פני יצחק חלק ו פא

כסום עגור כן אצפצף בלי פניה בלב אלא כציפור אשר פיו ולבו שוים אזי אין האומות יכולים עליהם וק"ל: עוד נקדים מ"ש הרב מהרש"י ז"ל בס' וישלח דרוש א' וז"ל שיעקב התפלל אל ה' על עשיו פלטה נפשי מרשע חרבך שבא בכח ברכה דעל חרבך תחיה דבלי ס' להיות עשיו מכבד אביו בהונו ובחרבו לצוד ציד ולשחוט בחרב כמש"ה שנא' כליך וכו' לזה נתברך ועח"ת עכ"ל יעש"ב: אשר בזה נלע"ד ליתן טעם כעיקר למשז"ל דעמלק בא להלחם בישראל לנקום נקמת עשיו זקנו על הבכורה שלקח יעקב ממנו עיין בז"ב ח"ב ס' תצוה כ"כ מהתרגום ב' והבי"ד הרב תל"ד אמאדו ז"ל בדקמ"ד ע"ג יע"ש. ויש לחקור דמה ראה עתה לנקום נקמת הבכורה ולהבין הענין נקדים עוד מ"ש הרב מהרש"י ז"ל שם דברכת יצחק ליעקב היתה בפה ולא מלב ונפש דכוונתו היתה שהוא עשיו יע"ש: ובעיקר מכירת עשיו הבכורה ליעקב אשכחן בה נמי דמכירתו היתה א' בפה וא' בלב כמשז"ל בב"ר דהביא עמו כת של פריצים ואמ"ל ניכול מדיליה וניחוך עילויה וכו' ורוה"ק או' וכו' אלו מיכאל וגבריאל וכו' וכתבו הבכורה ליעקב ע"כ וא"כ בלבו דעשיו לא היה רצונו למכור והקב"ה הסכים במכירה עם יעקב לפי שיטתו דס"ל דברים שבלב א"ד והעיקר הוא ברית כרותה לשפתים כי ציד בפיו ועשה מודעה ע"ז במ"ש ניכול וכו' והקב"ה הסכים עם יעקב וקיים המכר בידו: ובזה אפ"ל דלמה זה לא בחר ה' רק במיכאל וגבריאל ולא זולתם ובשלמא על מיכאל ניחא דהוא שר ישראל אבל גבריאל ק' אך עפי"ה הנה נכון בהק"ע מ"ש הגאון היע"ד ז"ל משם זוה"ק דגבריאל בקי במח"ש שבלב שנמסר לו רז זה יען שהוא על החלומות שהם באים מהרהורא דלבא יעו"ש ולפי"ז הדבר פשוט דכיון דגבריאל בקי בהרהור הלב ויודע מ"ש עשיו בלבו בעת שמכר הבכורה ואעפי"כ העיד במכר וחתם שהבכורה ליעקב דהסכים ודן אותו לעשיו לפי שטתו כי ציד בפיו כאמור וכן הברכות נתקיימו ביד יעקב ג"כ מטע"ז עצמו שדן לעשיו כסברתו והוא מכ"מ כנז'. ולזה צווח עשיו באו' הכי קרא שמו וכו' דתרווייהו הבכורה והברכות חד טעמא אית להו משום דס"ל ליעקב ברית כרותה לשפתים ודברים שבלב א"ד ודן אותי מכ"מ לפי שטתי כי צייד בפיו וק"ל: ובזה א"ש דכשהיו ישראל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה והיו מהרהרים בלבם על התורה שלא יקבלוה מלבם כאשר הוכיח סופם ע"ת ויפתוהו בפיהם וכו' וחשבו שאינו יודע ח"ו בלב ולכן בא עמלק עליהם לנקום נקמת עשיו זקנו בדו"ד ע"ד הבכורה שהוא לא מכר מלבו דאם כה יאמרו דדברים שבלב א"ד והמכירה קיימת בכח הפה שמכר א"כ יכול להלחם בהם בכח זקנו עשיו שבירכו אביו עח"ת בזכות שיש בידו כבוד אב כי ציד בפיו וכך היא המדה אף שהקול קי"ע עכ"ז הידים יד"ע כנז"ל ואם כה יאמרו דאין בידם עון על שרפו ידיהם מהתו' דהעיקר הוא מה שבלב א"כ ל"ו יאתה לערער על הבכורה מכח ירושתו מזקנו וק"ל: הנה מבואר יוצא דבא עמלק לטעון על הבכורה מכח ירושת זקנו בעבור שישר' לא קבלו התורה בלבם וטען בממ"ן בדו"ד כנז"ל: ענ"ק משז"ל ורש"י ז"ל ע"פ עד בא השמש הבי"ד שהיו העמלקים מחשבין את השעות באיזה שעה הם נוצחים והעמיד משה את החמה וערבב את השעות וכ' היע"ד ז"ל שם דנ"א דלכך נתן ה' התורה לישראל וכ' אין מזל לישראל ואין המזל מכריחם ומתחי' היו סבורים שגם הם תחת המזל ולזה טענו אנוסים היינו ואין כוונתם להמרות פי עליון אלא היו טוענים אנוסים אנו מחמת המזל יע"ש: ענ"ק מ"ש בתנחומא והבי"ד רש"י ז"ל ע"פ ויבא עמלק מלה"ד וכו' בא בנו ונשכו הכלב וכו' כ"ז שמזכיר חטאו או"ל זכור היאך נשכך הכלב כך ישראל וכו' ע"כ וצל"ד מה היתה כוונתם ז"ל לכנות שם כלב לעמלק ולא בשם חיה אחרת הנושכת והיע"ד ז"ל בדל"ה פי' במשז"ל ע"פ יכרסמנה חזיר מיער למה ע' שביער תלויה אם ישר' זכאים נעשית א' והוא חזיר מיאר יאור לא זכו ח"ו אז חזיר מיער נושך ומזיק ע"כ ופי' הוא ז"ל במ"ש בכלים כל חיות העולים מהים ליבשה מתים חוץ מן הכלב וז"ש דישראל באותו זמן דעמלק היו זכאים כדכ' זכרתי לך ח"ן וא"כ איך בא עמלק להלחם הא הוו יאור ולכך כשבא עמלק נדמה ככלב אפי' העולה מיאור מ"מ יחיה ולא ימות ביבשה ולכך בא להלחם בישר' עכתד"ק ואע"ג דכ' ברפידים על שרפו וכו' וכתב רש"י וכ"ז שמזכיר חטאו וכו' מ"מ נר' דלא נחשב להם עון יען שהיו כעבדים היוצאים כעת בדרך מטורפים ואין ראוים כעת להענישם וכדפירש"י ע"פ בדרך בצאתכם ממצרים ואתה עיף ויגע ולא ירא עמלק אלהים מלהרע לך יע"ש. וזה י"ל רמז הכ' עשה עמי אות לטובה שהיא אות אל"ף הקטנה שבאותיות במספר וא"כ הוי חזיר מיאור ואינם יכו' לשלוט בי ויראו שונאי ויבושו וכו' וק"ל: ובזה יומתק אצלי כוונתם ז"ל בב"ר ע"פ ויראו אותו מרחוק אמרו בואו ונשסה בו את הכלבים וישמע ראובן וי"מ ע"כ והוא תמוה מה עלה בדעתם לשסות בו כלבים ולא מין חיה אחרת ועוד מה התנצלות עשה עליו ראובן שהרי אמז"ל והבור רק אב"מ אבל נחוע"ק יש בו וקי"ל בדין נפל לגוב של נחוע"ק מעידים עליו שמת דאגב דוחקייהו מזקי אכן עפי"ה א"ש דהשבטים היו יודעים דיוסף זכאי בדינו ואמרי נשסה בו הכלבים דאפי' זכאי עכ"פ לא ינצל עפ"י הטבע דאפי' יהיו כלבים עולים מן הים אינו מת ומזיק לזה בא ראובן והשליכו לבור נחוע"ק דאזי כיון שהוא זכאי יהיו הנחוע"ק כעולים מן הים שהם ימותו ולא יזיקוהו כדניאל וק"ל: ומעתה יתבאר שפיר כוונת הני תרי לישני במאי פליגי דהנה נתבאר דעמלק הכין עצמו בג' דברים לנצח לישראל הן מצד שטוענים אנוסים הם בלב והן שחשב המזלות באיזה שעה הוא נוצח והן דימה עצמו לכלב דהגם דלפי האמת הוא אדם ולא כלב מ"מ קריאת השם מהניא ליה כמו שינוי שם החולה וכשם כידור דשמא גרים ולכן קרא עצמו כלב ככלב העולה מן הים דמזיק ואינו מת ונתבאר ג"כ שעיקר ביאתו היתה על הבכורה דלו משפט הירושה וכל שאר אוה"ע קבלה היתה בידם דבז' דישר' עושין רש"מ אין כל אומה ולשון יכו"ל בהם רק בדור בלעם לא ידעו ובלעם הודיעם שכן קבלה בידם מזמן יעקב ועשיו הקל קי"ע וכו': ובכן השתא א"ש דמ"ד קרך לשון קרירות ס"ל שבא בטעות לנקום נקם על הבכורה כמ"ש מהראנ"ח כי לו משפט הירושה בדו"ד לפני מלכים יתיצב עם כל שופטי ארץ אכן כל אוה"ע המה ראו כן תמהו שהדין עמו ואין בידם יכולת להציל עשיק מ"ע יען דאין יכולים לשלוט בישראל רק בז' שא"ע רש"מ דקבלה היא בידם כנז"ל ובא עמלק ונתחכם לבא בז' שהיו רפויים מהתו' דאם יטענו אנוסים בלב הרי תופסם בממ"ן דאם כה יאמרו דהרהורא דלבא עדיף הוא טוען על הבכורה ואם כה יאמרו דברים שבלב א"ד ובידם זכות קבלת התורה בפה גם הוא זוכה בדינו מכח הברכה דעל חרבך תחיה כי ציד בפיו ואם כה יאמרו אנוסים הם מחמת