פני יצחק חלק ו פב

המזל ואין כוונתם ח"ו להמרות פי עליון א"כ יש מזל לישראל והנה הוא מחשב המזלות והשעות ואם ישובו בתשו' ש' דאז אין שום אומה יכו"ל בהם מ"מ נובח ככלב ועי"ז אפי' כשעושין רש"מ מ"מ יכול לעמוד כנגדם וזהו דבקריאת עצמו שם כלב הוא שולט בהם וזהו שדקדקו רז"ל בד"ק לומר שהיו כל אוה"ע מתייראים מהם וכו' ובא זה והתחיל וכו' שהראה להם מקום להתגרות בישר' יכו"ל בהם בכל עת והגם דעמלק לא עלתה בידו קנה שם רע לעצמו שעכ"פ הכינוי ושם רע של כלב קנה לעצמו שלא נאבד לגמרי: וז"א כה"כ ויחלוש יהושע א"ע וא"ע ל"ח ומתרגמינן על פתגם דחרב דהיינו ר"ל באותו הט' שבא בכח ברכת ועל חרבך לא יכול עליהם אבל בט' כלב הולך וחזק ולכן לא נאבד לגמרי ולזה כיוון הכא בעל המשל ואמר קנה שם רע דייקא לעצמו דהיינו להציל עצמו עכ"פ: אמנם מ"ד קרך לשון מקרה ס"ל לאידך גיסא דאדרבא לעג וקלס היה עמלק בעיני כל אוה"ע ולא הודו לו בתחבולתו ובזה גדל עונו מנשוא ויצא הקצף עליו למחות שמו וזכרו דאם מצד שבא לטעון על הבכורה אין האמת איתו דמ"מ בז' שישראל ערש"מ כך היא המדה דזכו בבכורה ובברכות אפי' שהיו א' בפה וא' בלב ואם בשביל שרפו מהתו' בשביל אונס הלב או מחמת המזל מ"מ אין להענישם בשביל זה שהרי היו מטורפים בדרך וקרא צווח זכרתי לך ח"ן כנז"ל והנה נודע מדרז"ל ע"פ ויושע ה' דאפי' שר מצרים נטבע תחי' ואח"כ המצריים כדכ' יפקוד ה' על צבא המרום וכו' וכתב הרב מטה אהרן בפי' ההגדה דישראל יצאו ממצרים ברד"ו שנה דעיקר גלות מצרים היה בעון מכירת יוסף שאחיו עשרת השבטים גרמו לו שפירש מאביו כ"ב שנה והשבטים כיפרו יו"ד שנים על שמתו בארץ טמאה ויו"ד פעמים כ"ב הם ר"ך שנה הסר מהם יו"ד נשארו רד"ו ומדה"ד טענה עליהם שעברו על וגונב איש וכו' ומדה"ר לימדה זכות עליהם דשור גנבו ולא איש ע"כ המורם מזה דמה שיצאו ברד"ו הוא בזמנם דעיקר הגלות הוא בעון מכירת יוסף שעברו השבטים על וגונב איש ואעפ"י שמדה"ר טענה דלא איש גנבו אלא שור מ"מ אדם הוא ויש להוכיח מזה דקריאת ושינוי השם ל"מ ובזה נדחית טענת עמלק דנבח ככלבא דשינוי השם ל"מ: ובזה יובן כוונת רז"ל זכור בפה וא"ת בלב דלכאו' ק"ט דאמאי אצט' פה להזהיר על הלב ג"כ ותו דאמאי הענישו ה' בכ"ז לז"א משום דחציף כולי האי שהרי שמעו עמים ירגזון על טענותיו שבא לתופסם על טענת אנוסים היינו א' בפה וא' בלב לערער מזה על הבכורה או שבא מצד טענת המזלות או משום כינה שמו כלב סרוח אשר פי ה' יקבנו וטח מראות עיניו היותם בדרך בשעת טירופם וא"כ אין לתפוס עליהם על שרפו וכו' וה' אהבם ואמ"ל זכרתי לך ח"ן וכו' וא"כ אין להאשימם ע"ז בו בפרק הגם שיש בידו טעם כעיקר וטענה אלימתא מ"מ זכו בעת"ה אם בשביל קריאת שמו כלב רע הרי שינוי השם רע הזה ל"מ ליה וז"ש בצאתכם ממצרים דהוא בזמנם דהגלות היה בעון מכירת יוסף שעברו השבטים ע"פ וגונב איש הגם דאיש כתיב בפ' ולא שור כטענת מדה"ר מ"מ קריאת השם לא אהניא להו ואם בשביל שמחשב את השעות והמזלות הלא תראה בשעת קי"ס שעיקר גאולת ישראל מצרים היתה בקי"ס שם ויושע ה' א"י ממ"צ ששידד המע' ופקד ה' על צבא המרום במרום תחי' ומי יעמוד בסוד ה' וא"כ כל טענותיו דעמלק מהבל ימעטו ומכח כ"ז נעשה עמלק לעג וקלס לכל באי עולם ולכן כל אוה"ע לא סרו למשמעתו מתחי' וראש עד שנפרש קרך לשון מקרה דכך קרה לו ונשתטה ויצא לקראת נשק בלא דעת ותבונה ומדחציף כולי האי יצא הקצף עליו מאת ה' יותר משאר אוה"ע המצירים לישר' וציוה לישראל זכור בפה וא"ת בלב נגד טענת עמלק כנז"ל וק"ל: ועפי"ז אפ"ל כוונתם ז"ל בפ"ק דבכורות ד"ז ע"ב ע"פ ויבא עמלק אמר"ח שאלתי את ר"א הגדול בבי מותבא רבה מהו לשון רפידים אמ"ל רפדים שמה כתנאי רא"א רפדים שמה רי"א שריפו עצמם מהתו' וכה"א ולא פנו אבות אל בנים מרפיון ידים ע"כ וכ' מהרימ"ט ז"ל בדרשותיו דצ"ט דמאן דדריש מסורת כשמה רפידם הכוונה קאי על כ"ב יכו"ל ח"ו שרף ידם ועזרתם של ישר' מלהושיע ח"ו כדכ' צור ילדך תשי וכו' ואי דרשינן ברפידים מלא היינו שרפו ידיהם מהתו' ופי' לפי דרכו יעש"ב. ולדרכנו א"ש דפליגי בב' טעמים מהנז"ל הא' קריאת שמו כלב והב' שבא לטעון על הבכורה כי לא מכר מלבו כמו שהם רפו ידיהם מהתו' בט' אנוסים וגם ויחלוש וכו' דלא יכול להחלישו כי אם בט' דעל חרבך אבל בט' כינוי השם רע בכלב קנה לעצמו להציל עצמו ובזה לא יכול עליו להאבידו לגמרי כנז"ל. והרב דרכי הים בדקל"ז דקדק עוד במ"ש בש"ס כתנאי דמנ"מ דלימא כתנאי ופי' לפי דרכו יע"ש ולדרכנו י"ל דפליגי הני תנאי בפלו' דפליגי בתיבת קרך דחד אמר דקרא כפשטיה וחד אמר לשון קרירות דמ"ד קרא כפשטיה לשון מקרה ס"ל כהאי תנא דאמר רפידים שמה כפשטיה ואפי' שאין בידם שום חטא ועון כנז"ל ומ"ד רפידים על שרפו וכו' ס"ל כאותו מ"ד לשון קרירות וזה הענין תלוי אי דרשינן קרא כפשטיה בדוכתי אחריני כגון קרא דרוח אלקים מרחפת ע"פ המים כפשטיה ואיכא מ"ד דקאי על התשו' שקדמה לעולם והדברים עתיקים: המורם מכ"ז למר כדא"ל ולמכדא"ל דלצד השוה שבהם מ"מ הפריז על המדה דהגם דעיקר מה שבא לטעון על הבכורה הוא מכח ברכת ועל חרבך מ"מ לחד מ"ד שעשה טענה חדשה שיוכלו הוא ושאר אוה"ע להלחם בישר' אפי' שערש"מ והחציף ביותר וכ"ז גרם לו שבא לערער על הבכורה שהיא היתה קנין גרוע בפה ולא בלב ואפי' שהם עתה ישעבדו לבם ג"כ לאביהם שבשמים מ"מ נבח ככלבא ויקרא לו נוב"ח בשמו: ובכן כעת הותרו כל הס' והחקירות שחקרנו לעיל דבשביל שבא על שרפו וכו' והיתה קבלתם א' בפה וא' בלב ע"כ הזהירה תורה זכור בפה וא"ת בלב כנז"ל דעמלק בא לתופסם על טענת אנוסים בקבלת התורה שלא קבלוה בלב ולזה בא עמלק וחגר חרבו מטענת ממ"ן כנז"ל וכך היא המדה בז' שהקל קי"ע וכו' ומזה יוצא לנו תוכחת מגולה שצריכים אנו לעבוד את ה' מלב ונפש ואז יגדל נא כח ה' להכרית אז"ע מתחת ומ"ש התוס' והחינוך וש"פ ז"ל דצריך לקרות פ' זכור בס"ת ולא סגי לקיים מצוה זו בפה בלי ס"ת הט' הוא יען דעמלק קרא עצמו כלב ובא לשלוט בהם בכל אופן שיהיה ומה יש ביד ישראל לעשות כי אין כחם אלא בפיהם הקול קי"ע ועמלק הרשע תפס כלי אומנותם ועשה חכמה ע"י קריאת שמו כלב נבח ככלבא שעי"ז אין יכולים לו לזה הוכרח ה' להצילם ונשבע בשמו הגדול למחות אז"ע כי אין השם שלם וכו' כי היכי דעמלק בא להלחם בכח שקרא שמו כלב גם הוא ית' נלחם עמו בשמו הגדול דאין ישר' יכולים עליו לזה הזהירה תורה שנקרא בס"ת פ' זכור בציבור כדי לעורר הכח העליון ולהוסיף כח בפמליא של מעלה להלחם בסוד תורה שבכתב