פני יצחק חלק ו פח

עצמה מקום המלך עצמו לא כתב אלא להשמידם דוקא ור"ל להעבירם מדתם ולעשותם משומדים דוקא כמשז"ל ישראל משומד שאני וזהו ככל אשר דיבר המן עם המלך שיבטלו דתם נגד דת המלך כי נתיירא המן אם יכתוב גם בשושן להשמיד להרוג וכו' פן יוודע הדבר למלך ויחרה אפו עליו שכתב בשמו אשר לא ציוהו ולזה ודאי שלא כתב בשושן כי אם להשמידם מדתם וז"ש, כתב הדת להשמידם דקאי ההשמדה מדתם ולזה דייק קרא לו כתב הדת וגם והדת ניתנה בשושן ר"ל שלא נגזר על ישראל שבשושן רק ביטול הדת שלהם דוקא. ברם לשאר מדינות כתב בפי' להשמיד להרוג וכו' ר"ל תחי' לעשותם מומרים ומשומדים ואם לא ירצו להמיר דתם אזי הרשות בידם להרוג ולאבד וז"ש ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר לשקול לאבדם לגמרי ולא לדתם דווקא אלא לאבדם בהריגה ממש. וגם את פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם דהיינו להמיר דתם נתן לו להראות את אסתר רמאותיה דהמן וזיופו דעבד תרתי דסתרן ובכן אם תגיד כ"ז למלך בודאי יהרגהו להמן ויבטל הגזירה לגמרי וק"ל: ועל דרך זה פי' הכתו' הנז"ל הרב קול יעקב שאול ז"ל באו"א עפ"י מ"ש הרב מהר"ן רוזילייו ז"ל בכוונת מ"ש בירוש' נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו בס' סכנה להשמיד וכו' דק"ט דמאי ספקא איכא בנשים דהא מקרא מלא טף ונשים וא"כ כולם היו בודאי כנה דלהשמיד ופי' הוא ז"ל במשז"ל וז"ל אם על המלך טוב יכתב לאבדם וכו' אמ"ל לית אנא ידע מנייניהון אמ"ל כד נפקו ישראל ממצרים היו ת"ר אלף ע"כ חד וחד אנא יהיב לך ק' זוזי ע"כ ולפי"ז מוכח דלא מכר רק הזכרים וכו' וזהו מה שמכר לו רק הגברים דוקא ובעיקר הטעם שנגזרה גזירה זו על הזכרים דוקא ולא על הנשים כתב הרב נ"י ז"ל דגזירת המן היתה בעוון מכירת יוסף ולא היו במכירת יוסף רק השבטים מכרוהו אבל נשים לא היתה ידם במעל ולא עליהם תחול הגזירה וח"ו להיותם נאספות בלא משפט אך אמנם המן הרע הפר חק ברית המכירה וזייף לכתוב גזירה כוללת גם לטף ונשים ואם ימצא מערער ע"ז לומר למה גזרת גם על הטו"ן יבטל הגזירה מהם מפחד המלך שלא היו במכירה הנשים ואם אין מערער וישאר הענין סתום לא ינצלו גם הטו"ן וז"ש בירוש' שאף הן בס' סכנה כי האנשים היו בודאי אך הנשים הן בס' דייקא אם ימצא מערער על המכירה אתד"ק וכתב הרב ק"י ז"ל לפיד"ז המן הרשע לא נתן הדת בשושן עצמה כי אם להרוג האנשים דוקא אך לשאר מדינות המלך כתב בפי' גם הטו"ן דרחוק הדבר שיוודע למלך ממקו' הרחוקים וזהו מ"ש מרדכי לאסתר ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול כלו' דמשם ראיה דלא קנה מאחש' כי אם הגברים לבד ואת פתשגן כתב הדת אש"ן בשושן שלא כתב הנשים בכלל הגזירה כלל מפחדו מהמלך נתן לו להראותה איך שתי הגזירות סתרן אהדדי וגם שהמלך לא גזר על הנשים ואם תגיד כ"ז למלך בודאי יהרגהו להמן ותתבטל הגזירה לגמרי אתד"ק ודפח"ח. ועפ"י ד"ק של הרב מהר"ן רוזילייו ז"ל הנז' אפ"ל המשך הכתו' הנז' באו"א בהדק' עוד במ"ש לדעת מ"ז ועל מ"ז דקאי על מ"ז שפת יתר דהוה סגי באו' לדעת מ"ז גם אומרו את כל א"ק ודרז"ל ב"ב ש"ק כמד"א אשר קרך בדרך דמה לו להזכיר לה לזקנו הרשע טפל ממרא ובודאי הלא דבר הוא עיל"ד דכיון דכבר הגיד לה את פרשת הכסף למה הוצרך להראות לה את פתשגן כתב הדת ובתר הכי לצוות לה לבא אל המלך וכו' ותו יל"ד מהו כוונתה בהגיד למרדכי שכל עבדי המלך וכו' דבודאי גם הוא הוה ידע לה להאי מילתא ועכ"ז ציווה לה לבא אל המלך וכו': ואולם במ"ש מהר"ן והק"י ז"ל הנז' א"ש הכל ובהק' עוד מ"ש הגאון הרב חוות יאיר ז"ל בסי' קמ"ו שנשאל בב' אנשים עבריים נצים ושלף א' מהם סכינו והרג לחבירו וברח הרוצח ובתחי' נתעורר לעשות תשו' ואח"ך פרק עול ונעשה ריש בריוני עם חברי גנבים ונתפס על גניבה בב"ה של המל' ונשאל אם יכולים להשתדל להצילו או לא ואת"ל דלא אם קרובי הנרצח יכולים למוסרו למלכות כדין גואל הדם והשיב הרב ז"ל דהחכם שהורה דקרובי הנרצח יכו' למוסרו דברים בטלים הם אכן אם יכו' להצילו או לא לכאו' במ"ח הוא שנוי דגרסי' בנידה דס"א הנהו בני גלילאה דנפק עלייהו קלא דקטלי נפשא אתו לקמיה דר"ט אמ"ל ליטמרן מר אמ"ל היכי נעביד אי לא אטמרתון חזו לכו איטמרינכו הא אמו"ר האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא בעי למיחש מיהא בעי זילו אתון אטמרו נפשייכו ופירש"י למיחש מ"ב ושמא אתם הרגתם ואסור להצילכם עכ"ל אלמא מש' דכל המחוייב מיתה אסור להצילו ואולם התוס' שם כתבו דבשאלתות מפרש שמא הרגתם ואם אטמין אתכם חייבתם ראשי למלך והיינו דקאמר למיחש מ"ב שיש לחוש ללה"ר להאמינו גבי זה ליזהר שלא יבא לו הפסד ולא לאחרים משמע לסברת רא"ג ז"ל מותר להצילו כל דליכא נזקי והפסד לא לו ולא לאחרים ושוב צידד לו' דרא"ג ז"ל לא פליג ע"ד רש"י ז"ל יעש"ב. וכתב ע"ז הרב ק"י שאול ז"ל דע"כ לא ס"ל לרא"ג ז"ל דכל דאיכא הפסד לו או לאחרים לא יציל הי"ד כשאין הוא בכלל הגזירה אבל אם הוא בכלל חשש סכנה ויש יכולת בידו להציל א"ע ודאי שמצוה להציל את אחרים ג"כ יעש"ב: ובזה פי' הרב בפ"צ ז"ל כה"כ ויבא עמלק וילחם עי"ב ויאמר משה א"י בחר לנו אנשים וכו' ויעש יהושע וכו' דיל"ד דמאי לנו דקאמר דודאי לכל ישראל והם בכלל בא עמלק ומהו או וצא עיל"ד במ"ש ויעש יהושע וכו' דפשיטא דקיים מ"ש לו רבו אכן דרז"ל ברפידים שרפו ידיהם מהתו' וע"ז שיסה ה' בהם את הכלב זה עמלק נמצא דישראל באותו זמן היו חייבים עונש וכלייה יען פרקו עול תורה ובכן באנו למח' רא"ג ורש"י ז"ל דלרש"י אסור להצילם ולד' רא"ג ז"ל מותר ואם הלכה כרש"י ז"ל אסור להצילם יען נתפסו על אותו עון וידוע משז"ל דהט' שציוה משה את יהושע להלחם בעמלק משום דמזרעא דיוסף הוא ואין עשיו וזרעו נופל אלא ביד ב"ב של רחל ובכן אתו הני קראי על נכון דהן קדם הציע הכ' ואמר ויבא עמלק וילחם עי"ב על שרפו וכו' וה"ט שבא עליהם עמלק ולד' רש"י כל שנתפסו על אותו עון אסור להצילם מי שבידו להציל ומי הוא זה שבידו להציל זה יהושע דמזרעא דיוסף אתי לז"א מרע"ה ליהושע בחר לנו אנשים וצא וכו' לרמוז לו דל"ד נ"ד לסברת רש"י דע"כ לא ס"ל לרש"י דאסור להציל אינו אלא דוקא אם המלכות אינה הורגת רק להרוצח בכה"ג ס"ל לרש"י דאסור להציל משא"כ אם המל' הורגת טובים ורעים ודאי דהטובים חייבים להצילו עצמם ולאחרים וכה"ג בענין עמלק דאף דישראל חטאו מ"מ האיכא משה ויהושע וכמה חסידי עליון דלא חטאו ואם לא יצילום נלכדים הטובים בעון הרעים ולז"א בחר לנו לנו דייקא כלומר בשבילנו ובעבורנו לנו וכיוצא בנו וצא הלחם בעמלק ואין כאן איסור אפי' לד' רש"י דבכה"ג מלבד שאין כאן איסור אדרבא חייב אתה בזה וכ"ש לסברת רא"ג ז"ל דהל' כוותיה דשרי להציל גם לרוצח ותו נמי דבכה"ג דהוא בכלל הסכנה ויכול להציל דינא הוי דיציל גם לאחרי' וגם אנחנו נתונים בצרה ויש יכולת בידך להציל עצמך יכול