פני יצחק חלק ו עג

דמיירי בחבית אחת לחוד וכו' עכד"ק ובתר דלחיכנא עפרא דתותי רגלוהי יש לתרץ שהרי כבר מרן ז"ל בתחי"ד כתב דהיכא דאתמר אתמר וכו' דזהו כעין תי' זה שכ' הוא ז"ל דבטבעות בעי' ב' ובחבית די בחדא ושוב הוק"ל למרן ז"ל הקו' דידיה גופה דהול"ל דלא דמו אהדדי דחביות דמנכרי שרי באחת ובטבעות בעי' ב' ועלה תי' דהומ"ל הכי אלא דעדיפא מינה קאמר וכו' ותי' זה עצמו צודק גם הכא בסוד"ק כמובן: ועל משה"ק עוד מר"ן ז"ל שם בכ"מ דהכא בטבעת ע"ז פסק רבינו כר"ן ורב ובפט"ו דתרו' פסק ג"כ כר"ל ואילו בפ"ו מהל' פיסולי המוק' פסק כרבנן דר"א ותי' יע"ש: והרב חק נתן בחי' לזבחים שם תי' באו"א וז"ל וכל"ל דרבינו מפ' הכי רב דאמר כר"א דסבר אפי' בקדשים אמרי' הכי אבל רב ס"ל כר"א בקדשים דחמירי שנקרבין עג"ה וס"ל דגם רבנן לא פליגי אדר"א אלא בק' וכו' יעש"ב. וקל"ט דאי רבנן לא פליגי אלא בק' א"כ אמאי תי' רבא דרב דאמר כר"א הא מילתיה דרב א"ש גם לרבנן דע"כ לא פליגי אלא בק' אבל מידי אחרינא דאינו קרב עג"ה בע"ז ותרומה מודו רבנן וכמ"ש הוא ז"ל: ואפ"ל בדוחק דמ"ש רבא רב דאמר כר"א כפי סברת המקשן קא משני הכי דלית ליה חילוקא בין קדשים למילי אחריני לדידיה אמר רבא אפי' לסברתך דאין לחלק מקדשים לשאר מילי מתרץ לך אנא דרב דאמר כר"א מיהו לקושטא דמילתא רב המרחק ביניהם דקדשים חמירי לכך אפי' אחת בריבא ימותו כולם משא"כ בשאר איסורין וק"ל: והרדב"ז ז"ל בל' הרמב"ם ז"ל סי' ג"ל כתב וז"ל ורב ס"ל כר"ש דאפי' בע"ז ס"ס מותר כסתם ברייתא דקתני ס' אסור ס"ס מותרת וכו' וזהו הדין הא' שכ' הרב ז"ל ונקט כלישנא דסתם ברייתא ומ"ש פירש כוס א' מן התערובות ונפל לכוסות ב' זוהי הגי' הנכונה והיינו דקתני פירש א' מהם לריבא וכמילתיה דר"ש ומריבא לג' ולא נחית הרב אי נפל לתוך ג' או לב' אלא הכוונה לתערובת ב' דאיכא ס"ס אבל מדלא פי' אלא סתם מ"ש ליה דאפי' לא נפל אלא לב' והוא מותרין כתי' הגמ' וכו' עכ"ל: וקל"ט דנהי דהכא לא פי' דבריו רבינו מ"מ הט' משום דאין כאן מקומו דדברי ר"ש ברימוני בדן נאמרו והתם בפט"ו דמאכ"א היו"ד פירש דבריו הרמב"ם ז"ל דבשנים והוא סגי וילמד סתום מן המפו' שם שכ' להדייא וז"ל נפל רימון א' מן התערובת הזאת לב' רימוני אחרים וכו' ע"כ הרי להדייא דשם פי' דבריו להדיא דבב' והוא סגי ולאו מסתמא ילפינן לה אלא בפי' אתמר וכמבואר: עו"כ הרדב"ז ז"ל שם וז"ל והא דאמרי' בגמ' ואבע"א ס"ל כר"א אדשמואל קאי ולא אדר"ש ורש"י ז"ל כ' ב' הלשונות וכ' דזה עיקר דקאי אדשמואל והתוס' כתבו דאדר"ש קאי עיקר אפי' תימא דסברת רבינו דאדר"ש קאי מ"מ תי' קמא עיקר דשנים והוא קאמר חדא דמוק' לר"ש כר"א דאמר לא התיר ר"א אלא ב' ב' הילכך דליהוי ד' כדי שיהנה מהם ב' ב' ותו דאי משום דא ל"א דהא מצי ליהנות בב"א הילכך לא בעינן דליהוו ד' עכ"ל. ולא זכיתי להבין ד"ק דהיכי מצ"ל אליבא דרבינו דאדר"ש קאי כדי שיהנה מהם ב' ב' ואליבא דר"א דהא רבינו ז"ל פי' להא דר"א דבשעת הקרבה קאי דבעינן שיקרבו ב' יחד והיה הנשאר אפי' אחד אחד וכמ"ש רבינו בדין טבעת ונפלו ב' ועיין בכ"מ ובלח"מ ודו"ק. ובס' יקר תפארת להרדב"ז ז"ל גופיה על מ"ש רבינו בפט"ו דתרומות חבית סתומה וכו' כתב הוא ז"ל שם וז"ל שם אמר"ל חבית של תרומה וכו' ואמ"ר לא התיר ר"ל אלא חבית וכו' ור"י אמר אפי' תאנה נמי וסובר דהל' כר"ל חדא כיון דבת"ד לא אידכר פלוגתא דר"י וכו' ותו דר"י ורבא מפ' מלתיה דר"ל וכו' ואע"ג דקאמר תלמודא ואבע"א כר"א ס"ל ל"ק דאפ' דלא ליהוי הל' לא כר"א דיחידאה הוא ולא כשמואל דקאי כוותיה וליהוי הל' כר"ל לגבי תרומה וכ"ש אי הא דקאמר תלמודא אדר"ש קאי והו"ל ר"ש ור"א תרי והל' כוותייהו וכ"כ רבינו פ"ז דע"ז וכו' וכן פסק הש"ס בס"פ כה"ץ לתרווייהו וכו' עכ"ל: ולכאורה נר' דברי הרדב"ז ז"ל סתראי נינהו מ"ש בל' הרמב"ם למ"ש הכא דבל' הרמב"ם כ' דמ"מ תי' קמא עיקר כי היכי דמוק' לר"ש כר"א וכו' ואילו הכא כ' דכ"ש א"א דאדר"ש קאי דהו"ל ר"ש ור"א תרי והל' כוותייהו דא"כ הי"ל לרבינו להצריך שיפול תערובת הא' דוקא לתוך ג' ולא לתוך ב' ותו"ק במ"ש דכן פסק הש"ס בס"פ כה"ץ לתרווייהו דמפשט ד"ק משמע שצריך שיפול מהתערובת הא' דוקא לתוך ג' ולא לתוך ב' וכר"א דהכי מוכחי ד"ק דאף אי נימא דאדר"ש קאי היינו ר"א דאמר ואחרות באחרות יוליך הנאה לים המלח דס"פ כה"ץ: ואנכי לא ידעתי היאך יתפרש כוותיה ר"ש ורש"י והתוס' ז"ל והרב ז"ל גופיה הכא בלשונות פי' סבר לה כר"א היינו ר' אלעזר אליבא דר"א דלא התיר אלא בב' אבל אחת אחת לא ולהכי מצריך ר"ש שיפול לתוך ג' והוא ד' הוו כדי שיהנה מהם ב' ב' כנז"ל: עו"כ הרדב"ז ז"ל שם בלשונות הנז"ל וז"ל ומ"מ סברת הרב ז"ל כס' רש"י כמש"ל הילכך אם פי' א' מן התערובת ג' דקתני נפל א' מהם לתוך ריבא ומריבא לריבא מותרין וכן באידך קתני ומג' למ"א משמע אבל תערובת ב' לא כד' הראב"ד ז"ל הא ל"ק דשני תערובות מותרים ונ"מ וכו' ולד' הראב"ד ק"ל שאסר תערובת ב' כיון דאיכא ס"ס אמאי אסור לד' תנא דברייתא דהיינו ר"ש ותו דהכי הול"ל פי' א' מהם לריבא אסורים ומריבא לריבא מותרים ולדעתו ז"ל צל"ע עכ"ל: והנה מפשט ד"ק משמע דס"ל למר בד' הרמב"ם ז"ל דאפי' כדר"ש תערובת ב' מותר ובזה הונח לו ז"ל דל"ק להרמב"ם כדק"ל למר לד' הראב"ד ז"ל וא"כ זוהי שקשה דהרי הרמב"ם ז"ל פסק להא דרימוני בדן בפט"ו דמאכ"א היו"ד ואסר תערובת ב' והצריך שם ג' תערובות כיעו"ש וא"כ גם על הרמב"ם ז"ל תק"ל כדק"ל לדעת הראב"ד ז"ל וכמובן: עו"כ הרדב"ז ז"ל שם בל' וז"ל ונל"ל דכ"ע אית להו הא דר"ן ודר"ל היכא דנפל לים הגדול שאינה בעין כלל תלינן איסורא בהאי דאזל לאיבוד אבל היכא דמית חד מנייהו לא תלייא ביה דאע"ג דמית הא איתיה קמן וכו' עכ"ל וגם ע"ז קל"ט דהא עיקר פלוגתייהו דרבנן ור"א הוא בשכבר קרב ראש אחד מהם וליתיה קמן ואפי"ה חלקו רבנן על ר"א דאפי' קרבו כולם חוץ מא' מהם יצא לבית השריפה והיכי כ' הוא ז"ל דבנפל לים הגדול כ"ע מודו דאמרינן איסורא נפל כיון דליתיה קמן דהא גם בדליתיה קמן ס"ל לרבנן דר"א דהנשאר יצאו לבהש"ר ומשו"ה אמרינן נמי דאם מת א' מהם ימותו כולם ול"ל דההיא דימותו כולם אתיא אליבא דר"א ודלא כרבנן דר"א דהא ודאי ליתא דהרי הרמב"ם ז"ל בפ"ו דפיסולי המוק' פסק להא דימותו כולם וגם בו בפרק פסק כרבנן דר"א כיעו"ש וצ"ע כעת: כה) כתב הרמב"ם ז"ל בפיו"ד דמקוואות ה"ד וז"ל כל המקוואות הנמצאות בארץ העמים פסולין וכו' וכל וכו' הטמא שירד לטבול ס' טבל וכו' ואפי'