פני יצחק חלק ו י

כמ"ש בעניותי שם והדברים ברורים ע"כ משלי והנלע"ד כתבתי להלכה ולמעשה וצו"י י"מ וימ"ן ויאיר עינינו בתורתו אמן כי"ר פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא הצעיר יצחק משה אבולעפיא ס"ט ראיתי בתשו' הרב אבני שוהם ז"ל בדצ"ב ע"ד שסמך דעתו על מ"ש הרב פ"מ ז"ל בח"א סי' ד"ן שדעת מרן ז"ל בתשו' אה"ע דיני כתובה סי' א' דהבא מכח ס' תקנה הגם דהוא מוחזק מוציאין מידי ליתנו להבא מכח דינא דאורייתא ומכח זה העלה בנ"ד דכיון דבא"י ת"ו קבלו עליהם הוראות מרן ז"ל גם במ"ש בתשו' א"כ לא זכו בתפיסתם כוללות א"י ת"ו כלל כיון דהוי נגד מרן ז"ל עכתד"ק יע"ש וכשאני לעצמי כבר כתבתי בעניותי בסה"ק פנ"י ח"ה דרט"ו פ"ג דנלע"ד ברור דשאני נדון מרן ז"ל כיעיש"ב והא קמן דרבני עיה"ק ירוש' ת"ו שבזמן הרב אבני שוהם ז"ל הנז' לא הסכימו לדעתו וזכו בתפיסתם ולא חשו להוראתו הנז' כלל וכן מבואר יוצא מתשו' הרב בני בנימין וקרב איש הבאה כבר באותה תשו' שלי שבסה"ק פנ"י ח"ה שם דהנז' שגם המה בחכמתם לא נרגשו מתשו' מרן ז"ל הנז' דבודאי דס"ל דשאני ההיא תשו' דמרן ז"ל וכדכתיבנא אנן בעניותין ואני תמיה יותר על הרב ירים משה ז"ל בתשו' ח"מ סי' כ"ג דמ"ה ע"ב בד"ה האמנם וכו' דנמשך אחר תשו' הרב אבני שוהם ז"ל במ"ש בד' מרן ז"ל ופסק הדין כוותיה וכטעמיה כיעו"ש ונראה ברור שלא ראה דברי מרן שבתשו' הנז' במקומם זולתי סמך על מ"ש הרב אבני שוהם ז"ל ותל"מ והוא פלא: סימן ג. נשאלתי על אודות ראובן שאחר שכבר נשא ליבמתו בכתו' וקידושין כתחז"ל ובא עליה פעם ושתים ושלש ונכנסה בו רוח עועים ומאס ובגד בה ורצונו לגרשה בגט כריתות בלתי לפרוע לה כתובתה משלם כי אם הבגדים והמטלטלין הנמצאים איתה בבית דוקא אשר לא יעלו לחצי כתיבתה ואם לא תתרצה יבמתו בזה וגם הב"ד יסכימו עמה שאינו יכול לגרשה עד שיפרע לה כל כתובתה הנה הוא ימיר דתו לגמרי כדי להנצל ממנה וכן עשה מעשה והלך אצל הערלים והמיר דתו לדתם וכל עוד שלא נעשה רצונו לגרשה ממנו בגט לא יחזור בו מהמרתו כלל והאשה יבמתו הנז' אינה רוצה לקבל ממנו גם בשום אופן כ"א עד שיפרע לה כל כתו' משלם וראובן היבם הנז' כ"ע ידעי ליה שאין לו מה לפרוע לה זולת מטלטלי הבית כנ"ל הנה כי כן יורנו מו"ץ אם יש אופן ותיקון כדי שלא יהיה ראובן הנז' נטמע בין הערלים לגמרי אפי' שלא תתרצה יבמתו לקבל הגט בפרעון מט' הבית כנז' ולמצוה רבה תחשב לו להציל נפש אחת מישראל ולהחזירו לדת ישראל ויבא שכמ"ה: תשובה הן אמת דרוב ככל הפוס' ז"ל ס"ל דאפי' שרואים ב"ד שיש לחוש שיצא לת"ר עכ"ז לא יניחו בעבור זה מלדון ולעשות כהלכה כמ"ש התה"ד ז"ל בפו"ך שלו סי' לק"ח שכ"כ משם הגדולים ז"ל ובהפסק מור"ם ז"ל ביו"ד סי' של"ד והכי ס"ל לרוב בנין ורוב מנין שהתירו ליסר ולהעניש לרשעים ואין לנו לחוש שמא יצאו לת"ר אך קצת פוסקים ז"ל חלקו ע"ז וס"ל דיש לחוש פן יצאו לת"ר וכמ"ש הט"ז ז"ל שם בסי' של"ד ואחריו נמשכו כמה רבנים הוב"ד בס' פחד יצחק דק"ג ע"ד ואילך כיעוש"ב וכבר מרן החבי"ף ז"ל בס' חיים ושלום ח"א סי' י"ב מדל"ב ע"ב ואילך עמד בזה ואסף איש טהור כל סברות הפוס' ז"ל ובדל"ב ע"ב כ' וז"ל ומ"מ אנן בדידן אחרי ראית כו"כ רבנים ר"ב ור"מ שהתירו' בהדיא ליסר ולהעניש לרשע הגם שיצא לת"ר יכו' אית לן למינקט כוותייהו ומ"ג כי מסתבר טעמייהו והוא ברור כשמש לעיני הכל דאם באנו לחוש לזה לא שבקת חיי וח"ו מתבטל קיום התירה לגמרי וכמ"ש הרדב"ז ז"ל אלא דעכ"פ צריך מיתון הרבה ולהיות מתיעץ עם זקני העיר ושופטי הארץ לבקש אופנים שלא יבא הדבר לידי תקלה וכמ"ש מהרדב"ז בתשו' הנז"ל וגם הרשב"א ז"ל בח"ה סי' רח"ל אשר דיבר בקדשו בזה וכיוצא בזה שצריך הנהגה ומיתון במועצות ודעת כמו שיעו"ש עכ"ל מהרח"פ ז"ל הצל"ע עש"ב: ובכן מאחר עלות כ"ז הא ודאי גם אנן בדידן אזלינן בתר רובא דס"ל דחובה עלינו להעמיד משפטי הדת על תלה ככל הבא מידנו הגם שיצאו לת"ר המורדים בזה לית לן למיחש בהו כי הדין יקוב את ההר וכמבואר אלא דמאחר שכתב הרדב"ז ז"ל שצריך מיתון לבקש אופנים שלא יבא הדבר לידי תקלה ושכ"כ הרשב"א ז"ל וכמ"ש מהרח"פ ז"ל וכנז"ל: פניתי אני הדל לבקש אופן בנ"ד שלא יבא הדבר לידי תקלה וכנז"ל הנה אנכי עפר לא מצאתי אופן נאות שלא יבא הדבר לידי תקלה כ"א בזאת לסמוך על, הורהת הרב מהר"ר רחמים אריה אברהם הכהן אריאש ז"ל והבי"ד הרב מהרח"פ ז"ל שם דל"ב ע"ד שכתב צדדים להתיר במקום חרם רגמ"ה וחומר השבועה באיש הנשוי ומושבע שלא ישא אא"ע דאם יש לחוש להמיר דתו דיש להקל לישא אא"ע יע"ש והגם כי הרב מהרח"פ ז"ל שם: סמוך ונראה ראו הביא לנו דהרב מהר"י נבארו ז"ל בספר מבין דבר משו"ת כת"י בתשו' אה"ע חלק על הרב הנז' ברור אתו הנז' ולחלק יצא בין, חרם לשבועה דבקו'ע לשוא"ת בדברי מרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח אה"ע סי' א' ד"ה ע"א יע"ש והרב מהרח"פ ז"ל לא הסכים להתיר בנ"ד אלא מכח שאותו האיש דנ"ד כבר התירו לו שבועתו שנשבע ע"י ג' אנשים פעם ושתים כיעוש"ב בדל"ג ע"א מוכח דאם לא היה בנ"ד שכבר התירו לו השבועה הוה אזיל כשיטת הכנה"ג והרב מהר"ן ז"ל דמחמיר באיסור שבועה שלא לעבור בקו"ע משום חשש פן ימיר דתו וכמובן: אמנם כ"ז איננו אלא במונח דשבועת החתן הכתובה בכתובות דכל אינשי דעלמא דלא יגרשנה בע"כ ושלא ישא אשה א"ע כנהוג הנה היא שבועה חמורה מאד ככל שאר שבועת ה' שנשבעין בעלמא ולזה גם בשבועת החתן הנז' החמירו בה טובא דאיסור שבועה דחמירא טוב רביע עליה ואין פוטר אותו ממנה בשום צד ואופן כלל ומשו"ה ס"ל למרן החבי"ב ז"ל בתשו' אה"ע סי' א' הנז' דאין להקל בשבועה ובפרט כשהיא בקו"ע ואחריו נמשכו הרב מהרי"ן ומהרח"ף ז"ל בנדון הנז' להחמיר במקום דאיכא שבועה הגם דיש לחוש פן ימיר דתו ויצא לת"ר והנה אמת דהכי נמי סברי כו"כ רבוותא ז"ל להחמיר גם בהאי שבועה כידוע בסש"ץ הפוס' ז"ל ואנא עניא נמי הוה רהיטנא אבתרייהו להחמיר גם בשבועת החתן הנז"ל כמבואר בסה"ק פנ"י ח"א סי' ט"ו וזולתה דאסיקנא בעניותין התם להחמיר גם בס' שבועה זו ודלא כדס"ל להרה"ג ראש"ל מהרמ"ס ולהרב מר ואהלות ז"ל דהקילו טובא בהאי שבועה ושם דחיתי דב"ק בב' ידים והארכתי אני עני בזה שם ומשם באר"ה. ואולם האמת אגיד ולא אכחד דשוב כתבתי בעניותי בתשו' אחרת כת"י אשר לי בדין מורדת דמאיס עלי דהשתא הכא שזכינו לאור לסש"ץ של רבני וגאוני עוב"י שאלוניקי יע"א שברור לפנינו וחזינא להו בספריהם הנחמדים דעלתה הסכמתם