פני יצחק חלק ו פד

ורש"י פי' הפצר תוספת וצל"ד מה בא לתת לו מוסר בזה: אכן לדרכנו יובן הכל ובהק"ע משז"ל ביומא דכ"ב ע"פ וירב בנחל אמר"מ על עסקי נחל בשעה שאמר לשאול לך והכית א"ע אמר שאול אם בשביל נפש אחת אמרה תו' הביאו ע"ע כל הנפשות הללו עאכו"כ אם אדם חטא וכו' מיד יצאה ב"ק ואמ"ל אל תהי צדיק הרבה ע"כ ויל"ד דכיון שציוהו בפי מאיש וכו' עד שור א"כ איך נכנס בדעתו לעשות ק"ו הנ"ל דאית ביה כמה פירכות. אכן עפי"ה יובן הכל דביאת עמלק היתה על שרפו ומצא מקום בזה לנקום נק' עשיו זקנו על הבכורה וטען ממ"ן ורצה להתנקם מהם בכח ברכת על חרבך תחיה וזה הבין שאול מד' שמואל שאמ"ל אשר שם לו בדרך כלו' בשעת טירופם כמש"ל דאין לחייבם כעת על שרפו וכו' וגם בעלותם ממצרים ודרשו בו בשעת גאולתם ר"ל ששידד המע' והוא בא לחשב את השעות משום שהיו מתפחדים מן המזלות וכנז"ל וא"כ לפי"ז נמצא שכל טעמו דעמלק לא היה אלא בשביל לחייבם על שרפו וכו' דכך היא המדה בז' שהקול קי"ע וכו' וא"כ עתה שבאו אל הישוב ובא"י שיצאו מתחת המזלות דא"י אינה תחת המזלות דהיא ארץ אשר ה"א דורש אותה וגם בטלה ט' מודעא כמ"ש הרשב"א ז"ל א"כ הגיע עת וזמן לבטל טענותיו ולהלחם עמו ולנצחו עפ"י הדין והאמת ולכן לך והכית וכו' וכששמע כן שאול וירב בנחל כמשז"ל ע"ע נחל ונשא ק"ו ונכנס בחקירה הנ"ל דמאי שנא דקצף ה' על עמלק כל כך דאם בשביל קרך הלא אם לא תבא אומת עמלק תבא אומה אחרת וכך היא המדה ומעולם לא קצף ה' כ"כ לאבד שאר אומות בשביל זה וכ"ש וק"ו לאבד גם בהמה ועץ ואבן שנק' שם עמלק עליהם והיה בדין אפי' הקטנים שבהם לפוטרם ממיתה וכ"ש וק"ו לקצוף על הבהמות האלה הצאן מה עשו אכן כשמוע שאול ב"ק יוצאת אל תהי צדיק הרבה עם שחזר בו והמית גם לקטנים אבל מ"מ לא רצה לחייב מיתה גם אל הצאן והמיטב ובפרט דדייק שאול הכי ממ"ש הב"ק א"ת צדיק הרב"ה דמשמע צדיק הרבה לא יהיה אבל צדיק מעט יהיה וכן דקדק הרב תה"ל אמאדו ז"ל בדק"מ יע"ש ולזה נשא ק"ו ויחמול על מיטב הצאן ולכך אמר לשמואל הקימותי א"ד ה' אשר ציוני על עמלק לאבדו הגם שהיה מהראוי לחמול אפי' על הקטנים עכ"ז לא חמלתי יען לפי דעתי ק"ל דמאי שנא אומה זו וכו' ובפרט כי מצא מקום בע"ח לגבות א"ח בט' אונס דהיו א' בפה וא' בלב וכך היא המדה להתגרות בהם בכח על חרבך אבל הא מיהא טעה בזה יען היו בדרך ולזה נתחייב אבל מ"מ הקטנים ואלה הצאן מ"ע ואעפי"כ לא חמלתי רק על מיטב הצאן דאם אדם חטא וכו' ובזה ידוקדק מ"ש ואת כל העם החרים לפי חרב עפ"ד כד' התרגום בפ' ויחלוש כנז"ל ור"ל על טענת דע"ח תחיה בזה החליש כחו אבל על שבא בשם כלב לא יכול לו למחותו לגמרי כנז"ל וכן ג"כ עשה שאול כפי מה שהבין בדברי שמואל דעיקר חיובו ועונשו על שבא בט' על חרבך לזה החרים את כל העם לפ"ח ומסיבה זו ויחמול על מיטב הצאן דלפי שיטה זו אין מקום לחייב הצאן וז"ש הקימותי אד"ה: אכן שמואל רוח אחרת איתו במ"ש לו בעלותו ממצרים דר"ל דמשם מוכח דקריאת השם ל"מ מידי שהרי יצאו ברד"ו בזמנם כיון דגלות מצרים היה בעון מכ"י ולא אהני מ"ש שור ואפי"ה החציף עמלק ובא בשם כלב בחושבו דשינוי השם מועלת ומשו"ה גזר ה' עליו למחות שמו מכ"מ ומ"ש לו עתה לך הוא כמשז"ל דשאול שמו כשם רבו כ"ב יכול והוא נסתר על כן נקרא שאול בתו' השאלה אבל עיקר שמו כש"ר ולכן רצה ה' לעשותו שליח בדב"ז כדי לקיים שבועתו כי יד על כס יה וכו' עכד"ק ולפי דרכנו א"ש דכיון שבא בקריאת שם רע נובח בשמו לכן נשבע ה' שילחם בשמו אפי' לפי שטתו דשינוי השם מהני אפי"ה ילחם ה' עמו בשמו כב"י ויעקר את שמו ולכך אמ"ל שמואל עתה לך כי עליך המלאכה לגמור כי אתה בעל השם ואתה מקיים שבועת ה' ושאול הבין הדברי כפשטן כנז"ל ואמר לשמואל הקימותי וכו' וע"ז השיבו שמואל ומה קול הצאן הזה באזני כי כבר אמרתי לך דיבור בעלותו ממצרים דבאתי לרמוז לך על ענין קריאת השם דע"ז קצף ה' עליו לאבד זכרון שמו וא"כ אפי' הצאן חייבים מיתה יען כי יזכר שם עמלק עליהם ולזה השיבו שאול מעמלקי הביאום ולא שהם עצמם עמלקים כי אלה הצאן מה עשו למען זבוח לה' דהכוונה כמ"ש הרב ש"י ז"ל ע"פ ויקחו לי תרומה במ"ש מהרד"ך ז"ל ע"ד ר"ת ז"ל דס"ל דשבועת ערבות מואב היתה באונס דק"ל ממ"ש נודרין להרגין וכו' ובלבד שיאמר בלבו היום ותי' דשאני התם דלא ידעי בלב בנ"א משא"כ ה' בוחן לבות א"כ היו אנוסים גם בלב וז"ש ויקחו לי תרומה וא"כ ציווי ה' הוי אונס בפה ובלב לז"א אשר ידבנו לבו דייקא ולא בחיוב וז"ש למען זבוח לה' דבזה אזלי ומודו דיודע ה' מה בלבם ומתנדבים בלב שלם בלי אונס לבטל טענת אנוסים היינו דלזה בא עמלק כנז"ל השיבו שמואל הלא אם קטון א"ב ראש שב"י אתה וכו' דהרגיש שמואל דשאול טעה בחושבו שכל חיובו דעמלק אינו אלא בשביל דביאתו היתה על שרפו וכו' בט' אנוסים וא"כ לפי"ז כל מי שימלוך על ישראל יכול להלחם בעמלק יען דלא ידע דעמלק נלחם מכח שקרא עצמו כלב דבזה אין מי שיוכל עליו כי אם ששמו כשם רבו וז"א אם קטן א"ב כא' המלכים וכא' העם ליתא כי ראש ש"י אתה וימשחך ה' ר"ל ע"י כי שם ה' נקר"ע להלחם בעמלק שבא בכח שינוי השם נובח בשמו ולזה ציוך ה' לך והכית וכו' למחות שמם לגמרי ולא שמעת בקול ה' וכו' ויאמר שאול שמעתי בקול ה' דהיינו בת קול וגם ואלך בדרך דהיינו תפוס לשון א' בדרך בשעת טירופכם דמשם מוכח דבא לסלק טענת אונס דע"ז בא עמלק על שרפו וכו' וא"כ מ"ש אח"כ בצאתכם ממצ' היינו ג"כ לסלק טענת אונס שהיו סבורים אנוסים היו מכח המזל וע"ז בא עמלק ומזה דנתי באמת שלא יתחייבו הבהמות דאלה הצאן מ"ע וגם אשר שלחני ה' ע"י ב"ק א"ת צדיק הרבה כנז' המעט צדיק אהיה ולזה גם הקטנים החרמתי רק הצאן לקח העם לזבוח לה' לסלק טענת אונם השיבו שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים וכו' דאפי' להבנתך אדרבא בזה יורה טענת האונס הן בפה והן בלב ויטענו אנוסים היינו בק' התו' לגמרי ולא יבחר ה' כי אם לשמוע בקולו בלתי שום ט' אונס כלל יותר מזבח טוב ר"ל בנדיבות הלב ובזה יורה שיש אונס בשאר דברים אם בלב ובזה לא בחר ה' ועוד דלסברתך דלא היה להם ט' אונס כי אם מט' יראתם מן המזלות ושלזה בא עמלק עליהם בצאתם ממצרים והק"ו שעשית ק"ו פריכא הוא דממקום שבאת כי כל הגויים והעכו"ם באים לשעבד את ישראל הוא כמו מקל ורצועה אבל לא להתחכם עליהם בפמליא ש"מ ולחשב השעות אלא דוקא לרדות בהם כדי שיעשו תשו' ועמלק לא כן עשה אלא לאבדם לגמרי ונלחם עמהם ועם פמליא ש"מ וכיון שכן צריך לעוקרו ולאבד שמו לגמרי ואון ותרפים הפצר פירש"י לשון תוספת לדרכנו רמז לו עוד על עמלק שעשה תוס' חכמה באוון מחשבותיו ולזה מכח שבועת ה' שנשבע בשמו למחות ז"ע דמזה מוכח דהלא דבר ובודאי דמשום דעמלק ג"כ בא נובח בשמו וע"כ גזר ה' כן לעקר את שמו לגמרי ולא היה לך להתחכם ע"ד שבועת ה' ושציונו בנבואה וציויתיך אני בפי' ע"ז. אזי הודה שאול ואמר חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך וק"ל: