פני יצחק חלק ו עב

כנז"ל ומוכרחים אנו לימר כן בפי' הסוגייא דזבחים הנז' כפי' הריטב"א ז"ל דאלת"ה תק"ל מסוגייא דנדרים דנ"ח דתניא התם רש"א כל דבר שיל"מ כגון וכו וכל דבר שאל"מ כגון תרומה וכו' נתנו בהם ח' שיעור וכו' ע"כ הרי דקא חשיב תרומה תחי' וראש בכל דבר שאל"מ וזה לכאורה הפך הסוגייא דזבחים הנז' אלא ודאי עכצ"ל בפי' הסוגיא דזבחים כפי' הריטב"א ז"ל ולק"מ על מרן כ"מ ז"ל וכמובן: וכמו כן יש להוכיח דהעיקר בפי' הסו' דזבחים הנז' כפי' הריטב"א ז"ל דוקא דתרומה לא חשיבא דשיל"מ אף דיכול למוכרה לכהן כיון דלישראל אסורה לעולם דהכי איתא להדיא ביבמות דפ"ב ע"א דקא פריך התם לר"ל מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני ר"א סיפא משום דהו"ל דשיל"מ דאפי' באלף ל"ב וסיים עלה הש"ס, דהא דר"א בדותא היא למאן אי לכהן הא משרא שרי ואי לישראל לעולם אסור ופירש"י בדותא היא דהא דקיל"ן דשיל"מ ל"ב כגון דמשתריא למחר למאן דאסירא ליה השתא כגון ביצה שנולדה ביו"ט עפ"ל ולכאו' הך סוגייא נר' הפך אותה סו' דזבחים דע"ד הנז' דהתם בזבחים חשיב לתרומה דשיל"מ אל"ו עכצ"ל דפי' הסוגייא דזבחים הוא כפי' הריטב"א ולעולם תרומה חשיבא דשאל"מ לפום קושטא דמילתא וכמדובר. וכמו כן צ"ל דהכי ס"ל נמי להתוס' ז"ל שם ביבמות דפ"ב ע"א בד"ה משום וכו' דהקשו בסו"ד וז"ל ומיהו ק' למאי דס"ד השתא אמאי תרומה טהורה עולה בא' וק' עכ"ל ולכאו' ק"ט דאמאי הק' למאי דס"ד השתא דהא שס' ערוך הוא בזבחים דע"ד דתרומה חשיב דשיל"מ ותק"ל אמאי עולה בא' וק' אל"ו צ"ל דס"ל להתוס' ז"ל נמי כפי' הריטב"א בסו' דזבחים ולהכי לא ק"ל רק לרב אשי וכמובן. וע"ע בס' עץ החיים בל' הרמב"ם ד"ו ע"ג שהק' עוד על מרן ז"ל בכ"מ שבט"ו דתרומות שכ' דאין לתרומה דין דשיל"מ דזה סותר למ"ש מרן כ"מ גופיה בפ"ה דנדרים דתרומה שאני דהוי דשיל"מ והצ"ע יע"ש. ולענד"ן דגם מ"ש מרן ז"ל בהל' נדרים יש לכוונם עם מ"ש בש"ס דנדרים ועם מ"ש הוא עצמו בפט"ו דתרומות וכמ"ש עט"ר הרמ"ז ז"ל גופיה שם לקו' הלח"מ ז"ל ולזה לא כתב מרן בהל' נדרים בפשיטות דתרומה הוי דשיל"מ אלא בלשון אפשר אמרה למילתיה כיעו"ש ודו"ק: והר"ן ז"ל בס"פ בתרא דע"ז כתב וז"ל ומסתברא חבית של יי"ן שנתערבה באחרים של היתר שאם נפלה אחת לים הותרו כולם בין ביי"ן בין בכל איסורין דקי"ל כרב בפ' התערובות דע"ד אמ"ר טבעת ע"ז וכו' וגבי חבית נמי אמרי' אמר"ל חבית של תרומה שנתערבה בק' חביות ונפלה אחת מהם לים הותרו כולם ולפום פשטא מ"ש דאף בהיתר אכילה קמיירי ר"ל אלא דאיכא נוסחי דגרסי אמ"ר לא התיר ר"ל אלא חבית אבל לא תאנה ולפי"ז לא שרינן בהכי אלא בהנאה אבל באכילה לא וכן דעת הרמב"ם אבל בירוש' מ"ש דאפי' באכילה שרי וכו' עכ"ל יע"ש: ועפי"ד הר"ן ז"ל הללו סרה מהר תמיהת מרן הרמ"ז מהרח"א ז"ל בס' מק"ק ע"ד הרב ש"ך ז"ל שתירץ דרימוני בדן דהוי היתר אכילה צריך ג' תערובות אבל ע"ז דהוי היתר הנאה בב' תערובות סגי ועמד מתמיה על חי' זה מדין תרומה דהוי היתר אכילה התיר הרמב"ם באחת שנפלה ובע"ז דהוא היתר הנאה הצריך ב' והצ"ע יע"ש וכן הק' הרב צרור החיים ז"ל יע"ש. ולפי"ד הר"ן ז"ל גם הרמב"ם לא התיר בתרומה ג"כ אלא בהנאה ולא באכילה וא"כ תו לק"מ ע"ד הש"ך ז"ל בחי' הנז' וכמובן: אכן עיקר דברי הר"ן ז"ל דאמר דכן דעת הרמב"ם ז"ל צל"ע רב שהרי הרמב"ם בפט"ו דתרומות דין ב' התיר בתרומה גם באכילה שכ' וז"ל חבית סתומה שנתערבה בק' חביות ונפלה אחת מהם לים הגדול הותרו כולם וכו' משא"כ בתאנה שנפלה למאה וכו' לפי שהחבית נפילתה ניכרת ותאנה וכיוצא בה אי"ן ניכרת ע"כ וכ' מרן ז"ל בכ"מ דפסק כר"ל וכרבה נגד ר"י יע"ש הרי מוכח להדיא דשרי גם באכילה בחבית של תרומה כמ"ש הר"ן עצמו שם דללישנא קמא שרינן בחבית גם באכילה והרי הרמב"ם פסק כל"ק כנז"ל: ותו ק"ל ע"ד הר"ן ז"ל שכ' דלפום פשטא מ"ש אפי' באכילה דמאי משמע דקאמר דהא ודאי דלהתיר באכילה איירי ר"ל כיון דתרומה בלאו"ה מותרת בהנאה ולא אתא ר"ל אלא להתיר אכילה וכמו שכ"כ להדיא הרשב"א ז"ל בתורת הבית וז"ל עוד י"א דלא אמרו להתיר באכילה אלא בהנאה וכ"ז אינו מחוור וכו' וכ"כ הרמב"ן ז"ל והביא ראיה דהא התם בחבית תרומה איירינן ותרומה בהנאה משרא שרייא ודאי לא איצט' להתיר אלא באכילה וכו' עכ"ל וממילא אין מקום להגיה בדברי הר"ן ז"ל הרמב"ן במקום הרמב"ם שהרי גם הרמב"ן ס"ל נמי דלא אצטריך להתיר תרומה אלא באכילה כיון דבלאו"ה מותרת בהנאה כנז"ל: והרב פר"ח ז"ל שם בס"י תירץ וז"ל ולכן נל"ל שסבור הרב ז"ל דנהי דבע"ז שרינן בודא בס"ס חדא דהכי מוכחא פשטא דברייתא דקתני ס' ע"ז אסור וס"ס מותר אלמא דס"ס מותר ותו דהכי מוכח מהדיא דפי' ארבעים וכו' עכ"ל עש"ב ותמה עליו הרב מרכבת המשנה אלפאנדרי ז"ל בדט"ו ע"ג דלא השגיח בסו"ד הברייתא דקתני כיצד כוס של ע"ז שנפל לאוצר מלא כוסות כולם אסורים פירש א' לרבא ומריבא לריבא מותרים ע"כ הרי דבפי' הצריך ג' תערובות להיתר וצ"ע אם לא וכו' עכ"ל והרואה יראה דלא ע"ד הפר"ח ז"ל תלונתו זאת כי אם על רב עצמו דאמר התם בזבחים דע"ד טבעת ע"ז שנתערבה בק' טבעות ופי' מ' למ"א וס' למ"א פירשה אחת מ"מ אינה אוסרת א' מס' אוסרת ואוק' בש"ס דאם פירשו מ' כולם למ"א אינן אוסרות ס' למ"א אוסרות ופירש"י הכי נתערבו המ' באחרות הו"ל ס"ס של ע"ז עכ"ל הרי להדיא דהאי ברייתא דקתני ס' ע"ז אסור וס"ס מותר אליבא דרב מתוקמא וקשה שהרי רב התיר אפי' בב' תערובות ואילו בברייתא הצריך ג' תערובות ועו"ק בברייתא עצמה הנז' מרישא לסיפא דברישא קתני דבס"ס חד מותרת ובסיפא הצריך ג' תערובות וכדק"ל הכי להתוס' ז"ל שם בזבחים דע"ד ע"א בד"ה פירש א' מהם לריבא ומריבא לריבא וז"ל לא איצט' מריבא לריבא אלא למימר מאן דאסר אסר בכולהו א"נ וכו' עכ"ל יע"ש וזוהי כוונת הפר"ח ז"ל שכ' דהכי מוכחא פשט הברייתא ומההיא דפי' מ' דבחד ס"ס סגי כנלע"ד נכון: ועל מ"ש הרמב"ם ז"ל שם פ"ז דין יו"ד בטבעת ע"ז שנתערבה בכמה טבעות ונפל ב' מהם לים הגדול הותרו כולם הק' עליו מרן ז"ל בכ"מ דאמאי בפט"ו דתרומות התיר בנפל א' ולא הצריך שיפלו ב' כמו בטבעת ותי' דאפ' דסבר דבטבעת דאתמר אתמר אבל בחבית תרו' דלא אתמר בא' סגי ומיהו ק' דכי מצריך בגמ' דר"ן ודר"ל הול"ל דל"ד וכו' ושמא י"ל דהמ"ל הכי אלא דעדיפא מינה קאמר וכו' והשתא דאתינן להכי נתיישב למה גבי תרומה פסק רבינו בחבית אחת שנפלה הותרו כלם ובטבעת הצריך ב' דחבית אחת נפילתה ניכרת ובטבעת א' ל"מ נפילתה כלל ולכך לא הותרו השאר וכו' עכ"ל וכתב עליו עט"ר הרמ"ז ז"ל שם במק"ק דקי"ג סע"ב וז"ל וליתא דאי הכי אמאי הוצרכו לעשות צריכות מדר"ן לדר"ל הלא ר"ן דמיירי בטבעות פי' נפלה א' ר"ל זוג אחד ור"ל