פני יצחק חלק ו עא

נו) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' ע"ז היו"ד וז"ל ס' ע"ז אסור וס"ס מותר וכו' ועיין למרן ז"ל בכ"מ שם וכתב הרב לח"מ ז"ל שם וז"ל ומ"ש אפי' לכוסות ב' ממ"ש שם בברייתא דרמוני בדן מריכא לג' ומג' למ"א מותרים ופירש"י בגמ' ג' ר"ל ב' והיא וכו' ע"כ ובודאי דמ"ש ופירש"י הוא ט"ס ופי' בגמ' דהא בפי' אתמר הכי בש"ס ובזה הקשו הכנה"ג יו"ד סי' ק"י ושאר מפרשי הרמב"ם עמ"ש מרן ז"ל בכ"מ בפי"ו דמאכ"א שכ' וז"ל אלא שהוא ז"ל מפ' דמרבא לג' היינו שנפל מהתערובת לב' אחרים יכו' ע"כ דש"ס ערוך הוא מאי תלת תרי והוא וכמ"ש איהו גופיה בפ"ז דע"ז והצ"ע ע"ע ולא הרגישו כן ע"ד הלח"מ שכ' ופירש"י כנז"ל: והקשה מרן ז"ל בכ"מ שם בהל' ע"ז דמאי שנא דבע"ז התיר בב' תערובות ובהל' מאכ"א ברימוני בדן הצריך ג' תערובות להתיר ותי' דברימוני בדן החמירו טפי מע"ז מפני שהוא דבר דאפ' שיהי"ל מתירים אם יתפרדו הרימונים וכו' עכ"ל. ועט"ר הרמ"ז מהרח"א ז"ל בס' מק"ק הק' עליו דלהרמב"ם ס"ם שרי בדשי למ' כדכ' המ"מ בפ"א דיו"ט הפך תי' מרן וכו' יע"ש. וכן הק' הפר"ח ז"ל ובהורמנותייהו דרבנן קדישי אפ"ל במה שילה"ק עוד להרמב"ם דהתיר בס' ביצה בתערובת אחת ואילו בס' ע"ז וברימוני בדן הצריך לפחות ב' תערובות ומאי שנא וכדהק' כן הרא"ה ז"ל בבדה"ב ע"ד הרשב"א שבתורת הבית דק"ג והרשב"א גופיה במשמרת הבית וז"ל א"ה המחבר הזה בס' טריפה אמרה שנתערבה באחרים והתופס טעה במ"ש דכיון דאין כאן ודאי טריפה אלא ס' אפשר היה לומר אפי' לא פי' כלל מותר וכו' מדין ס"ס אי"ל לא זהו שנפל ואת"ל זהו שנפל שמא כשר היה, וכן דעת ר"ת עכ"ל. וא"כ ליכא לאקשויי על מרן ז"ל מהתם דשאני התם דליכא אלא ס' איסור משו"ה לא מצרכינן ביה ב' תערובות נמי ואע"ג דהוי דשיל"מ כיון דאיכא ס"ס המתהפך וכמ"ש הרשב"א ז"ל ודו"ק: עוד אפ"ל דס"ל למרן ז"ל כמ"ש הגמי"י שם בפט"ז מהל' מאכ"א אות ה' ע"ד הרמב"ם שבהיו"ד וז"ל וכדבריו אלה פי' ר"י דהא דתניא בריש מס' ביצה ביצה שנתערבה באלף כולם אסורות קאי על ספק ביצה טריפה דסוף הברייתא דכל דבר שהוא ס' איסור דאו' אם נתערב אינו חשוב אלא חד ס' ואם הוא בריה או דבר שבמנין או ראוי להתכבד אפי' באלף לא בטיל אא"כ יש ב' ביטולין ברוב דהשתא מהתו' מותר בביטול א' אלא דמדרבנן אסיר משום דבר שבמנין והשתא מותרות מס"ס וכו' ודלא כר"ת שפי' וכו' קאי על הודאי דתחי' הברייתא וכו' עכ"ל. וכ"כ הרט"ז ז"ל ביו"ד סי' ק"י סק"ח דהטור ס"ל כר"ת והרשב"א ז"ל והרמב"ם ז"ל ס"ל כר"י כמ"ש ההגמי"י ז"ל ממ"ש והרב אליה רבה וזוטא בדס"ג ע"א דיבר קשות נגד הט"ז והשיגו מדין ע"ז דסגי בב' תערובות יע"ש ולא ראה להגמי"י הנז"ל ומשה"ק עליו מדין ע"ז דסגי בב' תע' י"ל כמ"ש מרן ז"ל בכ"מ בתי' קו' זאת כנו"ל: אך מ"ש הרט"ז ז"ל דהטור ס"ל כר"ת והרשב"א ק"ט דהטור סי' ק"ב פסק בס' ביצה כס' ר"י ואילו בסי' ק"י פסק דסגי בב' תערובות וזה כס' ר"ת וארכבה אתרי ריכשי דכפי דברי הרט"ז ז"ל הא בהא תליא ולולא דבריו א"ש דברי רבי' הטור ז"ל יחד דהרי כתב הרשב"א ז"ל שם דע"כ לא פליג ר"י על ר"ת אלא כשהספק א' בגוף והב' בתערובת אבל כששני הס' באים מב' תערובות מודה ר"י לר"ת יע"ש. ודברי רבי' הטור מתיישבים שפיר עפ"י סברת ר"י וכמ"ש הרשב"א אבל לד' הרט"ז ק"ט וצ"ע וע"ע להרא"ש ז"ל בתשו' כלל ב' סי' ב' שכ' כפי' ר"י ואילו בפסקיו פסק כר"ת שכ"כ וז"ל בפסקיו ביצה שנולדה ביו"ט אסורה וכו' אפי' נתערבה באלף כולם אסורות וכו' אפי' סי' ביצה וכו' ע"כ הרי להדיא דס"ל האי דנתערבה באלף אודאי ביצה קאי ולא על ס' ביצה שנולדה ביו"ט ולכאורה דבריו סתרי אהדדי ודו"ק. ובכן אפ"ל דגם מרן ז"ל בכ"מ ס"ל הכי בד' הרמב"מ ז"ל דלא כהר' ז"ל וכמובן: ובהכי אפ"ל משה"ק רא"ח ז"ל ע"ד הש"ך ז"ל שיצא לחלק מדין ע"ז דבהנאה לבד הוא דשרי משו"ה בב' תערובות סגי משא"כ רימוני בדן דאנו רוצים להתירם באכילה משו"ה אסרינן בס"ס יע"ש ביו"ד סי' ק"י ותמהו עליו עט"ר הרמ"ז מהרח"א ז"ל בס' עץ החיים בל' הרמב"ם ד"ו ע"א דאי הכי ביצה שנולדה ביו"ט אמאי שרינן באכילה בס"ס וגם הוי דשיל"מ וכן הק' על הש"ך הגאון הכרו"פ שם סי' ק"י והרב צרור החיים ז"ל שם וחילייהו מדברי הה"מ ז"ל הנ"ל אך עפי"ה בד' מרן ז"ל א"ש גם חי' הש"ך ז"ל וכמש"ל בס"ד: עוד הקשו עט"ר הרמ"ז ז"ל שם במק"ק דהנ"ז והרב צה"ח ז"ל שם ע"ד מרן בכ"מ הנז' דכ' דהחמירו ברימוני בדן מט' דישל"מ והק' ממ"ש בזבחים דע"ד אמר"ן אמ"ר טבעת ע"ז שנתערבה בק' ונפל א' לים היתרי כולם הוא דאמר כר"א דאמר"א אם קרב ראש אחד יקרבו כולם והאמר"א לא התיר ר"א אלא ב' אמ"ל תרתי קאמינא אמר"ל חבית תרומה שנתערבה בק' חביות ונפל א' לים הותרו כולם וצריכי דאי ע"ז אין לה מתירי' אבל תרומה יל"מ א"נ חבית מנכרא נפילתה וטבעת ל"מ ע"כ ורבינו בטבעת ע"ז הצריך שנפלו ב' ובפט"ו דתרו' התיר בחבית אחת ונ"ט מרן דמשום חומר ע"ז הצריך ב' ע"כ ולפי"ז גם בנפלה לים יש ס"ס וכו' ותרומה יל"מ למוכרה לכהן ואפי' בנפלו בנפלו ב' ליתסר ורבינו התיר בא' ובע"ז דאין ל"מ הצריך ב' עכ"ל. ונלע"ד לישב דעת מרן ז"ל והוא דחזינא להרמב"ם ז"ל בפט"ו דמאכ"א דין י"א שכ' דערלה וכלאי הכרם וחלב ודם וכן תרומות נתנו חכמים בהם שיעור שאין בהם דרך היתר לכל אדם וכ' מרן בכ"מ שם דס"ל לרבינו דעם דתרומה הוי דשיל"מ אי משום דמותרת לכהנים אי משום דאי בעי מתשיל עלה כ"ז לא חשיבא דשיל"מ כיון דאינה מותרת לכל אדם וכו' יע"ש: ולכאורה קל"ט דהרי בסוגייא דזבחים דמ"ד ע"ב קאמר הש"ס להדיא דתרומה הוי דשיל"מ כיון דמצי למוכרה לכהן כנז"ל היכי מני לה הרמב"ם בהדי דברים שאי ל"מ ועכצ"ל דרבינו ז"ל אזיל בשיטת הריטב"א ז"ל הבי"ד הרב שעה"מ ז"ל בפט"ו דמאכ"א סוף היו"ד וז"ל ומ"כ בשם מהר"ש הלוי בגיליון הטור יו"ד סי' ק"ב וכו' וזיכני ה' ומצאתי שהיא קו' הריטב"א ז"ל במציעא דנ"ג וז"ל וק"ל דהכא אמרי' דתרומה דשיל"מ היא דשריא לכהן ולישראל לעולם אסור ובמס' זבחים גרסי' חבית של תרומה וכו' וי"ל דהתם הכי קאמר יל"מ דראויה לכהן ולאו"ה יל"מ והיינו דקאמר אבל תרומה דשיל"מ לכהן אימא לא בטלה קמל"ן דבטלה כיון דאין ל"מ לישראל וקי' מעיק' ליתא עכ"ל. ובהכי תריץ יטי"ב השעה"מ ז"ל שם משהק' הרב החבי"ב ביו"ד סי' ק"י סקמ"ז להאוסרים דשיל"מ בנפל א' מהם לים דאיך פ' לחלוק על תלמוד ערוך וכו' וכפי"ד הריטב"א ז"ל לק"מ דלפום מאי דמסיק קמל"ן היינו משום דתרומה אין ל"מ לישראל דלעולם אסור אבל לדשיל"מ ל"מ נפל א' מהם לים עכ"ל ובכן י"ל דגם הרמב"ם ז"ל ה"נ ס"ל בפי' הסוגייא דזבחים הנז' וכדברי הריטב"א ז"ל והכי דייקי שפיר דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בדין י"א הנ"ל וז"ל וכן תרומות נתנו ח' בהם שיעור שאין בהם דרך היתר לכל אדם כלי' דעם דלכהנים שריא מ"מ כיון דלא שריא לכל אדם מישראל הו"ל דבר שאין לו מתירים וכמ"ש מרן כ"מ בתי' קמא