פני יצחק חלק ו פה

ולפי האמור הכא אבא לבאר מארז"ל הניצב פה דלפי דרכנו מ"ד מה זית חובטין אותו כך ישראל ס"ל דעיקר טעם שרפו וכו' היה מט' אונס א' בפה וא' בלב ולזה כשאוה"ע חובטין אותם אזי עושין תשו' מלב ונפש כדכ' בצר לך וכו' ואזי תתבטל טענתם אך הדבר אחר ה"ל דח"ו שהם טוענים אנוסים אלא מכח המזל היו יראים וז"ש כך ישראל כשערש"מ אזי הם למעלה מן המזל ומכל העכו"ם דכולם הם תחת המזל וישראל למעלה ולזה נמשלו לזית שצף למעלה על כל שאר משקין וק"ל. בילאו"א: דרוש ב'. מליצה ודרוש לשבת זכור שדרשתי בק"ק הלועזים יכב"ץ פה דמשק יע"א. איתא במד' וז"ל ר"ל בשם ר"א בר"ח אומר כ"ז שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם אבד זרעו ש"ע מה"ע השם והכסא שלמים מה טעם האויב תמו חרבות לנצח מה כתיב בתריה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו הרי השם שלם והכסא שלם עכ"ל: מי ומי ההולכים בלכתם ילכו בסוף ובראש את מי אשלח ומי. בראש אמיר ספיר"ת האומר הן קדם הוה מספ"ר קומ"י. אגב אסיפ"א פתיחא מעין חתימה החותמת הכר נא למי. מילתא דאתייא מביניי"א ביני ביני דנקיט סידרא יקר מחרו"ז אספר מעשה יה לכל האותו"ת אתייא ותמהייא והדריה לכלליה שיתי שומי אל פתח השער שער עמי: מי חכם ויבן אלה מפלאות תמים דעים, מ"ט ומה נעים, גדול העצה ורב העלילייה. דחביבא ליה כנס"י ברתיה דיעקב כגפן פורייה. עביד להו נטירותא יתירתא כאישון בת עין לעלמי עלמייא. כרחם אב על בנים אבינו אב הרחמן רועה נאמן הבוחר בעמו ישראל באהבה כי יעקב בחר לו יה. עזרם ומגינם הוא הבוטחים בה' ויהי להם למושיע ויך צריו אחור מכה טרייה. שבכל דור ודור הם עומדים עלינו לכלותנו ומקפי לן ספסלי לאוגייא. רבים קמים עלינו ואתה ה' מגן בעדנו כבודנו ומרים ראשנו צורנו וגואלנו משבחנא לאלהנא דבשמייא. אשר לא עזב ולא יעזוב את חסידיו זרע ישראל שבטי יה. לא זז מחבבן עד אשר שאמר להם שמעוני אחי ולאומי: מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה"א בכל קראנו אליו ויושיע לנו הוא מושיענו הוא יושיענו ישע יה. לכו חזו מפעלות אלהים מאי דקמן בקום עלינו אדם בליעל זה המן זרע מרעים נין עמלק הנה אלה רשעים שחיק טמייא. ויהי בימי אחשורוש המולך מעצמו מלך טפש היה. בשנת שלש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו חרטומייא ואחשדרפנייא. עבד לחם רב מאכלות אסורות ויין נסיכם קדלי וחזירי וכל בהמה עגלה יפה ופיפייה. אף הוא היה מתכוין לאעבורי אחסנתא ולאעבורינהו אדתא לבני גלותא ייתון ביני עממייא לאכול ולשתות עמהם ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם ויעבדו את עצביהם ולזנות את בנותיהם בני ערבובייא. זה דרכו כסל ורשתו אשר טמן הוא המן ופתאים עברו ונענשו ויאכלו זבחי מתים ח"י אלף מישראל לא שמרו ברית אל כאשר זמם וכאשר דימה כן היה. זוהי שחייבתם גדולה לגימה כי נהנו מסעודתו של אותו רשע והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות אשכלות מרורות מדהרות דהרות אוכלי עמי: מי נתן יעקב למשיסה וישראל לעשות כרצון איש זה המן איש צר ואויב אמר למהומן ויט ישראל בקי בהטייה. גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים רעה ומצורעה הנידחה והצולעה נתכוונה לרעה אף הנשים בכלל לא תחנם לא תתן להם חנייה. ביום הז' כטוב לב המלך ביין גזר גזירתא לאתויי האי מטרוניתא פשוט נבילתא להראות העמים והשרים את יפיה. וישלח ה' מלאך ועשה לה זנב ההוה אמר איתוהא ניהלאי בעירום ובחוסר כל ערום ועריה. ותמאן המלכה ושתי לבא אצלו העזה פניה ותאמר לא כה תאמרו לההוא שטייא. בר אהורייריה דאבא לא יעשה אפי' לשפחה הגיורת והשבויה. כי בת מלך אנכי לא תהא כזאת בישמעאל אתה ידעת שבתי וקומי: מי הקשה אליו ותתפעם רוחו על פתגמא דנא כסיל הוציא כל רוחו גזר אומר וכן היה. ויהי דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין הנהו דיינייא. הדיוט קופץ בראש ויען ממוכן זה המן עבד לא נאמן לא על המלך לבדו עותה בת קטלא היא משום מיגדר מילתא למיחש מיהא בעייא. כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן כי ירא אנכי ראיתי שערורייה. בת מות היא ונווסקו כל הנשים למען ידעו הני נשי בישי להיות כל איש שורר בביתו אלה בני שרייה. ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה משח זיתא דכיא. ויעש המלך כדבר ממוכן מה' יצא הדבר תבא בתה של שרה אסתר מן התורה אשה יקרה הצדקת הכשרה ליהודים היתה אורה בת דודו של מרדכי הצדיק מירא דכייא. ותלקח אסתר אל בית המלך בשמן המר ובתמרוקי הנשים אפרסמונא דכייא. ומרדכי ציוה לה אשר לא תגיד את עמה ואת מולדתה בת מי: מי זה מחשיך שם חושך לאור ביום גידל המלך אחשורוש את המן ונהי נהיה. וכל עבדי המלך לפניו יכרעו וישתחוו לו אחשדרפנייא וסגנייא. גבה לב הבליעל שם שם לו צלם על לבו ובקרבו ישים אורבו מרורת פתנים בקרבו והן ברוחו רמייה. ומרדכי ל"י ול"י ומידי עוברו לפניו פושט לו את הרגל ויאמר לו עבדי אתה עבדא בישא סורי הגפן נכרייה. כלום יש עבד מורד ברבו ויפג לבו עבדא דמאן נכסי דמאן גזעא בישא עבדא רעייא. וימלא המן על מרדכי חימה ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו חשב מחשבות מכלות עינים ומדיבות זר מעשהו עבודתו נכריה. לאובדא ולהשמדא הפריז על המדה כל עם מרדכי עם חכם ונבון ולהשכיר חציו מדם חלל ושביה. השב"י ישראל אנשים ונשים וטף בכלל כי שם בלל כל עצמותי תאמרנה ה' מי: מי נטה עליו קו תוהו הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש וירא כי באדר מת רעיא מהימנא ועלטה היה. ולא ידע כי בו נולד הוא נביאנו רוענו דזיו ליה כבר בתייא. וזכות הלידה יכולה היא שתגן ויקם משה ויושיעם עמו עז ותושייה. לית מאן דידע לאשתעויי לישנא בישא כהמן לשון רמיה. כה אמר אל המלך אחש' ישנו עם אחד מפוזר ומפורד ודתיהם שונות מפקי לשתא בשה"י פה"י ומתפללים אל אלוהיהם לאובדא לכולהו אומייא ועממייא. ואינון אמרי דאתי להו מלכא משיחא דמטמרן ליה גליין, ברוח שפתיו ימית ולאומים תחת רגליו כיקד יקוד משרפות סיד ואין בהם הנייה. אם על המלך טוב יכתב לאבדם ויאמר להשמידם ונראה מה יהיו חלומותיהם אימת אתי משיחא דידהו דין גלי רזייא. ועשרת אלפים כ"כ אשקול להביא אל גנזי המלך עלי דידי רמיא. ויענהו המלך פי כסיל מחיתה לו הכסף נתון לך והעם עשה בו כטוב בעיניך אתה יכול לעמוד על אופייה. ויסר המלך את טבעתו וילבש אותו ויאמר לו כתוב וחתום זה שמי: