פני יצחק חלק ו ט

דאתית להכי אהניא לן מהא מד' הרבנים הנז' דחייבים לתת לי מיהא שגרמו לי וכו' כיון שאני תפוס וכו' אין שו"א יכול להוציאם מידי כלל עכ"ל: ואני אומר דאי מצד שהוא תפוס כדקאמר מר יצ"ו לדידי אי מיהא לה אירייא דלענד"ן נר' ברור דאין בתפיסתו כלל ולא חשיב מר יצ"ו מוחזק כלל כמ"ש לקמן בס"ד. ברם באמת לא היה צריך כת"ר לחייבם מטע"ז בהוצאותיו כלל אחר שכבר הרב מים שאל בח"מ סי' א' אסיק להל' ולמעשה על נדון שלו דחייבים לשלם ההוצאות וישבע הלה ויטול יעש"ב ובודאי דאם הוצאותיו ברורים להם נוטל מהם בלי שבועה כלל וזה פשוט. אך מה שנתעצם כת"ר יצ"ו להחשיב עצמו מוחזק להיותו תפוס מנכסי חד מנייהו שלוה ממנו כת"ר יצ"ו ומכח זה ס"ל למר דהוא נקרא מוחזק ובידו להרים דגל דקי"ל בכל ספק וס' שנפל בנד"ז דפליגי ביה רבוותא ז"ל כמבואר כן בדב"ק נר"ו אנא דאמרי לדבר הזה יסלח הנדון דלא כן אנדי עמדי משום דכיון דכת"ר יצ"ו לוה ודאי בשטר יהיה בעיס' או במכר ושכירות או באו"א בודאי דכתיב בגויה נאמנות וכו' וגה השטר מקויים או יכול להתקיים בנקל הא ודאי בכה"ג קי"ל אין נזקקין אלא לתובע תחילה וחיובא רמיא עליה דמר יצ"ו לפרוע תחי' וראש סך השטר כולו קו"פ כשיתבענו המלוה בזמן הפרעון באין אומר ואין דברים ולא מצי כת"ר יצ"ו לעכב הפרעון בעבור הטו"ת שיש לו על הכולל יכב"ץ דה"ל רווחת הנזקקין לתובע תחי' כמ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' כ"ד ס"א ופירש עלה מור"ם ז"ל וז"ל פי ראובן תובע לש' בענין שאי"ל פרעתי וש' משיב יש לך משלי כו"ך וכו' אעפ"י שאנו יודעים שי"ל עדים בדבר נזקקין לתובע תחי' וצריך לשלם לו מיד וכו' ע"כ וכתב הסמ"ע שם שדעת מרן ז"ל שבכל ענין נזקקים לתובע תחי' אפי' להוציא ממון יע"ש: וכן מבואר להדיא דעת מרן ז"ל שפסק בשה"ט ח"מ סי' פ"ה בתשו' הרשב"א ז"ל שהביאה מרן ז"ל גופיה בב"י ח"מ שם ובסי' כ"ד וז"ל מרן ז"ל ראובן נתחייב לש' ק"ק ושמעון חייב לראובן ק' וכבר עמד שמעון עם ראובן בדין על הק' ונתחייב בדין ואמר שמעון לראובן אתה כבר חייב לי ק"ק תחסר מהם ק' כנגד ק' זו השיב ראובן אני לא עמדתי עמך בדין על הק"ק וכמדומה לי שאני פטור מהם אם שטר של שמעון מקויים הדין עמו עכ"ל: הרי בהדיא שלא נפטר שמעון מהק' אלא מכח שיש בידו שטר מקויים ובעבור זה שומעין לו והדין עמו אבל אם שטרו לא היה מקויים אפי' צווח שחייב לו ראובן אין שומעין לו אלא יפרע הק' תחילה ואח"כ יעמוד עם ראובן בדין על הק"ק א"כ מכאן ראיה ברורה שדעת מרן ז"ל הנזקקין לתובע תחי' אפי' להוציא היכא דבידו שטר מקויים וכדברי הסמ"ע וברור וגדולה מזו כתב המרדכי בריש פ"ק דמציעא וז"ל ויש פוס' דאם אדם תובע מחבירו מנה והלה אומר לו הן ודאי שאני חייב לך ק' אלא שאני תופסו עבור ק' שאתה חייב לי או עבור חפץ וכו' לאו כל כמניה אלא ב"ד אומרים לו תן לו המנה שהודית וכו' וכן פירש"י גבי נזקקין לתובע תחילה וכו' עכ"ל הרי דאפי' שאין ביד התובע שטר כלל כיון שהודה הנתבע סגי לחייבו ולהוציא ממנו הק' תחילה וכמבואר ודברי המרדכי הללו הביאם מרן ז"ל בב"י ח"מ סי' ע"ה בסתם ובלי חולק והא ודאי דהכי ס"ל למרן ז"ל כיון דבסי' כ"ד פסק בפירש"י ז"ל וכמובן ודלא כריא"ז ז"ל הוב"ד בשלה"ג בפ' הפרה דס"ל למר דאם היה התובע לנתבע חוב בשטר והנתבע תובעו דבר הראוי לפרעון שטרו כגון שתבעו חייב אתה לי כו"ך מטבע ממ"א הרי זה כאילו טוענו ששטרו פרוע והכל תביעה אחת עכ"ל ונראה ברור דריא"ז ז"ל פליג ממ"ש המרדכי בפ"ק דמציעא משם יש פוס' כ"כ בתשו' ב' המאורות הגדו' סי' ו' דפ"ג ע"ד הריא"ז והמרדכי הנ"ל פליגי בהאי דינא יעש"ב דכיון דמרן ז"ל בב"י לא הבי"ד ריא"ז ז"ל הנז' כלל רק הבי"ד המרדכי הנז' דוקא ובסי' כ"ד פסק כרש"י ובסי' פ"ה פסק כהרשב"א ז"ל והודאת הנתבע שחייב לתובע הו"ל כמו שטר מקויים א"כ ודאי דלא ס"ל למרן כריא"ז דהכל תביעה אחת ופשוט ועוד דריא"ז ז"ל מיירי בשטר שביד התובע אין בו נאמנות משו"ה ס"ל למר דהו"ל כאילו טוענו ששטרו פרוע דהכל תביעה אחת כיון דהנתבע יכו"ל פרעתי כמ"ש מרן ז"ל גופיה בסי' ע"ה יע"ש משא"כ בשטר שיש בו נאמנות שאינו יכו"ל הנתבע פרעתי ודאי דגם ריא"ז מודה דלא הוי תביעה אחת וברור וכ"כ הגאון מהרי"ו ז"ל בסי' א"ך וז"ל אבל אומר אני הא דיכול לעכב הלואה או פקדון בשביל שום תביעה הי"ד בטענת מיגו וכו' ועוד סברא גדולה היא דאל"כ אתרעו כל שטרי דעלמא דכל מי שיש לו שטר על חבירו יטעון הלה יש לי עליך תביעות וכו' א"כ הלה יאכל ויחדי ולא שבקת חיי דכל מי שנתחייב לחבירו אפי' בשטר ידחה אותו ויצטרך לעשות פשרה וזו א"צ לפנים עכ"ל וע"ע לו ז"ל בסי' קמ"ט שכתב שם וז"ל ומה שהוא רוצה להיות נידון בב"ד אשר הוא שייך שמה נראה דכיון דדינו חרוץ ופשוט הוא דחייב לפרוע מטעם שכ' אין צריך למיחת בהדיה לב"ד אלא זה יפרע מיד ואם יש לו דין על הר"ד יתבענו לדין ודמיא וכו' ומהא הביא ראיה מהר"מ בפ"ז מה"ש בהגמ' מי שנתחייב בדין ואמר יש לי ראיה להחזיר הדין דאין ממתינים לו אלא יפרע מיד וכו' עכ"ל יע"ש ועדיפא מינה פסק מרן ז"ל בח"מ סי' ק"ז דכשיש ביד המלוה שטר מקויים יורדים לנכסי לוה אפי שלא בפניו וא"צ לישבע אם כתוב בו נאמנות וכו' ואין חוששין לשוכר יע"ש וא"כ בנד"ן דינא הכי דאינו יכול הלוה לעכב על המלוה פרעון חובו בעבור תביעה שי"ל על הכולל כיון שביד המלוה שטר מקויים ובנאמנות וממילא לא חשיב הלוה תו מוחזק לטעון קי"ל כלל וכמדובר וליכא למידחי ולמימר דכיון דאסיק הש"ס דבב"ק דמו' כדאמרי נהרדעי דפעמים נזקקין לנתבע תחי' היכא דזיילי נכסיה וכ"כ מור"ם ז"ל שם סי' כ"ד יע"ש דש"מ דכל היכא דימשך נזק לנתבע אין נזקקין לתובע תחי' א"כ בנ"ד אפשר שימשך נזק לנתבע אם יפרע חובו תחי' שבזה יפסיד טענת קי"ל שהיה יכו"ל בהיותו מוחזק בחוב שעליו וכשיפרע החוב שעליו תחי' נמצא דהכולל הוא המוחזק ויזכו בדין בט' קי"ל וכיוצא בזה כתב הרב מהר"י חנדאלי ז"ל בס' שני המאוה"ג דקל"ח ע"א והבי"ד המט"ש שם סי' כ"ד אות כ' וז"ל היכא דאם אנו מגרעין כח הנתבע כגון דאית ליה טענת רבית באופן דאינו חייב לפרוע אבל אם יפרע אין מוציאין מידו דאינו יכול להוציא מיד התובע בכה"ג נזקקין לנתבע תחי' דהוי כזיילי נכסיה דלוה וכו' עכ"ל וא"כ בנד"ן לכאורה נימא הכי וכמדובר: אכן בקושטא הא ליתא כלל בנ"ד דכבר מילתא אמורה דכשלא הפסידהו ממ"א כנ"ד אין שום חיוב על הכולל לפרוע לו כלום כנז"ל א"כ אין לו עוד שום טענת קי"ל כדי לזכות בדינו אם הוא מוחזק ואפי' יהיבנא ליה כל דיליה דאיכא חיוב על הכולל לפרוע לו קצבת כל הג' שנים מ"מ אינו יכול לתפוס ולגבות כל חובו מחד מנייהו אפי' יהיה הוא מוחזק כיון דאנן אתכא דמרן סמכינן וכבר מרן ז"ל בסי' ע"ז דחה סברת מהריק"ו ז"ל וס"ל למרן שם דכל אחד מהקהל לא מיחייב רק בחלק המגיע עליו דלא כמוהריק"ו וכבר הארכתי אני עני בזה בסה"ק פנ"י ח"ג סי' יו"ד והכי אסיקנא בעניותין התם דלא כסברת הרב כפי אהרן ז"ל ולא מצי המוחזק לטעון קי"ל כסברת הכפ"א ז"ל דסברתו זרה ויחידאה ודחויה לגמרי