פני יצחק חלק ו פז

והנה סריסי המלך הגיעוהו והבהילוהו לבא אל משתה אסתר גם ביום הב' להשקותו את קובעת כוס התרעלה ולבערו כאשר יבער הגלל עד תומו ולא יוסיף ה' להקימו ליטרקיה חוייא. ויהי בהיותם במשתה היין ויאמר המלך לאסתר מה שאלתך ותעש ותפול לפני רגליו ודמעתה על לחייה. ותען ותאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אדוני המלך תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי ונפשנו לו חייה. כי נמכרנו אני ועמי אחי ולאומי להשמדא ולאובדא יתן מעלמייא. ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי זה דרך האב כי ימכור איש את בתו לאמה כאמה העברייה. ויען המלך ויאמר לה מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן באומה הנבחרת סולת נקייה. אף היא תשיב אמריה איש צר ואויב המן הרע הזה נקלה ונבזה והמן נבעת כי ראה כי כלתה אליו הרעה רועה התרועעה חשך משחור תארו ויורד רירו מרוב פחדו וצערו נהפכו פניו כשולי קדרה וייצר לו צרה כמבכירה הכרת פניו ענתה בו ניכר שפחמי: מי פקד עליו יגלו שמים עוונו בא אליהו הנביא ז"ל בדמות חרבונה ויגד למלך גם הנה העץ אשר עשה המן ראשו מגיע השמימה לתלות עליו את מרדכי אשר דיבר טוב על המלך ויבז בעיניו חכמת המסכן בזויה, הנו ניצב ועומד בבית המן ויאמר המלך תלוהו עליו בדידיה תלייא. ויתלו את המן ואת בניו זרע מרעים הנה אלה רשעים בנים משחיתים חטאים ורעים בני רשיעייא. כולם נסקרו בסקירה ונתלו בחדא זקיפה אגב אסיפה ואבי אבות הטומאה לעילא מנהון זקיף כחווייא. וישבות המ"ן ממחרת הפסח הוא וכל זרעו איתו וגם זרש אשתו ספו תמו וירדו שאולה שאול תחתייה. ובטילת גזירתא משום ביעתותא כי המן בן המדתא ליהוי בשמתא צורר היהודים חשב מחשבות מכלות עינים ומדיבות ונהפוך הוא דהפך עליו בלהות אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם זרע עמלק אובא טמייא. ליהודים היתה אורה זו תורה וזו שכרה ששון יקר וגדולה לך ה' דומייה תהלה קול ששון וקול שמחה מטי עד צית שמיא. ישראל נמשלו לכוכבים במסילותם בזכות אבותם ינשאו לאומתם ויברכם ביום ההוא ברוך עמי: מי אל גדול כאלהים המעדיף טובו עלינו דחס רחמנא עלן ברוך אלהינו שפדאנו ממות לחיים והגדיל לעשות עמנו לטובה אות מעשה נסים ונפלאות והימים האלה נזכרים ונעשים אתקשו זכירה לעשייה. הכל חייבים להודות לה' כי גבר עלינו חסדו כן יתן לידידו המכיר בניסו היינו דאהנייא. הכל חייבים במקרא מגילה קריאתה זוהי הלילא כמאן דאמר הללויה. ועשות אותו יום משתה ושמחה ומשלוח מנות ולאביונים מתנות לשמח לב נדכאים יאכלו ענוים כל הנשמה תהלל יה. ויוסף ישראל תוספת דאורייתא נפק אודיתא ליקרא דאורייתא כי עזי וזמרת יה. ויומא כי האידנא שבת זכור קבעוה חובה מכנפי ואתו לבי כנישתא קדמה שכינתא ואתייא. דורשין במילי דאגדתא ובהלכתא גברוותא במילי דפורייא. איש לפי שכלו ולפי מהללו בתורת ה' תמימה מצות ה' מאירה ברה כחמה ואני בתומי: מי אנכי רש ואיש תככים אך ורק מיעוטין ואכין ידענא בנפשאי ערכי עלי פחות שבערכין ומה מני יהלוך לדבר דבר ולעמוד בק"ק רבה יפה שתיקה נאלמתי דומיה. ברם זאת חובתי ואעשנה ואם לא ישובח לא יגונה ומה' מענה קול שיח יצחק את אשר כבר היה. בהורמנותייהו דרבנן קדישי אלה ראשי וכל הק"ק הזה מחנה שכינה זה אשר מחזה שדי יחזה עם ה' אלה ישראל קדושים מן הגזע ומן השרשים זרע בירך ה' העם בחר לו יה. ומתוכם כעין החשמל נכבדי ויחידי ושועי גבירי וידידי מע' הגבירי' הרמי' מבחר עצמים משו"ן והמה חכמי' זרעא מעלייא ועל צבאם רבנן ותלמידיהון וכל כנוותהון הח' הש' הדו"מ הרבנים המובהקים מזו' דנהירין להו שבילי דשמייא. ה' צבאות יגן עליהם הם ובניהם וכל אשר להם יושיבם לנצח ויגבהו ואל שדי יריק לנו ולהם ברכה עד בלי די ויאמר לצרה דיה. כן יאמר ה' בעל הרצון ואמרי פי והגיוני יהיו לרצון שמעוני אחי ולכו לחמו בלחמי: וזה החלי בעזר משדי צורי וגואלי יה: ישתבח היוצר ויתעלה הבורא אשר גבר חסדו עמנו בימי מרדכי ואסתר להציל ממות נפשנו ולהחיותנו כהיום הזה ככתוב במגילת אסתר וז"ל ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע וכו' ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו וכו' ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו וכו' וכו' ויל"ד במ"ש כתב הדת מאי כתב הדת הזה דהדת מאן דכר שמיה דהול"ל כתב הגזירה גם להבין אומרו לעיל והדת ניתנה וכו' דמהו דת זה דקאמר ומהו או' ניתנה דהול"ל והגזירה נגזרה בשושן הבירה: ואפ"ל לענ"ד במ"ש הגאון הרב ע"ד ז"ל בכוונת משז"ל חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו' ופי' הוא ז"ל דיש כאן ממ"ן דלכאורה אם כאשר בזו המגילה פשוט דאחש' אמר מי הוא זה וכו' לכאו' תמוה דשכח מה שנתן מזה ג' ימים להמן את טבעתו ואפי' הכסף מיאן לקחת ולמה שתק המן ולא התנצל עצמו לפני המלך באותה שעה כי כלתה אליו הרעה היל"ל כי לא עינה מלבו והיה הכל בהסכמתו ומנוקה הוא מן העון הזה לגמרי: ואולם יובן דבלאו"ה יל"ד במ"ש המן על ישראל דהוא מפוזר ומפורד ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך א"ע וכי זה כדאי לשפוך דמם ארצה מבלי השאיר שריד עוללים ויונקים הזה נימוס המשפט וברור שהמלך וכסאו ידין במישרים עכ"פ כפי הטבע ונימוס השכל אם היה מלך שוטה איך רצו עמים רבים מאותם המדינות לשמוע בקולו ולא מרו את דברו לכן הנכון כי המן בתחבולותיו אמר אל המלך שהיהודים יש להם דתות מיוחדים מדת המלך ואינם עושים כדת המלך וראוי לבטל דתם נגד דת המלך ולא ישמע ולא יזכר דתם כי אם יקיימו דת המלך כי הוא שליט בארץ והכל עבדים לו וחייבים לשמור דתו ולא דת אחר כלל וז"ש המן אף שהיה עם אחד בארץ כעת הוא מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכותך והם עבדים לך ועכ"ז דתיהם שונות וכו' כי כן יכתב לאבדם וזהו על הדתות שלהם שהם שונות מ"ע הם המה הדתות יהיו נאבדים והם חייבים לשמור דת המלך לבד ולא יזכר ולא יפקד דתם כלל וזהו ג"כ מענין מרדכי כי ביטל דת המלך עבור דתו ואמר המן דלא יתכן כי אם ראוי לאבד כל הדתות נגד דת המלך ובזה רצה המלך ושמע לו כי כן רצון המלך שיהיו הכל מודים לדתו כאשר עוד היום בגולה בין העכו"ם אשר מבטלים ד"ת נגד נימוס משפטם באו' כי להם הארץ והמן היסב מלת לאבדם על האומה ולא על הדת וכתב להשמיד וכו' וזה היה מתחבולה וערמה וזיוף ולכן אמרה אסתר דאלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי נימוס עבדים עוד היום בארצות מזרח ומערב וספרד מבלי לעשות הם שום נימוס כלל רק הוא אסור וקשור בדת של רבו ומה שרוצה רבו לעשות בו עושה אבל להשמיד וכו' לז"א מי הוא זה וכו' דמעולם לא עלה על לבו להרוג אומה שלמה על דברים כאלו ולכך המן נבעת כי נגלו תחבולותיו וכו' וכו' עכ"ל הצל"ע יעש"ב. וכפי"ז הנה נכון מ"ש ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו להראות א"א וכו' דהנה ודאי המן הרשע לא זייף וכתב להשמיד וכו' רק למדינות אחרות חוץ משושן אך לשושן