פני יצחק חלק ו ח

ר"מ ור"מ בעוב"י דמשק יע"א ומגודל ענוותנותו ביקש מאיתנו שנסכים עמו להל' ולמ' להציל את האשה הזאת מכבלי העיגון בהיות כי המקדש הנז' ידו תקיפא ואין בידם לכופו שיגרשנה בג"כ וע"ז עמד בכל עז בכחא דרותקא ומצא ד' ס' להתירה בלא גט ואנן מה נענה אבתריה דלא הניח לנו מקום להתגדר בו רק הראנו הג' מאליפית מרובבות בקיצור נמרץ והנה בדין זה דהמקדש בעד א' דפ' מרן דא"ח לקי' כבר הבאתי בס' "ישא איש דמ"ח ע"ג מ"ש הרה"ג המשי"ח לישר' ז"ל בס' כרך של רומי ומובא בס' שער אשר ובא למנין פ"ה אחד דס"ל דהמק' בע"א א"ח לקי' ורבו המתירים על האוסרים ושם הבאת תשו' הרשב"ץ ח"ד דמ"ד ע"ג דאחר שהבי"ד הרשב"א דסבר דהמק' בע"א דא"ח לקי' וכ' דלא נמצא חולק בזה רק הסמ"ג והרא"ם ז"ל [לא כן דרבים נינהו דקאי בס' הסמ"ג אלא דרבו המתירים] והבי"ד הרשב"א שכתב לתלמידו שבעט בהוראתו עי"ש ומה שנפלאתי על הרב כפי אהרן ח"א בהל' קי' סי' א' עש"ב נקוט מיהא דכל דאיכא כמה ריעותי בג' וכ"ש בד' ס' כ"ע מודו דמותרת בלא גט כמ"ש ה"ה נר"ו וכ"כ הרב ויקרא אברהם ז"ל בסי' ו' שנשתמש בס' הד' דמהראנ"ח ז"ל וכ' דסניף גדול הוא להתירה בלא נט וכ"כ המשכה"ר במע' הק' אות כ"ט ובגנזי חיים דקכ"ד אות ח' ועיין בס' ויקר"א הנז' שם דמצא כמה ריעותי אחריני ואפ' דאיזה מהם שייכי לנ"ד להרבות בס' להתירה בשופי הגם דאינם צריכות עוד מצינו מ"ש הרשב"ץ ח"ד סי' ק"ל בא' שהוציא קול בעיר שהוא עשיר ועי"ז קידש אשה אחת בעד א' ואח"ז נודע שהוא איש עני וע"ז כתב הרב ז"ל דמותרת בלא גט יעש"ב מילתא בטעמא מחמת דהטעה אותה כיעו"ש וה"נ בנ"ד דהטעה אותה שרוצה לגרש לאשתו הא' דהוי קי' טעות ולית לן ד' ס' הנז' דפשיטא דמותרת בלא גט וכמ"ש ה"ה פחד יצ"ו: אלא דאשכחן בתשו' הרב חת"ס ז"ל באה"ע סי' פ"ב והוב"ד בס' פ"ת אה"ע סי' ח"ל סכ"ד בההיא דע"מ שאני עשיר ונמצא עני דכתב להדיא דלא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ולכשיבא לידי נתחכם בענין זה וגם, כי בנ"ש אא"צ לב"ז דאפי' לו יהא שהתנה בפי' ע"מ שאני עשיר ולמידן מי הגיד לו לזה השואל שאינו עשיר ולמידן באמת וכו' עש"ב ומ"מ בנ"ד גם החת"ס ז"ל יודה דאפי' ס' קי' ליכא דבנ"ד כי הקי' היו אחר שגילה דעתו עמה שרוצה לגרש הא' ופיתה אותה בזה כדי שתתקדש לו והיא גם היא קבלה כסף הקי' אדעתא דהכי דכל כהא הגם שלא התנה לה כן בשעת הקידושין אמרינן אם נתקיים התנאי דהיינו הגילוי דעתא מקו' ואם לאו אינה מקו' דבגילוי דעתא כל דהו מהני ואית לן למימר דאדעתא דהכי נתרצית בקי' אם יגרש הא' הא לאו"ה לא ליהוו קי' ותהיה מותרת בלא גט דהא כל דאיכא הוכחה ואומ"ד רבתי די"ל שפיר דמעולם לא תתרצה להתקדש לו אם לא יגרש לא' דמי יכנס בזה להיות לה צרתה בצידה והגם דאתתא בכל דהוא ניח"ל הי"ד היכא דלא היה גילוי דעת מקודם אבל בנ"ד דאיכא הוכחה ואומ"ד דלא נתקדשה לו אלא אדעתא שיגרשנה לא' והרי גילתה דעתה דלא ניחא לה בכל דהוא וא"כ יש לנו לומר דהגם דלא התנה כן בעת, הקי' גילוי מילתא כה"ג דלא נתרצית משע"ר כי אם בזאת הא ודאי ל"א בזה אתתא בב"ד ניח"ל וכ"ן ממ"ש החת"ס שם סי' פ"ה ד"ס ע"ב בד"ה מבואר מדבריו היכא דאיכא הוכחה וראיה ברורה לאותם דברים שבלב הוו דברים מן התורה רק משום חומרא אינו נכון לדון על דשב' והתם לא הוה בלאו"ה שום אומ"ד אלא לפי הנ"ד לא היה ראוי אותו המקדש לאשה כמותה וע"ז כתב שזה אינה אומ"ד כלל דאתתא בב"ד ניח"ל כנ"ל פי' כוונתו וא"כ אם יש לנו ממ"א טעם דלא שייך לומר אתתא בב"ד ניח"ל ליכא תו איסורא דאורייתא רק משים חומרא דא"א ובסו"ד כתב וכיון שאין בקי' הללו שום חשש מדאורייתא א"כ כשיצורף לזה ג"כ אומ"ד הלז יש לסמוך להקל עכ"ל עש"ב וה"נ בנ"ד כיון דאית לן חזקה דגופא דהיא פנויה היתה וקי' בע"א דמדאורייתא לא היו קי' ואית לן כל הני ריעותי ואיכא אומ"ד כנז"ל וכ"ש דאית לן ד' ספיקי להתירה כמ"ש ה"ה יצ"ו הא ודאי אין חששא בקי' הללי והרי היא מותרת לעלמא בשופי כ"ע בלא גט וראוי לנעול דלת בפני המקדש הזה אשר מאס את אשת נעוריו בהיות לו בנים והלך בשרירות לבו להרע וכיון דמדאורייתא אתתא דא שריא להתנסבא בלא גט אין לנו לבקש חומרות ובפרט כי קשה הדבר לכוף אותו לגרש בגט כנז' בשאלה וכיאודה ועוד לקרא באנו עה"ח פעה"ק ירוש' ת"ו אנן ב"ד דח"ל בש"א שבט תרנ"ט ברב עז ושלום: הצעיר הצעיר הצעיר יוסף נסים שמואל נסים. וידאל ב' חנוך בורלה ס"ט ס"ט אנג'יל ס"ט תשובתי על פס"ד דשדר לן רב אחאי גאון מע' הרב המובהק ואח לברק כש"ת כמהר"ר בכור אהרן אלחדיף הי"ו וביקש ממני גם במכתב למ"ר לעיין בו ולחוות דעי גם אני ולעשות רצונו חפצתי וזה החלי בעז"ה צורי וגואלי: הן כל ראו עיני את השאלה ואת אשר נגזר עליה מניה דמני"ר נר"ו אשר האריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו ע"כ פרט ופרט ולא הניח פינה וזוית מסש"ץ הפוס' ז"ל ועלתה הסכמתו דלהיותו מוחזק בממון שלוה מאחד מרבני העיר א"כ בידו מסור דגל הקי"ל כמ"ד דחייבים הכוללות יע"א לפרוע לו כל קצבת הג' שנים שנתחייבו לו וקי"ל כמ"ד דמצי לגבות הכל אפי' מחד מנייהו ככל הכתיב בד"ק בארוכה וכיון דכל עיקר תביעתו אינו אלא על פרט זה כל שהוא עיקר א"כ אין צורך עוד לשאת ולתת בדבר הלכה בשאר הפרטים הבאים בדב"ק נר"ו דמאי דהוה הוה ולמנפ"מ להאריך בהם: אמנם על עיקר תביעתו הנ"ל לזאת אשיב אל לבי שחיוב הכולל תלוי אם הפסידוהו ממ"א או לא ואם יברר כת"ר בירור גמור שעל ידי ששלחו אחריו לבא אצלם ולמנותו על העיר רב ושליט והעתיקוהו ממקומו וגרמו לו בזה הפסד ממון ממ"א ולא איתיה בתקנתא לההוא פסידא דלא הדרא בהא ודאי חיובא רמיא עלייהו לשלם לו כל קצבתו בעד כל הג' שנים שנתחייבו לו כהסכמת גדולי הפוס' ז"ל ועד אחרון הרה"ג ראש"ל רבין חסידא רב אג"ן ז"ל בתשו' כי באה בס' הבהיר חוקי חיים סי' ז"ך וכן העליתי אני עני בסה"ק פנ"י ח"ג סי' יו"ד וכמ"ש כ"ז כת"ר נר"ו בפס"ד שלו ובשפלנו זכר לנו בדי"ב ע"א וסיים עלה מני"ר יצ"ו דיכול לברר הפסדו וא"כ אחר הבירור אין מקום לפוטרם מחיובם כלל אכן אנכי הרואה בכל דברי גדולי הפוס' ז"ל הנז' דלא חשבי הפסידוהו ממ"א אם לא היכא שכבר היה רב או שוחט מלמד וחזן בעיר אחרת ובאו בני עיר אחרת ושלחו אחריו והעתיקוהו ממקומו ואדהכי והכי הפסיד אותו המינוי שהי"ל כבר או שהי"ל עסק פרקמטיא ועי"ז הפסיד בה מן הקרן אזי חשיב שפיר הפסידוהו ממ"א מאי דלא שייך כ"ז בנ"ד וא"כ אין מקום לחייב הכולל יכב"ץ כיון שלא הפסידוהו ממ"א אחד מהפסדות הנ"ל וחזיתיה למר יצ"ו בפס"ד שלו שם, די"ב ע"ב חזר והודה בזה שכ"כ וז"ל אך ממ"א נפל פתא בבירא לנ"ד שאין לי ליקח שכר כלל וכו' השתא