פני יצחק חלק ו עח

אלא דוקא כששחט הכהן שלא לשמו דאז פטורים הכהנים מתשלומין וצריכים הבעלים להביא אחר לחובתו וזה הוי שלמי נדבה והיינו דתנן בזבחים כל הזבחים שנזבחו של"ש כשרים אלא שלא עלו לבעלים לש"ח וה"ט משום דהקרבן כשר ודוקא היכא שהבעלים הביאו לקרבן עולה ישחטו הכהנים לשם שלמים אבל היכא שהבעלים הביאו קרבן לשם חטאת דנאכלת ליום ולילה אחת ושחטו הכהנים לשם שלמים הנאכלים לב' ימים ולילה אחת דהשתא הו"ל חישבו לאכול חוץ לזמנו הו"ל פיגול ממש והנראה דלזה כיון הרב משל"מ ז"ל דציין לשונות רש"י דבב"ק וכתב עלה ועיין בפ"ב דמנחות וכו' יע"ש וכוונתו ז"ל להק' דלכאורה ממ"ש רש"י בקמא נראה דחטאת שחישבו לשם שלמים דלא עלה לו לשם חטאת כי אם לשם שלמים וצריך להביא אחר לשם חטאת ורש"י פי' איפכא שם במנחות גבי פלוגתא דרב ורבה דרב סבר עקירה בטעות הוי עקירה ורבא אמר דלא הוי עקירה אמ"ר ומותבינן אשמעתין הכהנים שפיגלו וכו' ותני עלה פיגולן פיגול היכי דמי אילימא דידע חטאת היא וקא מחשב בה לש"ש הא שוגגין הוא הא מזידין הם וכו' ופירש"י ומחשב בה לש"ש לאוכלן ב' ימים ולילה אחת דהשתא חישב חוץ לזמנו דפיגול הוא דדין חטאת יום ולילה עכ"ל. הרי דבחישב על חטאת לשלמים פיגול הוא ואסור להקרבה וא"כ איך כ' רש"י בקמא דבחטאת לש"ש דצריך להביא אחר דמשמע דלשם שלמים עולה בנדבה ושרי להקריבו עג"ה דהא הוי כמחשב לאוכלו חוץ לזמנו ואסיר להקריבו עג"ה ז"ן כוונת המשל"מ ז"ל וברור דצריך לדלג מלשון רש"י דקמא תיבת לחובת בעליו וכצ"ל ואין הקרבן עולה וצריך אחר וכן מצאתי מוגה כן: והרב פר"ח ז"ל במים חיים הבי"ד הרמב"ם שבפי' המשנה דהמטמא והמדמע והמנסך שפי' המנסך בב' דרכים שהם מערב ומנסך ממש לע"ז שידע שהיין אסור והזיד בנזק ולא ידע שהוא חייב סקילה לפי שאם היה יודע לא היה חייב בתשלומין דא"א מת ומשלם יע"ש והרבה לתמוה עליו הרב הנז' מדקי"ל בכל דבר עבירה שחייב עליה מיתה אפי' בשוגג פטור מתש' כמ"ש הרמב"ם גופיה בפיה"מ בפ"ב דכתובות יע"ש ובאמת דלכאו' נר' דקו' אלימתא היא: אמנם אפ"ל דהעיקר כמ"ש בכתובות אך מ"ש בגיטין קאי על הב' דרכים שכ' בפי' מנסך דהם בש"ס פלוגתא דרב ושמואל דרב ס"ל מנסך ממש. לע"ז ושמואל אמר מערב ואמרינן עלה בש"ס מ"ד מערב מ"ט ל"א מנסך אמ"ל מנסך קי"ל בדר"מ ואידך כדר"י דמשעת הגבהה קנה ומתחייב בנפשו ל"מ עד שינסך יע"ש בסוגייא א"כ לפי"ז ז"ש הרמב"ם דהדרך הב' מנסך לע"ז והיינו סברת רב דס"ל כר"י דמשעת הגבהה קנה וחייב בתשלומין ומתחייב בנפשו לא הוי עד שינסך לע"ז משו"ה כתב הר"מ ז"ל דחייב בתש' ומ"ש שלא היה יודע שחייב סקילה וכו' לאו דוקא דהא לרב דס"ל כר"י אפי' היה יודע שחייב סקילה היה חייב בתש' כנז' כנלע"ד ליישב לפי חומר הנושא בדוחק: ותו אמרינן בש"ס התם ולמ"ד מנסך מ"ט ל"א מערב אמ"ל מערב היינו מדשמע ואידך קנסא הוא ומקנסא לא ילפינן הנה מבואר דרב דאמר מנסך ממש לע"ז ול"א מערב, משום דס"ל דקמ"ק ילפינן וא"כ היינו מדמע ושמואל דאמר מערב משום דס"ל דקמ"ק לא ילפינן ומסוגיא זו תמהו הרב ש"ך ז"ל בח"מ סי' שפ"ב סק"א והרב משל"מ ז"ל בפ"א דחובל דין ה' על הרי"פ והרא"ש ז"ל שכ' בפ' החובל דאיכא מ"ד דהא דחייבו הג' יו"ד זהובים קנסא הוא ומקנסא לא גמרינן וסיימו עלה וז"ל וכד מעיינת בגמ' לא משכחת להאי סברא דאי ס"ד קנסא אמאי אמר מינה רב וכו' ע"כ והדבר תמוה דהא רב סבר דקמ"ק ילפינן כדאמרי' בגטין בסוגיין הנז' והצ"ע יע"ש. וע"ע במ"ש הרב הקדוש עט"ר הרמ"ז מהרח"א ז"ל בס' עץ החיים בפ' שלח לך שחילק בין היכא דחסריה ממונא להיכא דלא חסריה ממונא יע"ש ולדידי נ"ל ליישב במ"ש רש"י ז"ל התם בגיטין דנ"ג ע"ב גבי פלוגתא דר"מ ור"י דר"מ סבר המטמא ומדמע ומנסך א' שוגג וא' מזיד חייב דקנסו שוגג אטו מזיד ור"י ס"ל לא קנסו שוגג אטו מזיד ודמו בש"ז. דר"מ אדר"מ ודר"י אדר"י מדין מבשל בשבת ותי' דר"מ אדר"מ ל"ק דכי קניס כדרבנן אך בדאורייתא לא קניס ודר"י אדר"י ל"ק כי קניס בדאורייתא אך בדרבנן ל"ק ופירש"י המטמא וכו' איסורא דרבנן הוא דכיון דלא שמיה היזק אין כאן איסורא דאורייתא וד"ס צריכים חיזוק הילכך קניס גם בשוגג אבל בישול בשבת איסור תורה הוא ול"ש דעברי עליה הילכך לא קניס ור"י באיסור תורה חמור קניס להחזיקו אך בדרבנן ל"ק בשוגג ע"כ למדנו מד' רש"י הללו דבין ר"מ בין ר"י דהמטמא ומדמע איסורא דרבנן עביד וכ"ן מד' הרי"ף ז"ל בריש קמא יע"ש וא"כ י"ל דס"ל דהרי"ף והרא"ש ז"ל בפ' החובל דלא פליג רב עליה דשמואל אלא דוקא בדבר איסור או מדאורייתא או מדרבנן ומשו"ה אמר רב דמערב היינו מדמע דקמ"ק ילפינן במידי דאיסורא דוקא אבל בההיא דשורי דהגת וכו' ודכיסוי הדם דלא עביד שום איסורא בהני ודאי מודה רב לשמואל דקמ"ק לי' משום דלמצוה קא מכוין ומדיליף רב התם בפ' החובל מכיסוי הדם ודאי דמדינא הוי ולא קנסא דבכה"ג אי קנסא הוא לא הוה רב גמר מינה דבכה"ג כ"ע מודו דקמ"ק לי' וא"ש דברי הרי"ף והרא"ש ז"ל דבפ' החובל הנז' וכמובן. אמנם דאיכא מ"ד דאייתו הרי"פ ז"ל ס"ל למר דבכל גוונא ס"ל, לרב דילפינן קמ"ק בין היכא דעביד איסור ובין היכא דלא עביד איסור ומשו"ה גמר רב מינה הגם דקנסא הוא ברם למאי דקי"ל כשמואל דלי' קמ"ק צ"ל דהאי דינא דר"ג קנסא הוא ול"א גמרינן מניה לדינא, אחרינא וכן צ"ל לחילוק עט"ר הרמ"ז מהרח"א ז"ל הנ"ל דהאיכא מ"ד לית ליה האי חילוקא בין חסריה לדלא חסריה דבכל גוונא ס"ל דקנסא הוא וקמ"ק לי' דהלכה כשמואל אכן הרי"פ והרא"ש ז"ל קא מדחו לסברת איכא מ"ד כפי שיטתם דמחלקי כסברת רב כנז"ל: ועיקר כסא וסמוכות דהרי"פ והרא"ש ז"ל הוא ממ"ד בחולין אבע"ל שכר מצוה או שכר ברכה למנ"מ לכוס ברה"מ דאי שכר ברכה חייב מ' זהובים ופשיט דשכר ברכה ואי איתא כס' מ"ד דהא דחייבו ר"ג יו"ד זהובים בכיסוי הדם קנסא הוא ולא גמרינן מינה בכל גוונא מאי קמבע"ל רבא בחולין אי שכר מצוה או שכ' הא אפי' אי הוי שכר מצוה הא דכוס של ברכת המזון לא הוה חייב כלום דלא גמרינן מכיסוי הדם כיון דקנסא הוא וקמ"ק לי' אלו מוכרח דדינא היא ולא קנסא ומאי דדחו הרי"ף והרא"ש סברת איכא מ"ד מההיא סוגייא דהחובל ולא מהא דחולין משום דקא דחו ליה מסוגייא בדוכתה מינה ובה ופשוט: ודעת הרמב"ם ז"ל נ"ל ברור דאזיל בשיטת הרי"ל והרא"ש ז"ל דס"ל להלכה כשמואל דקמ"ק לא ילפינן ממ"ש בפ"ז דחובל ומזיק המזיק ממון חבירו היזק שא"א וכו' ה"ז פטור מתש' אבל מד"ס אמרו הואיל והפסיד דמיהן ה"ז חייב לשלם וכו' ור"ל דהמזיק היזק דא"א מן התורה פטור אבל מד"ס חייבו לשלם ותני והדר מפרש הי"ד כגון דמטמא וכו' דחייבום חכמים אף דהוו היזק שא"א ולא זולתם דלא ילפינן קמ"ק ומ"ש הרמב"ם וכן כל כיוצא בזה קאי אמ"ש בתר הכי בדין ה' הכהנים