פני יצחק חלק ו פט

אתה בדין להציל גם אחרים עמך ויעש יהושע כאשר אמ"ל משה כלו' בשביל ציווי משה רבו עשה כן להכנס בסכנה להציל דאל"ה איהו גופיה הוה ס"ל כרש"י דאסור להציל והוא ס"ל דאין לחלק בין אי איכא אחרים טובים בהדייהו או לא דכיון דה' לו ציוה לעמלק לבא להלחם בישראל בעוונם אין לנו להלחם בו ואי משום משה וכיוצא בו הקב"ה יצילם אכן יהושע ביטל דעתו נגד דעת רבו ותכף כאשר אמ"ל משה צא הלחם לא עבר ע"ד רבו אתד"ק יעש"ב: ובכן נבא לכוונת הכתו' דידן ומרדכי ידע ואיתא בילקוט אמר מרדכי יודע אני שנגזר עליהם כלייה מיום שכרעו לצלמו של נ"נ וה"נ ס"ל לרשב"י דמה שנתחייבו שש"י כלייה הט' מפני שהשתחוו לצלם נ"נ כדאיתא בפ"ק דמגילה וא"כ באנו למח' רש"י ורא"ג ז"ל הנז"ל דלד' רש"י אסור להצילם ולד' רא"ג ז"ל מותר ואם הלכה כס' רש"י אסור להצילם יען כפרו בה' ועע"ז ונתפסו על אותו עון ומשו"ה שיסה ה' בהם את הכלב זה המן לנקום נקם מהם ולזה ויקרע מרדכי א"ב וכו' דנפק מרדכי דק ואשכח כחה דהיתרא להצלת ישראל אפי' לד' רש"י דבכה"ג דנ"ד גם רש"י מודה דשרי להציל דע"כ לא ס"ל לרש"י דאסור אלא דוקא אם המלכות אינה הורגת טו"ר רק רעים דוקא משא"כ אם הורגת טו"ר כגזירת המן הרשע ודאי דהטובי' שבהם מחוייבים הם להציל עצמם ולאחרים הרעים עמהם ג"כ כיון דהגזירה היא כוללת להשמיד וכו' את כל היהודי' טו"ר ואף דרוב ישראל חטאו בצלם נ"נ מ"מ האיכא חמ"ו דלא השתחוו לצלם וגם אם נאמר דטעם שנתחייבו כלייה מפני שנהנו וכו' האיכא מרדכי ואסתר ותשב"ר ושאר צ"ג שלא חטאו ולא נהנו מסעודתו של אותו רשע ולהכי וילבש שק ואפר ויזעק זעקה זו תפלה שיצילם ה' לכולם יחד טו"ר כיון דאין כאן איסור אפי' לרש"י וכ"ש לד' רא"ג ז"ל דהל' כוותיה דמתיר להציל גם לרוצח עצמו ותו דבכה"ג דהוו מרדכי ואסתר בכלל הגזירה ובסכנת להשמיד דינא יתיב דיכול להציל ג"כ לאחרים עמו לכ"ע כנז"ל ולזה ויצא בתוך העיר להתפלל בעדו ובעד כל קהל ישר' אמנם אסתר המלכה קים לה כרש"י דאוסר וס"ל נמי דאין לחלק בין דאיכא טובים בהדייהו או לא כיון דה' לו ציוה להמן לנקום נקם מישראל בעוונם אין לה ולמרדכי להתפלל בעדם להצילם ואי משום דידהו דמרדכי ואסתר ושאר צ"ג הקב"ה מעצמו יצילם לבדם ולכך ותשלח בגדים וכו' ולא קבל ולזה ותשלח אסתר להתך ותצווהו ע"מ לד' מה זה הוא עומד בשק ואפר ואי הוא בשביל גזירת המן על מ"ז הוא מתפלל בעדם מאחר דבעוונם מאת ה' היתה זאת להם והא קמן דעת רש"י ז"ל דאוסר להנילם ולכך ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ב"ב ש"ק כדרז"ל דרמז לה דזה המן ב"ב ש"ק עמלק הרשע להורות לה דכשם דבז' עמלק נתחייבו שש"י כלייה על שרפו וכו' ועל נסותם את ה' וכו' ולרש"י ז"ל אסור להצילם ואיך הצילום משה ויהושע אל"ו צ"ל דשאני התם בז' עמלק דגם רש"י ז"ל אזיל ומודה דשרי להציל לכולם יחד לפי דהיה הורג טו"ר וכ"ש לד' רא"ג ז"ל דשרי לגמרי בכל גוונא וכ"ש דהוו אינהו משה ויהושע בכלל הגזירה בודאי דינא הכי לכ"ע להציל גם לאחרים כנז"ל וא"כ ה"ה והו"א הטעם כעת בימי המן הגיד לה מרדכי את פרשת הכסף לאבדם וכו' ודייק לומר כל היהודים דר"ל טובים ורעים וגם הוא בכלל הגזירה ובכה"ג לכ"ע היכא דבידו להציל יכו"ל גם לאחרים כיון דמרדכי הוי בכלל הגזירה: אכן מרדכי הצדיק עדיין היה חושש דשמא אסתר ס"ל כס' רש"י ז"ל דאסור להציל ושאני נדון דעמלק דמשה ויהושע נמי הוו בכלל הגזירה והסכנה ולהכי קאמ"ל הלחם בעמלק דכיון דהוו בכלל הסכנה ויש יכולת בידו להציל דינא הוא דיכו"ל גם לאחרים אבל כל מי שהוא אינו בכלל הגזירה אסור להציל לאחרים ואין לחלק בין דאיכא טובים בהדייהו או לא אלא איהי דידיה סברתה דכל שהוא אינו בכלל הגזירה לא מצי להציל והיתה חושבת בדעתה דהיא עצמה וכל שאר הנשים אינם בכלל הגזירה כיון דלא מכר המלך אחש' להמן רק הגברים לבד כנז"ל אלא דהמן הרשע זייף וכתב גם הטו"ן בכלל הגזירה ולא ידעה אסתר מהזיוף הזה רק היתה יודעת דברים כפשטן הזכרים לבד וא"כ כיון דהיא אינה בכלל הגזירה אסור לה להצילם כד' רש"י ז"ל ולז"א ואת פתשגן וכו' להראות לה נוסח הגזירה גם להטו"ן וא"כ גם היא בכלל הגזירה והסכנה וא"כ גם רש"י ז"ל יודה בכה"ג כיון דהיא ג"כ בכלל הסכנה א"כ תו אין לה לחוש מסברת רש"י ז"ל כלל ומחוייבת היא לבא אל המלך להתחנן לו על עצמה וגם לבקש מלפניו על עמה דכיון דיכול להציל עצמו יכו"ל גם לאחרים עמו כנז"ל: ותאמר אסתר כל עבדי המלך וכו' וזה ודאי סכנה אך זיוף המן הוא ספק סכנה דאפשר בא יבא איזה מערער עליו ויגיד למלך זיופו של המן ותתבטל גזירת המן מהנשים לגמרי וא"כ אין אני בודאי בכלל הגזירה אלא בספק ואין ס' מוציא מידי ודאי ובכה"ג דעת רש"י ז"ל דאסור לה להציל: לזה שלח לאמר לה אל תדמי וכו' לסמוך על איזה מערער על המן בזיופו שזייף והוסיף גם הטו"ן ויהיו הנשים פטורות מזאת הגזירה דהרי אין מי שיערער ואם החרש תחרישי וכו' וכשמוע אסתר את דבריו הודית לסברתו ואמ"ל א"כ לך כנוס וכו' וק"ל ועם שראיתי להרב ק"י שאול ז"ל בדרוש פורים שכבר קדמני ודרך בדרך זו בפי' הכתו' הנז' עפ"י פלוגתא דרש"י ורא"ג ז"ל הנז' כיעוש"ב מ"מ הרואה יראה כי רב המרחק ממ"ש בעניותי למ"ש איהו ז"ל כמשי"ר המעיין: ועפי"ז אפ"ל כוונת מאמרז"ל במד' מג"א וז"ל באותה שעה בא אליהו ז"ל אצל אבות העולם ואצל מרע"ה בבהלה ואמ"ל עד מתי אתם דוממים בשינה ואין אתם משגיחין בצרה שבניכ' שרויין בה וכו' אמ"ל מפני מה אמ"ל מפני שנהנו וכו' אמ"ל אם הם עברו על התורה מה אנו עושי' וכו' חזר אליהו ז"ל אצל מרע"ה ואמ"ל הי רועה נאמן כמה פעמים עמדת בפרץ על ישראל ובטלת גזירה לבלתי השחית שנאמר לולא משה בחירו וכו' מה תענה על הצרה הזאת כי באו בנים עד משבר אמ"ל מרע"ה כלום יש אדם כשר ביניהם אמ"ל יש ושמו מרדכי אמ"ל לך והודיעו כדי שיעמוד בתפלה משם ואני מכאן ונבקש עליהם רחמים לפני הקב"ה וכו' מיד ומרדכי ידע וכו' עכ"ל. גם בתרגום רבתי איתא והובא בס' מנ"ה וז"ל וכאשר ראה מרדכי הצדיק הגזירה שנגזרה ואת האגרת שנחתמה קרע את בגדיו וכו' ואמר אוי כמה גדולה גזירה זאת לא על חציינו גזר וחציינו הניח אלא על כל הגפן כולה וכו' עכ"ל: והנה טרם כל צל"ד למה אבות העולם עמדו מנגד ותכף ומיד השיבוהו לאליהו ז"ל אם הם וכו' ולמה לא עמדו בתפלה כמרע"ה ומאי דעתייהו בזה: וכבר ראיתי בס' הין רב שנרגש מזה ופי' הוא ס"ל במ"ש בע"ז בפ' כל הצלמים אסורים דברי רע"ק וחכ"א מותרים וע"ז אסורה ופירש"י צלמים אנדירטי של מלכים וידוע סברת רשב"י דמה שנתחייבו שש"י כלייה מפני שהשתחוו לצלם נ"נ ואותו הצלם היה אנדירטי של מלכים כידוע ואם נאמר דהלכה כרע"ק דהצלמים אסורים א"כ ישראל ח"ו חייבים כלייה ואם הלכה כחכמים דפליגי עליה דרע"ק אין בישראל שהשתחוו לצלם נ"נ שום עון אשר חטא וכתבו הרב עיר דוד והגאון היע"ד ז"ל דמכח שנהנו מסעודתו של אחש' נתעורר עליהם עון השתחויתם