פני יצחק חלק ו פג

ותורה שבע"פ והוא אומרם ז"ל דאין השם שלם ואין הכסא שלם עד וכו' כידוע ליודעי חן: ולפי"ז נתבאר הטעם דמה שקצף ה' על עמלק למחות שמו וזכרו מן העולם יותר מכל שאר אוה"ע יען ידוע שכל האומות המשעבדים לישראל משום דכך היתה הגזירה מאת ה' דבזמן שישר' ערש"מ אין כל אומה ולשון וכו' אבל בז' שא"ע רש"מ באים אוה"ע וחובטין אותם עד שישובו ישר' בתשו' והמה אוה"ע מקל ורצועה של ישראל כי חיות הנה חיות השדה העכו"ם על דרך זכו חזיר מיאור לא זכו חזיר מיער ח"ו והגם שהקב"ה נפרע היינו ע"ד מגלגלין חובה ע"י חייב אבל עכ"פ מידם היתה זאת מהרסיך וכו' משא"כ זרע עמלק שכל מגמתם לאבד לישראל אפי' אם הם זכאים ומה יעשה ישראל ועמלק בחכמתו עשה אופן וסיבה לשלא יוכלו ישראל להנצל ע"י שקנה שם רע ככלב שב על קיאו לכן מדה כ"מ גזר עליהם ה' לאבד שמם וזכרם דייקא ואפי' עץ ואבן שיזכר עליהם שם עמלק אע"ג שהם עץ ואבן מ"מ קריאת השם אהניא ליהו לאבדם מה"ע וזהו ממש מכ"מ דעמלק אעפ"י שהוא אדם נתחזק בקריאת שמו כלב ה"נ כל דבר שיקרא על שמו העיקרי קריאתו על שמו מחייבתו למחותו לגמרי ולא יזכר כל הנקרא בשם עמלק עוד: ובהכי ניחא נמי מש"ל על עשיו דכתיב ביה ולא יהיה שריד לבית עשיו שהחמיר וקצף עליו יותר משאר העכו"ם ועכ"ז לא קצף עליו למחות שמו וזכרו מה"ע כמ"ש בעמלק אלא יובן הטעם בהק' עוד מ"ש הרב מהרש"א ז"ל בחא"ג פ"ק דמגילה ע"פ בדניאל וארו וכו' חיותא אכלא ומדקא וכו' דכשישראל ערש"מ מזקת בידה ולא בשיניה ובהפך בידיה ושיניה ובזה פי' כה"כ הקול קי"ע אפי"ה הידים יד"ע ידים דוקא ולא השינים וכו' יעו"ש הרי מבואר דגם עשיו נתחכם בתחבולתו לאבד את ישראל אפי' שעושין רש"מ לכן גזר עליו ה' לאבדו מה"ע אכן עמלק הרע נתחכם יותר לאבד את ישראל הן בידיו ובשיניו ובכל כחו ע"י קריאת שם עצמו כלב נובח בשמו לכן עליו היה הקצף יותר ויותר לאבד זכרו אפי' בעצים ובאבנים כנז"ל: ועפ"י קוטב זה יש לתרץ לענ"ד חקירת חכם הגאון הרב מערכי לב ז"ל בח"א דצ"ג ע"א לדעת הרא"ש ז"ל שכתב בפסקיו בר"פ ג' שאכלו דר"א ששיחרר עבדו והשלימו ליו"ד הט' משום דהיה שבת זכור ופרשת זכור הוי מדאורייתא וכו' יע"ש וכ"כ הרב תה"ד ז"ל סי' ק"ח יע"ש וק"ל להגאון הנז' ז"ל שם שהרי בדורו של ר"א הותרו עמוני לבא בקהל מטעם דכבר נתערבו משבא סנחריב ובלבל כל העולם ואיך היה בזמנו מצוות זכור דב"ת וכו' ותריץ יטי"ב בג' אופנים טובים ונכוחים יעש"ב. ולפי דרכנו הנה נכון דשאני עמלק דהקפיד קרא לאבד שמו וזכרו וכל הנקרא אפי' בעץ ואבן ובבהמה כנז"ל ואין הטעם בשביל שהיו של עמלק אלא העיקר הוא שלא יתגלגל להזכיר שם עמלק על ידם ומזה למדנו שכל אומה שקנו שם רע לעצמם ומכנים אותם בשם עמלקים אפי' בזה"ז שהם מעורבים ברוב שאר אוה"ע ובטלי להו ברובא מן התורה מ"מ כיון שנקראים בשם עמלקים ועל ידם יזכר שם עמלק ציוה ה' למחותם ולקיים בהם תמחה אז"ע זכר עמלק דייקא שכך היא עיקר המצוה דקפיד רחמנא שלא יזכר עוד שם עמלק בעולם ומילתא בטעמא כנז"ל: ובזה יובן כוונת הכ' גערת גוים וכו' ודרז"ל זה עמלק אבדת רשע וכו' והבי"ד הרב מע"ל הנז' שם ולז"א שמם מחית לעולם ועד כמ"ש בתורה מדור דור אפי' שנתערבו ואינם ידועים מ"מ כל הנקרא בשמם מחית ותמחה לעת"ל דמצוה זו נוהגת לדורות: ובזה יתורץ ג"כ משה"ק עוד הגאון הנז' ז"ל שם דכיון דעברו ק"ע שנים משבא סנחריב ובלבל העולם לזמן הרשע המן הרע איך נודע יחוס המן שהוא מזרע אגג ועמלק קאתי ותי' דאולי היה לו כתב יחס אך קשה ממ"ש בתרגום שמה שנהרגו ע"ה אלף דהם מדבית עמלק וכ"כ הרב מנ"ה ז"ל וי"ל בדוחק עכד"ק יעש"ב. ולפי האמור ניחא שאפי' שכבר נתערבו מ"מ היו נקראים בשם עמלקים כמו שיש אומות בזה"ז שקורין אותם בשם עמלק וקריאת השם הרע הזה מחייבת למחותם תו ומ"ש התרגום מדבית עמלק ר"ל דהמון העם מכנים אותם בשם עמלק וא"כ לא דמו זרע עמלק לעמון ומואב וד' אומות שהותרו מטעם שנתערבו בז' סנחריב כיון שלא נשאר שמם עליהם עוד כלל וברור: ובזה י"ל קו' הראשונים ז"ל ממ"ש בפ"ק דמגילה דאמרו חכמי ישראל לאחש' מיום שגלינו מארצנו וכו' זיל לגבי עמון ומואב וכו' דזה הוי הפך הסוגייא דברכות דכ"ח שהותרו ד' אומות מט' דבא סנחריב וכו' וכדהק' הר"ש ז"ל בפ"ד דידים יע"ש והבי"ד הגאון הרב מע"ל ז"ל שם בסוף ע"ג יע"ש ולענ"ד י"ל דהכי קאמרי ליה לאחש' מיום שחרב בהמ"ק וגלינו מארצנו דייקא דאנחנו בעצמנו גלינו ואין אנו מיושבים בדעתנו כעת לפי שידוע דגלות בבל ע' שנה ומסתמא היה זה בחצי הזמן הן חסר הן יתר וכיון שכן אנו בעצמנו גרים ומבולבלים בדעתנו זיל לגבי עמון ומואב שקורין אותם המון העם עמון ומואב בשם אומתם שאפי' שגם הם גלו משבא סנחריב מ"מ יש להם ק"ע שנים מיום שגלו אבותיהם ואבות אבותיהם ואין אלו אשר הם חיים עדנה הם בעצמם שגלו ע"י סנחריב אלא הדורות שקדמו להם. והנה אלו שהם בחיים הם מיושבים שקטים ושאננים כחמר טב דיתיב על דורדייה דייקא ולזה דייקי קרא כדכ' שאנן מואב ושקט מנעוריו דייקא ובגולה לא הלך ודמו לחמר טב דיתיב ע"ד שמקודם כשהיה היין חדש היה עכור ותוסס ושוב ברוב הימים נח ושקט ויתיב על דורדייה ונכון הוא. והתוס' ז"ל בפ"ק דמגילה די"ב ע"ב כתבו דמואב לא נתבלבל יע"ש: ולעיקר חקירת המע"ל ז"ל הנז' על המן הרשע דמהיכן נודע שהוא מז"ע כיון דמק"ע שנים כבר בא סנחריב וכו' אפ"ל עוד במ"ש הסמ"ג בלאוין קי"ו דהא דבלבל סנחריב היינו שאר העם מהאומות האסורים אבל בני מלכים ושריהם שהם אנשי שם דהם במקום שהם לעולם הולכים לזכר אבותם הם נזכרים ובאיסורם הם עומדים לעולם יע"ש ולפי"ז אפ"ל דגם המן וכל אותם שנהרגו בשושן וכל הע"ה אלף המה היו בני מלכים ושריהם אנשי שם דבאיסורם הם עומדים וכ"ד הסמ"ג ז"ל כנ"ל והרב נר מצוה ז"ל ח"א דקס"ו ע"ג הבי"ד הסמ"ג הנז' ובזה תריץ יתיב מ"ש בגטין דז"ן ע"ב דמבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק וכן אנטונינוס שבא מן עשיו הוא אדום יע"ש ואכמ"ל: נחזור לעניננו ואומר דעפ"י הטעמים דלעיל הנה נכון לענ"ד כה"כ זכור את אעל"ע בדרך וכו' דבא לרמוז שבא עמלק בט' הבכורה ועל שרפו וכו' כנ"ל ולז"א בדרך בשעת טירופכם וגם בצאתכם ממצ' וכל חיליה מכח קריאת שמו כלב ולא אהני ליה ול"מ ולזה והיה בהניח וכו' וע"י שאתם מיושבים אזי תוכלו לעבוד את ה' בפה ובלב שוים יחד ואז תמחה אז"ע וכו' כנז"ל: ועפ"י קוטב זה אפ"ל המשך הכתו' בשמואל א' סי' ט"ו ויאמר שמואל אל שאול וכו' פקדתי וכו' ויאמר שאול חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך וכו' והדק' רבו דאיך יאמר שמעתי וגם הקימותי ועיל"ד במ"ש ואת כל העם החרים לפי חרב מנ"מ אם בפי חרב או בחנית וכידון וגם למ"ל להביא משל מחטאת קסם