נופך קצת כמשי"ר הרואה: ועפ"י ד"ק אפ"ל לענ"ד כוונת המסרה וז"ל נעשה ונשמע ונשמע קולו ונשמע פתגם המלך ע"כ ולכאורה נראה דליכא שום קשר ושייכות להני תלתא ונשמע אהדדי וחוץ מדרכנו אפ"ל במ"ש פ"ק דמגילה דכהנים מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה ומכאן סמכו בית רבי שמבטלין ת"ת ובאים לשמוע מ"מ יע"ש וז"ש נעשה ונשמע שהיא התורה ונשמע קולו בבואו אל הקדש שהיא העבודה ונשמע פתגם המלך שהיא מקרא מגילה אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא יותר מכולם דהתורה והעבודה נדחים מפניה כנז"ל וק"ל: אכן עפי"ד הרב הון רב ז"ל הנ"ל אפ"ל המסרה הנז' באו"א והכי קאמר דכיון שאמרו ישראל נעשה ונשמע איך הם השתחוו לצלם נ"נ והיותר תמה על מרע"ה איך עמד בתפילה ונשמע קולו בתמיהא לז"א ונשמע פתגם המלך כי הקב"ה ברחמיו חתם הגזירה בטיט להורות נתן דהל' כרבנן ואין הגזירה מתקיימת שלא חטאו ישראל ולזה עמד בתפילה לבקש רחמים עליהם וק"ל: ובזה אפ"ל כה"כ וירא המן כי אין מרדכי כו"מ לו וימלא המן חימה ויבז בעיניו וכו' כי הגידו לו וכו' ויל"ד דתיבת לו היא יתירה דהוה סגי באו' וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה ואנן ידעינן דעליו קאמר מכח קרא דסליק מניה ועיל"ד אם מרדכי חטא לו אלה הצאן מה עשו שאר ישראל וגם מה הגידו לו דסתם הגדה אינה נאמרת רק ע"ד חידוש שלא היה יודע מקודם והכא מה דבר חדש הגידו לו דאם הוא שהם יהודים הלא זה הדבר כבר ידוע לו מקדמת דנא ואין כל חדש: אכן עפ"י פלוגתא דר"ע ורבנן שבפ' כל הצלמים הנז"ל א"ש הכל דידוע משז"ל דהמן היה חקוק על בגדו דמות צלם והוא ג"כ אנדירטי של מלכים ולרבנן דפליגי על ר"ע כל הצלמים כאלו מותרים וקי"ל דהלכתא כוותייהו דיחיד ורבים הל' כרבים וא"כ המן הרשע בראותו כי אין מרדכי כו"מ דס"ל כר"ע דכל הצלמים אסורים ושבק סברת חכמים דפליגי על ר"ע ושרו להו מכח זה שפט בדעתו דמרדכי בתר דידיה קאזיל להמרות כבודו ולא משום דהדין כן דאל"כ הי"ל לפסוק הל' כחכמים דרבים נינהו ומדלא פסק כוותייהו הבין המן שאין זה א במזיד ובמעל ממרדכי וז"ש וירא המן כי אין מרדכי כו"מ לו לו דייקא ולא משום דדינייהו הכי ולזה וימלא המן חימה וגם ויבז בעיניו לש"י במ"ל כי הגידו לו המגידים את עם מרדכי שכבר השתחוו לצלם נ"נ ואי איתא לסברת מרדכי דפסק הל' כר"ע דאוסר א"כ למפרע מתחייבים הם על מה שהשתחוו לצלם נ"נ וכדס"ל הכי לרשב"י כנז"ל וק"ל: ועפ"י האמור לעיל פלוגתא דרש"י ורא"ג ז"ל הנ"ל אפ"ל דהט' דאבות העולם לא רצו לבקש רחמי' על ישראל להצילם משום דס"ל כס' רש"י ז"ל דכיון דישר' נתפסו בעוונם אסור להצילם ולא ס"ל לחלק בין היכא דאיכא טובים בהדייהו ואם הם בכלל הסכנה או לא דבכל גוונא ס"ל כרש"י דאוסר משו"ה נסוגו אחור ואמרו לאליהו ז"ל אם הם וכו' ובהכי נמי א"ש מה שהוצרך מרע"ה לשאול מאליהו ז"ל אם יש אדם צדיק ביניהם או לא ואמ"ל אליהו ז"ל שיש ושמו מרדכי ואמ"ל מרע"ה שהוא יתפלל משם והוא מרע"ה מכאן דאטו לא תספיק תפלת מרע"ה לבדו הא ודאי אתמהא טובא לכאורה אכן עם האמור א"ש דמרע"ה מלבד דס"ל למר דהל' אזלא כס' רא"ג ז"ל דשרי להציל בכל גוונא עוד זאת רצה לצאת יד"ח דעת רש"י ז"ל וס"ל לחלק גם בד' רש"י דאי איכא טובים בהדייהו והם בכלל הסכנה לכ"ע שרי להציל הכל בבת אחת טו"ר משו"ה שאול שאל האיש משה איש האלהים לאליהו ז"ל אם יש צדיק ביניהם יעמוד בתפלה להציל עצמו ואחרים עמו ואני אעמוד מכאן בתפלה למשה להצילם אף שאיני בכלל הסכנה עמהם כיון דהל' אזלא כרא"ג ז"ל דס"ל דשרי בכל גוונא וכמדובר וק"ל: ובהכי א"ש נמי מ"ש מרדכי הצדיק דלא על חציינו גזר וכו' דצל"ד דהיכי הוה ניחא ליה אם הגזירה היתה על חצי לבד דהא אפי' לא היתה הגזירה רק על נפש אחת מישראל היה צריך לצעוק ולהתפלל אל ה' בעבורו כ"ש וק"ו על חצי אומה הישראלית: אמנם עפי"ד א"ש דכוונת מרדכי הצדיק להוציא מלב איזה אדם מאן דס"ל כרש"י ז"ל דס"ל דאסור להצילם לזה הורה להם מרדכי דלא יחושו בנ"ד לסברת רש"י ז"ל משום דכיון דהגזירה כוללת טובים ורעים וכולהו בכלל הסכנה ודאי דבכה"ג גם רש"י ז"ל מודה דשרי וז"ש לא על חציינו וכו' וק"ל. עוד אפ"ל כוונת מרדכי במה שהוצרך לשלוח לאסתר את פתשגן כתב הדת ג"כ דהט' כמ"ש הרב מהרמ"א ז"ל דהמן אמר יכתב לעבדם כלו' להיות לו לעבדים ולזה הסכים עמו המלך אחש' אלא דבתר הכי המן הרע זייף וכתב לאבדם ובזה פי' הוא ז"ל כה"כ כי נמכרנו אני ועמי וכו' ואלו לעבדים וכו' יעש"ב. ולזה תחילה וראש הודיעה מרדכי לאסתר את פ' הכסף ושהמלך אחש' לא הסכים במכירת ישראל להמן רק לעבדם דוקא והמן זייף וכתב לאבדם לגמרי וכדי שלא יטעון המן שהסופר טעה וכתב לאבדם במקום לעבדם כדאיתא כמה אינשי שקורין לעייני"ן אלפי"ן ולאלפי"ן עייני"ן לזה שלח לה מרדכי את פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו להראות לה דשם כתב בפי' להשמידם ובזה אין לו עוד מקום ופתחון פה להמן לתלות בט"ס כלל ובודאי כשומעו כזאת המלך אחש' את זיופו יקצוף מאד על המן ויבטל גזירתו ומכירתו לגמרי ויהפוך גזירת להשמיד וכו' על המן הרע וכמו שכן היה אח"ך וק"ל: ואפ"ל המשך הכתו' הנאמרים במג"א במכירת ישראל להמן וכה תארם ויאמר המן ישנו עם א' מפוזר ומפורד בכ"מ מל' ודתיהם שונות מ"ע ואת דתי המלך א"ע ולמלך אש"ל אם על המלך טוב וכו' וכו' ויל"ד אומרו ישנו עם אחד דהול"ל יש עם ומאי אחד דקאמר גם תיבת ישנו אין לה מובן ורז"ל נרגשו מזה והם אמרו אלוההם של אלו