פני יצחק חלק ו סח

היא דדם נעכר ונעשה חלב ומזה מוכח לקרא דלא כלנו דהיא דבר הלמד מענינו דקאי לבב"ח וא"כ לא דרשינן קרא דלתכ"ת אפי' לבב"ח ומכ"ש לביטול איסור וא"כ אדה"ר שעירב עה"ד ברוב היתר ואכלו לא חטא בזה ואמאי נקנסה עליו מיתה ולזה שחול היה מתרץ ר"מ ואומר דסוף אדם למות בלאו"ה מט' שכ' רבי' הק' האר"י ז"ל כנז"ל ולא בחטאו מת שהרי סוף בהמה לשחיטה שהיה מביא ראיה מסוגיין דבכורות דלא קנסינן עולמית ואי איתא דדרשי' לתכ"ת א"כ היה אסור עולמית אל"ו קרא דלתכ"ת אסמכתא בעלמא כתי' ב' דהתוס' ז"ל שם או דאיירי קרא דלתכ"ת בפיסולי המוק' דוקא כמש"ל ועוד שהרי הכל למיתה הם עומדים דמקרה אחד לצדיק ולרשע ואי איתא דאדה"ר בחטאו מת חלילה לאל להמית צדיק כרשע והי"ל לקנוס מיתה על הרשעים דוקא כמ"ש בב"ר אלא ודאי דעיקר טעם המיתה כמ"ש האר"י ז"ל כנז"ל לזה סיים ר"מ ואמר אשרי מי שעמלו בתורה וכו' וק"ל וז"ש רז"ל בתורתו דר"מ והנה טוב מאד זה המות וה"ה כמבואר עפי"ה: ועוד אפ"ל סיום דברי ר"מ אשרי וכו' כמ"ש מהראנ"ח בדרשותיו בפ' צו דר"י היה מפסיק לתפלה שלא להחזיק עצמו שתורתו אומנותו ובזה פי' מהרח"פ ז"ל בס' עתרת החיים דק"ל כה"כ אליך ה' אקרא בתורת ה' תמיד ואפי"ה אני מפסיק לתפלה וז"ש ואל ה' אתחנן יע"ש: וזאת היתה כוונת ר"מ באומרו אשרי מי שעמלו בתורה וגם עושה נח"ר ליוצרו להתפלל אל ה' שהתפלה היא במקום קרבן דכתיב ביה ריח ניחוח לה' ונאמר ונשלמה פרים שפתינו. ולזה אפשר כיוונו אנשי כנה"ג לומר באלהי נצור וכו' פתח לבי בתורתך שתהיה תורתי אומנותי ואעפי"כ אחרי מצותיך תרדוף נפשי מאליה להפסיק מעסק תורתי לקיים מ"ע ועבדתם את ה"א עבודה זו תפילה וז"ש והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותך וכו' וה"ה כמבואר: א"נ כוונת ר"מ בסיום הנז' במשז"ל דכשמכוין האדם במצות פו"ר לשמה אזי ממשיך נשמה קדושה להבן הנוצר ויהיה אותו הבן צ"ג ואיתא בש"ס מאן דרחים ודמוקיר ודדחיל וכו' הוויין ליה בנין וכו' והרב עמק יאושוע חקר דמאן לימא לן דאביו גרם לו להיות צדיק אימא איהו גרם לעצמו וכו' יע"ש. ולענד"ן התי' פשוט דאם בקטנותו בוצין בוצין עה"ת ועה"ע אזי מוכח דאביו גרם לו ואם מקטנותו לא היה טוב ואח"כ כשגדל נעשה טוב ושקדן בתורה ויראה אז ודאי דאיהו גרם לעצמו ואמרז"ל ואת עמלנו אלו הבנים וז"ש ר"מ אשרי מי שעמלו אלו הבנים בניו בתורה וכי תימא אמאי תלינן עיקר השבח באב ולא בבן עצמו דהוא גרם לעצמו לז"א גדל בש"ט מקטנותו מוכח דאשרי האב שזה ילד וק"ל: כא) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' חנוכה היו"ד וז"ל חצר שיש בה ב' פתחים בשני רוחות צריכה ב' נרות שמא יאמרו העוברים וכו' ומרן ז"ל תמה בדין זה דמאי שנא מהעובר אחורי בהכ"נ בשעה שהציבור מתפללים דאמרינן אי איכא לבהכ"נ פתחא אחרינא לא חשדינן ליה דאימור מאידך פתחא עייל וה"נ נימא באידך פתחא אדליק ותי' ב' תי' וגם הבאים אחריו יצאו לחלק באו"א ע"ע הלא בספרתם: ולעד"ן חילוק ברור דבבהכ"נ שיש לה ב' פתחים אם א' רואה לחבירו עובר אחורי בהכ"נ אומר בפתח הב' עייל כמו שאירע לו עצמו באיזה יום גם הוא מניח פתח זה ונכנס בב' א"כ דן לחבירו ג"כ שכן הוא עושה כמוהו בדומים משא"כ בחצר שי"ל ב' פתחים דאחד מעיר שימצא שי"ל ב' פתחים בחצרו א"כ מי שחושד אותו הוא מי שאין לי ב' פתחים בחצירו אלא פתח אחד וא"כ לגבי דידיה איכא חשדא ולא יעלה בדעת זה החושד שזה האיש יש לו ב' פתחים בחצירו כיון דרוב הבתים והחצרות אין להם כי אם פתח אחד לא כן אם היה עובר אדם אחד שי"ל ב' פתחים בחצירו ג"כ והדליק בפתח אחד ועובר על חצר חבירו שיש לו ב' פתחים והוא עבר על פתח אחד שברוח אחד וראה שלא הדליק באותו פתח אינו חושדו לו' כשם שלא הדליק בפתח זה כך לא הדליק בפתח הב' דהא הוא עצמו לא הדליק רק בפתח אחד שברוח אחד וכמו שהדליק הוא באחד כן ידליק הב' בפתח הב' וליכא חשדא כנלע"ד שזהו שזהו חי' נכון: אכן מרן ז"ל תירץ דבבהכ"ן ליכא חשדא משום דליכא דררא דממונא והק' ע"ז הרב פר"ח ז"ל ממ"ש בפ"ק דקידושין אין תלמיד רשאי לעמוד בפני רבו אלא שחרית וערבית וכתבו התוס' ז"ל דדוקא בתלמידים הדרים בבית הרב אבל תלמידים אחרים חייבים לקום אפי' ק' פעמים מפני החשד אלמא דחיישינן לחשדא אפי' דליכא חסרון כיס ע"כ. ולענד"ן דלק"מ דהא מיהא בתלמידים הדרים בבית הרב וידוע זה לכל אינם חייבים רק שחרית וערבית וא"כ כשנכנס אחד מבחוץ בבוקר אצל הרב וקם הרב ללכת למ"א או נכנס ולא קם התלמיד מפניו ליכא חשדא דהרואה אומר כבר קם קודם לכן הגם דאפ' לחושדו שלא קם מקודם כלל לא חשדינן ליה כיון דליכא דררא דממונא והתלמיד דר בבית הרב די"ל דכבר יצא יד"ח קודם לכן אבל בתלמיד הדר בחוץ וידוע לכל שהוא דר בחוץ ונכנס תלמיד זה בבית הרב עם אנשים אחרים וקם הרב או נכנס אח"ך ולא קם זה מפניו איכא לחושדו דלא אמרי אינשי שכבר בא בבוקר לפני רבו וקם מפניו דכיון דאינו דר עמו אומרים עכשיו בא וחשדי ביה לכך חייב לעמוד מפניו בכל פעם ועוד דכפי האמת התלמיד חייב לעמוד בפני רבו בכל פעם אלא דבתלמיד הדר עם רבו כדי שלא יהיה כבוד רבו מרובה מכבוד שמים אמרו דאינו רשאי לעמוד רק שו"ע משא"כ כשאינו דר עמו דאז באים אצלו התלמידים ודאי אחר זמן התפלה ודאי חייבים לעמוד מפניו אפי' ק' פעמים כיון דלא שייך לומר שלא יהיה כבודו יותר מרובה מכבוד שמים שהחיוב מוטל עליו להתפלל מעומד בבוקר ובערב לא כן התלמיד אינו מחוייב לבא לפני רבו כדי לקום מפניו אלא אם בא החיוב מוטל עליו לקום מפניו אבל התלמיד הדר בבית רבו מהבוקר אור כשרואהו לרבו חייב לקום כיון שהוא שם אז שייך שפיר הטעם שלא יהיה כבודו מרובה שהרי פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית וא"כ אפי' אם פעם אחת במקרה בבוקר היה לפני רבו ויצא י"ח בקימה שיש בה הידור כיון שהנכנסים והיוצאים יודעים שזה התלמיד אינו דר בבית הרב וא"כ מחוייב לעמוד בכל פעם ורואים שלא קם חושדים אותו ואינם אומרים שבבוקר כבר יצא י"ח כיון שאינו מחוייב לילך אצל רבו מחמת שאינו דר עמו וברור. והרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' ת"ת פסק וז"ל תלמיד שהוא יושב לפני רבו תמיד אינו רשאי לעמוד תמיד וכו' ע"כ ומרן ז"ל בכ"מ שם הבי"ד התוס' וז"ל וכתבו התוס' דה"מ בבהמ"ד אבל בחוץ חייב לעמוד אפי' כמה פעמים כדי שלא יראה כמזלזל בכבוד רבו עכ"ל נראה שהבין בכוונת התוס' דמשום חשדא שמא לא קם מפניו בבוקר ליכא אלא דכשהוא חוץ ממקומו איכא זילותא כשלא יקום מפניו ואזדא לה קו', הפר"ח ז"ל הנז' לגמרי וכמובן. וע"ע ביד אהרן סי' תרע"א ובס' ערך השולחן שס מ"ש בזה ואכמ"ל: