פני יצחק חלק ו פ

דרוש לשבת זכור. איתא במד"ר ס' תצוה וז"ל זית רענן יפה פ"ת קרא ה' שמך וכי לא נקראו ישראל אלא כזית בלבד והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל כגפן שנאמר גפן ממצרים תסיע, תאנה כבכורה בתאנה בראשיתה וכו' וקראם בכל מיני שלחין שנא' שלחייך פר"ר ובא ירמיה לומר זית רענן אלא לומר לך מה זית זה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו וחובטין אותו ומעלין אותו לגת וטוחנין ומקיפין אותו בחבלים ומביאים אבנים ונותנים עליהם ואח"כ נותנים את שמנן. כך ישראל באים אוה"ע וחובטין אותם ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם שנא' בצר לך וכו' דב"א כל המשקין אדם מערב ואינו יודע איזהו תחתון ואיזהו עליון אבל השמן אפי' אתה מערבו בכל מיני משקין שבעולם הוא צף למעלה מהם כך ישראל בז' שעושין רש"מ הם למעלה מכל האומות שנא' ונתנך ה"א עליון וכו' הוי זית רענן קרא ה' שמך עכ"ל: הנה מתבאר מזה המאמר דבז' שישראל ערש"מ הם למעלה מכל האומות וכן אמרו רז"ל דבז' שישר' ערש"מ אין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בהם והכי איתא בב"ר פ' תולדות וז"ל הקול קול יעקב לא עמדו פילוסופים גדולים כבלעם וכו' נתכנסו כל אוה"ע אצל בלעם ואמ"ל תאמר שאנו יכולים להזדווג לאומה זו, אמ"ל לכו חזרו על בת"כ ובמ"ד שלהם אם מצאתם אותם מצפצפים בקולם אין אתם יכו"ל שכך בירכם יעקב אביהם הקול ק"י וכו' בז' שקול יעקב בבת"כ ובב"מ אין יכו"ל וכו' עכ"ל וצל"ד מה חכמה נמצא בבלעם כ"כ בזה דהרי אפי' דרדקי דבי רב יודעים זה ולפי פשוטו אפ"ל דבש"ס איתא הקול וכו' בזמן שהקול ק"י אין הידים יד"ע וכו' והרב ח"א ז"ל הק' ע"ז דקרא מוכח איפכא ותי' דיש אם למסורת והקל כתיב חסר ו' ע"כ וזה שחידש להם בלעם בז' שהם מצפצפין בקולם תמיד ע"ד או' כסוס עגור כן אצפצף בלי התרשלות ודייק לה מדכ' הקל ק"י ויש אם למסורת דהקל כתיב דמ"ש התרשלות וק"ל: ולעיקר דקדוק הח"א ז"ל הנ"ל אפ"ל דפשטיה דקרא דיצחק אע"ה אתמוהי קא מתמה כי ראה בחוש המישוש שהידים י"ע שעירות ובקול מורה דהוא קול יעקב כדפירש"י ז"ל דיעקב רגיל בפיו ש"ש ומזה תמה ואמר דהקול מוכח דהוא קי"ע והידים י"ע אתמהא ולזה דרשת רז"ל הנז' באה על דרך פשוטו של מקרא דלכאו' יל"ד מה בא הכ' ללמדנו שתמה יצחק ע"ז ולז"א דקרא אתא לדרשא כדרך פשוטו דתמה יצחק אע"ה הקול קי"ע דרגיל ש"ש בפיו וא"כ אין עשיו יכול לשלוט בו ואיך הידים י"ע הא לא אפשר לכן הוכרחו לדרוש בזמן שאין הקקי"ע אין הידים י"ע דהשלילה כן מחייבת מן החיוב: ובזה אפ"ל כה"כ מה טובו אהליך יעקב וכו' כנחלים נטיו וכו' דבלעם לשיטתיה אזיל וז"א מה טובו וכו' ואימתי בז' שהם מתמידים בלי התרשלות ע"ד סוס עגור וכו' כנז"ל: אמנם צל"ד טעם כעיקר מ"ט תליא בהקול קי"ע ותו דהול"ל בז' שישר' ערש"מ וכו' כנז"ל וקודם שנבא אל, הענין אנכי אדרוש במצוות זכור בפה וא"ת בלב כדאי' במגילה די"ז וכתבו שם התוס' דזהו מ"ש בשבת שלפני פורים פר' זכור ע"כ וכ' החינוך בפ' בא ובפ' בהר דשאני זכירת עמלק מכל זכירות שבתורה דיש מהם בפה ויש מהם בלב כגון שבת ויצי"מ וזבה ועומר וכיוצא וכו' ע"כ וע"ז יש לחקור דע"מ וע"מ עשה ה' ככה בזכירת עמלק דהצריך תרתי א' בפה וא' בלב דמאי שנא משאר זכירות שבתורה ועוד יל"ח דע"מ כל החרדה הזאת לצוות ולישבע למחות אז"ע יותר מכל שאר אוה"ע המצירים לישראל ואעפי"כ לא גזר ולא נשבע ה' למחות זכרם ואדרבא פי ה' דיבר ע"י נביאו וגר זאב עם כבש ודרז"ל דאוה"ע יהיו כגרים עם ישראל ולא ירעו ולא ישחיתו ועוד נאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' ולא עליהם היה הקצף כזרע עמלק וכן עשיו כתיב ביה ולא יהיה שריד לבית עשיו ועל עמלק קפיד רחמנא לאבד זכרו מה"ע ואפי' אילן או בית דעמלק צריך לאבדם שלא יאמרו שהם דעמלק כידוע והדבר הקשה דלמה זה כ"כ שפך חמתו. על העצים ואבנים שנקראו של עמלק הלא דבר: ולזה י"ל דהט' משום אשר קרך בדרך וכפירש"י ז"ל. אלא דאכתי צל"ד דלפי המתבאר מכל האמור דבז' שישר' ערש"מ אין כל או"ל וכו' ובז' שא"ע רש"מ כך גזר ה' שיהיו אוה"ע חובטין אותם כדי שיחזרו בתשו' ועמלק בא עליהם על כמה עוונות שנמצאו בישראל כדרז"ל ובפרט על שרפו ידיהם מהתו' וא"כ הרי עמלק עשה רצון ה' כדי שיחזרו בתשו' וא"ת דבשביל שהוא ראשון לפור' ומי הכניסו בתגר זה ויכול להתקיים ע"י זולתו א"כ ע"מ תחול הגזירה כיון דמ"מ מוכרח דאומה מאוה"ע יתגרו בהם ועד"ז חקרו הרמב"ם והראב"ד ז"ל בעונש פרעה והמצריים כידוע: וכדי ליישב כ"ז הן קדם נבין משז"ל ע"פ אשר קרך בדרך ב' פי' והבי"ד רש"י ז"ל בפ' תצא א' קרך כפשוטו לשון מקרה והזדמנות דאין קרך אלא נזדמן לך. והפי' הב' הוא לשון קרירות משל לאמבטי וכו' ובא זה וישב בתוכה אעפ"י שנכווה בה קירר אותה בפני אחרים יע"ש, והרב דרכי היום ז"ל בדקל"ט כ' משם מהראנ"ח ז"ל דמ"ד לשון קרירות מוכח שבא לנקום נקם ולקנות שם אפי' שלא הצליח קנה שם רע לעצמו ומ"ד מקרה מוכרח דלא כיוון לקנות שם דאדרבא עבדים שניצולו מן השביה הנלחם בהם הוא כסיל דאטו אדם גבור נלחם עם נשים אתד"ק יע"ש ולדרכנו יובן באו"א בד"ק משז"ל דעמלק בא להלחם עם ישר' על נסותם את ה' היש ה' בקרבם ואם יודע מה שבלבנו נעבדנו: והרב יע"ד ז"ל פי' הענין מטעם שלא קבלו ישר' את התורה אח"כ מלב ומנפש כי אם א' בפה וא' בלב באונס מיראת האש הגדו' ומכפיית ההר כמשז"ל מכאן מודעא רבה לאורייתא מה תאמר שעכ"פ יש בידם זכות פיהם וברית כרותה לשפתים ודברים שבלב אינם דברים לזה ג"כ בא עמלק בכח זקנו עשיו שהוא ג"כ יש בידו זכות כיבוד אביו ועם שבפיו ובשפתיו כיבדו ולבו רחק ממנו כי ציד בפיו ולכן בא ונלחם עמהם ובזה ניח"ל דרשת הקול קי"ע, וכו' דר"ל כשהקול לחודיה קול יעקב ולבו רחק ממנו אזי הידים יד"ע כי הוא ג"כ זכות כיבוד אביו כי ציד בפיו אתד"ק יעש"ב ועפיד"ק א"ש נמי כוונת מאמרז"ל הלכו אצל בלעם וכו' מצפצפין בקולם ר"ל ע"ד