פני יצחק חלק ו פו

מי אלה כעב תעופינה קראו למקוננות ותבואינה כי המלך והמן שניהם נתלו ובהסכמה עלו לעקור ולשרש הגפן בית ישראל יחד בל אפייא. וכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים לבתים לבדים געו כולם בבכייה. ויספדו שם מספד מר בלב חמרמר כי שדי המר שק ואפר יוצע לרבים תאניה ואניה. טובה תוכחת את כל ונוכחת הסרת הטבעת ואת כוס קובעת צעק לבם אל ה' צווחי ככרוכייא. ויקרע מרדכי את בגדיו איש מדיו ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה דא עקא גדולה ומרה צרה כמבכירה ברחובות קריה. ויען ויאמר מר לנו מר כי באו בנים עד משבר אוי מה היה. אהה ה' אלהים אוי מה היה לנו הכרע הכרעתנו וכוס התרעלה השקיתנו הנה יד ה' הויה. אין לנו אלהים זולתך סלה מלך עוזר ומושיע ומגן אנה ה' קומה והושיענו פדנו והצילנו אנו ליה ועינינו ליה. עינינו לך תלויות ולרחמיך צופיות עד שתחננו הפלא חסדיך עמנו כמאז וכמקדם באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה. חוס וחננו וחמול ורחם עלינו והושיענו עשה למען שמך צורי וגואלי יה. פן יאמרו ידינו רמה אתה הוא מלכי מקדם פועל ישועות ה' איש מלחמה עזי וזמרת יה. גם איש שלומי: מי זאת הנשקפה כמו שחר שמעה ילתא אילת השחר היא אסתר המלכה רעדה אחזתה חיל כיולדה ותשלח לו התך לדעת מ"ז ועמ"ז ע"מ וע"מ כל החרדה ומה צרה היה. ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו בן בנו של קרהו אשר שם לו בדרך בצאת ישראל ממצרים מאן דנכית ליה חויא. ואת פרשת הכסף ופתשגן כתב הדת נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה מעשה שהיה. לבא אל המלך לבקש מלפניו על עמה צוער"ה וענייה. ותען אסתר ותאמר לו כי שם בסתר המלך אהלו צדק יקראהו לרגלו דמי עלי כארייא. יריאה אני ממנו פן יבא והכני מכת מות על דעילית בלא בר מה לתבן את הבר מה אני להפוך דתו וגזירתו שפשטה בכל אומייא ולישנייא. לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן דין רישיה תביר ודין קטיע לישן ויקראו צום ובכי שלשת ימים לילה ויום ויזעקו אל אל נורא ואיום לא טעמו מאומה על המחיה. גם אני ונערותי אצום כן וארוצה ואבואה אל המלך אשר לא כדת שתי בה' מחסי אודה יה. ויהי לי לישועה לבטל הגזירה הרעה ולהפוך הקערה והצרה על ראש הצר הצורר כדמ"ל אנכי לכרמי: מי יתן תבא שאלתי ובקשתי כאשר עם לבבי להפוך את לבו אשתני לעילוייא. ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ובהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה אז אמרה אלי אלי למה עזבתני בתא מכמר שמתני כקיר נטוי גדר הדחויה. אתה אלי בים אלי בסיני קול פחדים באזני אל ההרים אשא עיני ואליך נשאתי נפשי צור קדושי אנא ה' הושיעני מפי אריה עיני לשמיא. ויהי כראות המלך את אסתר נשאה חן בעיניו ויושט לה את שרביט הזהב שלפניו ותקרב אסתר ותגע בראשו ותכרע ותשתחוה והוד והדר תשוה ותחי נפשה אליה נפש חייה. ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה חוט של חסד משוך אליה חוסנא סגייא. ויאמר לה המלך מה לך ידידתי צלעי ומצודתי עד חצי מלכותי ותען ותאמר לו שאלתי ובקשתי מאתך תהלתי בך נפשי חסיה. יבא המלך והמן היום הזה אל המשתה, אשר עשיתי לו להמן כי בו בחרתי מכל אומיא ויאמר המלך מהרו את המן לעשות רצונה והוא לא ידע כי תואנה ופחים לו טענה עבדא עליה קנוניא. ותעש אסתר כסברת כולהו תנאי ואמוראי ורבנן סבוראי מילתא טבתא מילתא דשויא. ויצא המן ביום ההוא שמח וטו"ל וגם למחר קרוא ליה עם המלך לבית משתיא. והיה כראותו למרדכי יושב ולא קם ולא זע ממתו חמחו בערה בו ורוח רעה נכנס בקרבו ויבא אל ביתו בחימה שפוכה צווח בייא בייא. כל זה איננו שוה לי אך זה חלי בכל עת אשר אני רואה למרדכי הבו עצה אתם אחי לדחותו ולהאבידו והוא לא ידע מי נדחה מפני מי: מי ראה כאלה שס"ה יועצים היו לו וזרש אשתו עדיפא מכולהו ועלית על כולנה הבית והעלייה. נזרקה העצה מכולם יחד שם פחדו פחד עשה זאת איפה בסוד נכמס ע"י חכם חרשים עץ גבוה חמשים לתלות את מרדכי קדש קדשים במקום שהנשמה תלויה. ובא עם המלך והיית א'ח שמח וטוב לב משתה תמיד והוא צול"ח את אשר עדיין לא היה. וייטב הדבר בעיניו ויעש העץ תנא לו הכין קל נחית משמיא. ביה בליליא נדדה שנת המלך כי רוח קנאה ביעתתו ורוח קמעא עוכרתו וקינא את אשתו מדוע בחרה בהמן מכל עממיא. ההוא אמר להביא לפניו ספר הזכרונות לרשת משכנות דין כתבא די רשים דוכרן פתגמיא. ויהיו נקראים לפני המלך אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש אשר בקשו לשלוח יד במלך בסם הממית שם ס'ס לו כמכת חלל דמיא. ארי נעשה שואל מה נעשה יקר וגדולה למרדכי ויענוהו לא נעשה עמו דבר עדין תלויה. והמן בא בקדרותא דצפרא לאמר למלך לתלות את מרדכי וישאל המלך מי בחצר וישיבוהו דבר הוא המן ויאמר יבא ויבא בתר דבעיא. ענה מלכא אימא לי איזי לאיש אהובי ועליזי אשר אני חפץ ביקרו גמולו אשלם לו תשלומי מעלייא. אמר נבל בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר ליותר ממני ספו ליה מאליה. ויאמר המן יביאו לבוש מלכות וסוס המלך ונתון כתר מל' בראשו ושר גדול מהפרתמים היה יהיה עבד לרוץ לפניו כרוזא קרי בחייל נותן הודייה. כה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו נגיד ומצוה לאומי: מי שמע כזאת שומע לעצה נכנסו דבריו באזני המלך ויאמר לו כן יהיה וכן יקום הדבר אשר היה. כן משפטיך אתה חרצת מהר ועשה כן למרדכי היהודי הלוך וקראת אתה לפניו בקול גדול דין גלי רזיא. ויען המן ויאמר לו מארי מלכא איש כזה דל ורזה די לו במתנה אחת כפלים לתושיה. קח נא את ברכתי מרוב הונים ותן לו השיבו המלך זה וזה יהיה לו האי בר טבייא. ויפול המן לרגליו ויבך ויתחנן לו בי אדוני שלח נא ביד תשלח קשה עלי הדבר יציבא בארעא וגייורא בשמי שמייא. נתון תתן לו מדינה ומתנה בתוס' מרובה מבי גנזייא. ויענהו המלך אל תפל דבר ליהוי כדין וכדין ויעש כן אזיל ועינוהי מטיפין בבכי יותן בחצר גינת ביתן קבעוה בכיה. מפיו לפידים יהלוכו בקול מר ובלב חמרמר אין הקב"ה בא בטרוניא. עלו בו עצבים רבים מכאובים בושת ופגם וצער הלוך ילך ובכה כעבדא קמי מאריה והעיר שושן עיר הומיה. שמעת ברתיה קמת בטיהר"א ועאלת לאיגרא שקלת לעציצא מלא קיא צואה ושפכת ארישיה ואדיקני דאבוהא וע"כ גופו הא גופא קשיא. וישא המן את עיניו וירא את בתו והיא גם היא ראתה אותו כי את אביה היא מחללת ותשפוך לארץ מררתה בצאת נפשה כי מתה מבושתה וכלימתה אוי לה לאותה בושה ולאותה כלימה והמן במהומה גדולה ושלהבת עולה שלהבת יה. והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש ולבו מר כלענה ורוש מן המלך אחשורוש גזירה עומדת לעומתו וערפל חתולתו כי שם ביתו דואג האדומי: מי ישום אלם גני אפרקדאן אשתקיל מלוליה ממאי דמטא ליה צרות תכופות צרת הבת וצרת מרדכי שתים רעות אתרע מזליה נצחו טלייא. ויענוהו יועציו ושריו וזרש אשתו אתו לנחומי צעירי קא מצערו ליה משלו הוסיפו לו יגון על יגונו הכי שפר קדמייהו להחוויא. אם מזרע היהודים מרדכי נפול תפול לפניו כי יאר ה' פניו וצדיק הוא בעיניו ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה