פני יצחק חלק ו עו

בית הרחם העמידוה דמי יימר הילכך הוי ס' ותולין וכמדובר. וא"כ סוגיין דפ' כל הגט מ"ש ר"א חלוקין וכו' היינו דבמקוה אמרו דכל הטהרות שנעשו למפרע טמאין ודאי משום דדמיא לסוטה והכא דלא שייך למימר ודאי שנאבדו מקודם דמי יימר כיון דלא יש רגלים לדבר כמו סוטה והכא שייך לו' חושש מספק אבל אמאי לא אמר חושש למפרע מספק כמו חביריו שאמרו כל הטהרות שנעשו למפרע טמאות אלא דהתם שייך ודאי כמו סוטה והכא ספק א"כ מדקאמר מעל"ע מוכרח שחלוקין עליו חביריו וק"ל: ועי"ל דהבנת הגמ' כך הוא פשיטא דחלוקין ע"ח דכאן אמר"א ה"ז חושש והוי ספק והתם אמרו רבנן ודאי טמא לזה תי' ר"א מ"ד מהו למפרע מעל"ע וא"כ אינם חלוקין אלא דר"א קאמר ס ורבנן אמרי ודאי קמל"ן דבתרתי פליגי מודאי לספק וממעל"ע אל מפרע אבל אי לא הוה אמר ר"א חלוקין וכו' הו"א מאי למפרע מעל"ע וק"ל וכפי תי' רבא בעירובין דל"ו במקוה שלא נמדד ולפי"ז ליכא למימר העמד מקוה על חזקתו אבל בתרומה אע"ג דבשעה שנכנס שבת לא ראה אותו אם נטמא או נשרף אמרינן העמד תרומה אחזקתה כמו בשעה שהניח אותה הנה ודאי אשתמיט מהרב מרכבת המשנה אשכנזי ז"ל הנ"ל סוגייא זו דהוא ז"ל כתב דבהכרח הא דרמי הש"ס חבית אמקוה אזדא אליבא דריב"ל דס"ל בב"ב דחמרא מתתאה עקר ויש ס' שמא בשעה שהיה בודק היה חומץ מתתאי וא"כ גם בחבית ליכא חזקה ברורה נגד התרתי לריעותא והיא כמקוה שלא נמדד מעולם ולא הי"ל חזקת מקוה ודוק: והרב ט"ז ז"ל ביו"ד סי' ר"א סקפ"ה כתב וז"ל ואפי' טבל פי' דעוד מצינו ס' אחר אפי' אם ודאי טבל מ"מ יש ס' אם טבל במ' סאה דהמקוה לפנינו ונמצא חסר ואין אנו יודעים אם בשעת טבילה היה חסר או היה שלם ואח"כ נחסר כ"כ הר"ש ונר' מזה וכו' וק' ע"ז מ"ש ב"י משם הר"ן וכו' וצ"ל וכו' יע"ש: ולכאורה היה נ"ל שדקדוק הדייק מד' הר"ן שהוא הפך דיוקו בד' הר"ש הנה זה במח' הוא שנוי ג"כ בין רש"י והתוס' ז"ל בפ' בכל מערבין דל"ה דבמאי דקא פריך תלמודא התם וסבר ר"מ ס' לחומרא התנן טמא שירד לטבול וכו' ואפי' טבל ס' יש בו מ' סאה וכו' כתב רש"י וז"ל ס' טבל במ' סאה שהמקוה לפנינו ונמצא חסר ואא"י אם בשעת טבילה היה חסר או שלם ואח"כ חסר או"ל עכ"ל ואוקים רבא להאי מתני' במקוה שלא נמדד דוק מינה טעמא דנמצא חסר דלאו"ה אעפ"י שלא הוחזק מעולם ואפשר באותה שעה שטבל היה חסר אפי"ה לא חיישינן לזה כיון דלא נמצא חסר איך יתכן לחוש שהיה חסר כשטבל ואתי כפי' הר"ש ז"ל וכדדייק מניה הרט"ז ז"ל כנז"ל אכן התוס' ז"ל התם הקשו דאדרבא העמד מקוה ע"ח וכו' אלא דלא מיירי הכא במקוה שנמדד ונמצא חסר עכ"ל מוכח מדק' דהכא לא נמצא חסר ואפי"ה כיון שלא הוחזק בחזקת כשרות טמא הרי מוכח כד' הר"ן כדדייק מניה הרט"ז ז"ל וכמובן: והאמת דיכולים אנו לומר דגם התוס' ס"ל כרש"י דדייקינן מדק' דהיכא שנמדד ונמצא שלם במקוה שלא הוחזק לא אמרינן דשמא בשעה שטבל היה חסר כיון שכבר נמדד ויהי בשלם אבל מתני' איירי שלא נמדד מעולם וכשטבל נמי אינו לפנינו המקוה כדי לידע אם יש בו מ' סאה או"ל לכך העמד טמא אחזקתו: אמנם בקושטא אין אנו יכולים כס' הט"ז ז"ל דבמקוה שלא הוחזק כלל בחזקת כשר וטבל בו ואח"כ נמצא שלם דהוא טהור כיון דזה היה בחזקת טמא ודאי הרי הוא בחזקתו עד שיוודע לך שטבל כראוי כמשי"ר המעיין בסוגיית הש"ס הנ"ל ובחולין ד"ט ודיו"ד אמרינן התם טבל ועלה ונמצא דבר חוצץ וכו' לא על"ט וכו' והא הכא ודאי טבל ואתי ס' ומוציא מידי ודאי דהעמד טמא ע"ח דלא אתי ס' אם בשעה שטבל היה בו מ' סאה או"ל ומטהר לזה שהיה בודאי טמא ואדרבא הדיוק הנר' מלשון הוא האמת ודלא כמ"ש הט"ז ז"ל דהר"ן כ"כ לרווחא דמילתא: ומאי דדייק מר מדברי הר"ש ז"ל אחהמ"ר לאי דיוקא הוא דהר"ש פי' מתני' במקוה שהי"ל חזקת כשרות מקודם וטבל בו ונמצא אח"כ חסר ברם לרבא דמשני במקוה שלא נמדד מעולם אפי' לא נמצא חסר וכמ"ש התוס' ז"ל הנז"ל וכפי האמור לא אתי שפיר מ"ש המחנ"א ז"ל בסוגייא הלזו וכמובן ודו"ק: ולפום מאי דסבר הרט"ז ז"ל דבמקוה שלא הוחזק בכשרות מעולם וטבל בו ואח"כ מצאוהו שלם דעלתה לו טבילה הגם דאיכא לספוקי דשמא דבשעה שטבל היה חסר כנז"ל: הנה עפי"ז אני מסתפק שלא נטל קבלה מעולם ובדקוהו אחר שכבר שחט ונמצא שהוא בקי ומומחה מי אמרינן דכל מה ששחט קודם היה כשר אפי' דאיכא למיחש דהשתא למד יפה אבל קודם ששחט לא היה יודע כלל דומיא דמקוה שלא הי"ל מעולם חזקת כשרות וטבל ואח"כ נמצא שלם דעל"ט או"ד שאני מקוה דאין אנו יודעים שדרכו להתמעט אבל הכא בהאי גברא אנו יודעים שדרכו ללמוד ואפשר שבקרוב למד ותו דאפי' נימא דנ"ד דמי למקוה הא גם במקוה גופיה הי"ד מזמן קרוב כגון דטבל אתמול והיום ראינוהו שלם דודאי טפי מזה לא אמרינן דעלתה לו טבילה גם להרט"ז ז"ל כיון דלא הוחזק בכשרות א"כ הכא בנ"ד איכא לספוקי במה ששחט אתמול דוקא אי הוי דומיא דמקוה ואין מטריפין שחיטתו אבל מה ששחט קודם לכן מטריפין או"ד לא שנא: ולכאורה י"ל דאפשר דדמי האי למ"ש המרדכי ז"ל בפ' מי שמת במלמד שהתנה עמו הבעה"ב לנסותו אם יודע ללמוד ולא ניסוהו תחילה דאמרינן כיון דהשתא ידע מעיק' נמי ידע ואזלינן בתר השתא יע"ש א"כ ה"ה בנ"ד נימא הכי ובלאו"ה ודאי לא מטרפינן הבשר והכלים כיון דקי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם והרי הוא יודע וכשר לפנינו: והרט"ז ז"ל ביו"ד סי' א' על מ"ש מור"ם ז"ל שם דאם נבדק איזה שוחט ובודק ונמצא שא"י אם נטל קבלה פ"א אין מטריפין למפרע מה ששחט דאמרי' השתא הוא דאיתרע והרבה הרט"ז ז"ל שם להק' ע"ז וז"ל וק"ל מדברי התוס' דשם הקשו מההיא דריש נדה מקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות טמאות דהרי חס"ל והעמד טמא ע"ח ול"א מקוה אתרעאי אדם ל"א וכו' ותי' ג' תי' ולא שייכי גבי זה ששחט וכו' עכ"ל. ולענד"ן דיש לחלק ביניהם דהאי דלא אמרי' במקוה דמקוה אתרעאי ולא אדם הט' משום דבהאי מקוה טבל וא"כ כי אמרינן מקוה אתרע אדם נמי אתרעאי ובשוחט ששחט בסכין בדוק ואחר שחיטה לא נבדק הסכין מיד ואח"כ נמצא פגום האי דמי ממש למקוה שנמדד אח"כ ונמצא חסר ולפיכך הקשו התוס' שפיר דכי היכי דאמרינן בסכין סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי ה"ה במקוה אמאי ל"א הכי ולזה תי' ג' תי' אבל בנ"ד דהאי שוחט דנטל פ"א קבלה ואח"כ נמצא שאינו יודע אמרינן שפיר אדם אתרעאי בהמה לא אתרעאי דהריעותא דאדם הא קמן והריעותא דהבהמה ליתא קמן לכך שייך שפיר לומר בהמה לא אתרעאי משא"כ בסכין ומקוה דהריעותא קמן דשחט בסכין זו וטבל בהאי מקוה ולפיכך הרב האגודה ז"ל מסוגיין דכי היכי דאמרינן סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי כמו כן אדם אתרעאי בהמה