פני יצחק חלק ו ס

ד) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד דסוטה דין י"א וז"ל מתקן בב' כוסות וכו' נ"ב דבריו מבוארים בסוטה דיו"ד אלא דהתם בעי הש"ס השקה בסיב מהו בשפופרת מהו דרך שתייה בכך וכו' תיקו יע"ש. ולא ראיתי להרמב"ם ז"ל שפסק בעיות הללו כדפסק שאר בעיות דבעי הש"ס התם ולא מצאתי דבר מספיק ולא למי שהעיר עליו בזה: ה) עו"כ הרמב"ם ז"ל בפי"א דפרה דין ד' שמצות אזוב ג' קלחין ובכל קלח וקלח גבעול אחד ע"כ נ"ב עיין להר"ש ז"ל שפי' במתני' הנז' ובהם ג' גבעולים שיהא בכל קלח ג' גבעולין וכן פירש"י בשבת דק"ט ע"ב עי"ש ויש לתמוה לפי"ז במאי פליגי ת"ק ור"י במתני' דקתני סיפא רי"א של ג' ג' ולפי' הרמב"ם ניחא ותו קל"ט דרש"י גופיה בפ"ק דסוכה די"ג פי' שם כדפי' הרמב"ם ז"ל עי"ש ובתוס' שם בד"ה ובהם וכו' שהכריחו כן מסיפא דמתני' וכנז"ל וצ"ע ודו"ק. ו) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תפילין דין י"ג וז"ל ס"ת תפילין ומזוזות שכ' אפיקורוס ישרפו וכ' מרן כ"מ אפיקורוס אדוק בע"ז יע"ש נ"ב עיין בר"ה די"ז דפירש"י אפיקו' זה המבזה ת"ח וכן אמרינן בסנהדרין דצ"ט מאי אפיקי' רב ור"ח אמרי זה המבזה ת"ח עי"ש וצ"ע: ז) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב דעבדים דין ב' וז"ל אם פגעה שנת השמיטה בכלל וכו' וכ' ע"ז מרן בכ"מ שכן נלמד מהמכילתא והירוש' יע"ש נ"ב גמרא ערוכה הוא בש"ס דילן בנדה דמ"ח ובערכין דח"י יע"ש וצ"ע: ח) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א דחגיגה וז"ל ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף וכו' ועיין מ"ש מרן ז"ל בכ"מ בשם מהרי"ק ז"ל ושמעתי שהרב מהר"י זאבי ז"ל הביא ראיה נכונה ממ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' קידוש החדש פ"ד שאין מעברין השנה מפני הגוזלות וכו' עי"ש: ט) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז דמעילה ה"ה וז"ל כשפוסקין עם האומנים לבנות וכו' פוסקין עמהם אמר כו"ך בכו"ך סלע באמה בת ך' אצבע וכשמושחין וכו' ע"כ. וק"ל דאמת הבנין הוי בת ו' טפחים וכל טפח בת ד' אצבעות בגודל וכמ"ש הרמב"ם עצמו בפיה"מ פי"ז דכלים וע"ע בהל' שבת ספי"ז ובהל' ס"ת פ"ט נמצא דאמת הבנין היתה בת כ"ד אצבעות וכשמושחין באמה יתירה אצבע ועיין בכורות ד"מ וצ"ע: יוד) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א דפיסולי המוק' דין ו' וז"ל וכל דם הקדשים וכו' והק' מרן שם מדתנן וכו' משמע מדאורייתא מדתני הציץ מרצה עכ"ל. נ"ב קל"ט דהרי הש"ס התם מק' נמי מהא על מה הציץ מרצה ואפי"ה אוקמה דרבנן אע"ג דתני מרצה וצ"ע: יא) כתב הרמב"ם בפ"ד דפיסולי המוק' דין ב' וז"ל נטמאו מקצת האיברים שורף את הטמאים נ"ב עמ"ש מרן בכ"מ ודבריו תמוהים שדין זה הוא סוגייא בפסחים דס"ב ע"א וז"ל ומאי לא עשה בה מק' טו' ככל טו' דאילו איטמי חד מהאברים שרפינן ליה ואידך אכלינן ליה יע"ש וצ"ע: יב) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ך דמכירה ה"א וז"ל המבקש מחבירו לקנות מקח וכו' נ"ב דין זה הוא מהתוס' כמ"ש מרן בכ"מ ועיין בתשו' מהר"מ ב"ב ז"ל סי' תת"ט שנשאל על נדון כזה ולא ידעתי למה לא הביא ראיה מתוס' הלזו ומ"ש שם מדין אונאה אינו מובן כפי התוס' וצ"ע: יג) כתב הרמב"ם בריש פ"ד דטוען בית זה מלא וכו' נ"ב עמ"ש הרב לח"מ ז"ל שם וק"ל על תירוצו דאמאי קתני מתני' זה אומר עד הזיז וז"א עד החלון חייב הול"ל רבותא טפי דז"א בית זה מלא וז"א עד החלון ליחייב בית זה מלא חשיב דבר שבמדה ותו ק' דאמרינן התם הכל לאתויי בית זה מלא הרי בהדיא דהאומר בית זה מלא הו"ל טוען דבר שבמדה וצ"ע: יד) כתב הרמב"ם בפ"ה מהל' איסורי מזבח הל' ו' וז"ל הנעבד בין שעבד שלו בין של חבירו בין באונס בין ברצון אסרה והשיגו הראב"ד דבשל חבירו דוקא שעשה מעשה ותי' מרן דלהדיוט דוקא צריך מעשה ולא לגבוה יע"ש וקל"ט דהרמב"ם בפ"ח דע"ז ה"א פסק דלהדיוט אפי' עביד מעשה לא אסרה וכן פסק מרן ז"ל וצ"ע: טו) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' ק"פ דין ו' וז"ל מי שאבד פסחו ומצאו וכו' והשיגו הראב"ד זה שיבוש וכו' ותי' מרן בכ"מ דאפ"ל דרבינו ס"ל דמתני' דתני ירעה עד שיסתאב כמ"ד בע"ח נדחין וכו' עי"ש וק"ל ממ"ש בתמורה דכ"ג ע"א גבי הכל מודים שאם משך אחת והקריבה שהב' וכו' ופירש"י ואפי' משך האבודה ונתכפר בה וכו' יע"ש כל הסוגייא והרמב"ם בפ"ד מהל' פיה"מ ה"ג כתב וז"ל המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הא' וכו' ונתכפר בה האחרת תמות וכו' ע"כ הרי דאע"ג דקי"ל כרב דאמר אין בעח"ן ס"ל להרמב"ם ז"ל דהיכא דהוי דיחוי בידים הוי דיחוי וה"נ בפסח למה הב' יקרב שלמים הרי דיחוי בידים הוא והול"ל ירעה עד שיסתאב והדרא קו' הראב"ד למקומה וצ"ע: טו) כתב הרמב"ם בפ"ב דתמידין דין ה' וז"ל ד' פייסות וכו' הפייס הא' מי שתורם וכו' נ"ב עיין בלח"מ שם ובתוס' יו"ט בפ"ה דתמיד מ"ה שכ' וז"ל ואיני יודע מנ"ל להרמב"ם יע"ש ואני תמיה עוד דבפ"ג דתמידין ה"ז כתב הרמב"ם וז"ל ומקדים לפניהם זה שדישן את המזבח וכו' וזה שבידו המחתה וכו' משמע דתרי נינהו ואיך כתב בפ"ד דמי שדישן הוא מכניס המחתה דוקא וצ"ע: יז) כתב הרמב"ם ז"ל בפכ"ד דאישות דין י"ד וז"ל העוברת על דת וכו' אם רצה להוציא ה"ז נותן כתובה אחר שתשבע שלא עברה וכ' הה"מ דאם אינו ידוע שעברה נר' דאינו יכול להשביעה כיון ששטר כתו' בידה ואחזוקי אינשי ברשיעי ל"מ ע"כ ותמה עליו הרב מלך שלם ז"ל בדפ"ט ע"ג דמאי שנא ממ"ש הרמב"ם ז"ל שם בהי"ז מי שראה אשתו שזינתה וכו' משביעה וכו' וק' למה משביעה כיון ששטר כתו' בידה הלא אחזוקי אינשי רשיעי ל"מ וצ"ע יע"ש. והנה אם תמיהתו ע"ד ה"ה ז"ל כבר ה"ה ז"ל פליג התם ע"ד הרמב"ם בזה. וגם יש לחלק בין הנושאים דמ"ש ה"ה ז"ל ברי"ד איירי התם דאינו ידוע לבעלה כלל רק טוען עליה ט' ס' דשמא עברה על דת בהא ס"ל לה"ה ז"ל דאינו יכול להשביעה על ט' ס' משא"כ בדין י"ז איירי בטוען עליה הבעל ט' בריא שראה אותה שזינתה ובזה ודאי יכול להשביעה דלאו מחמת אחזוקי וכו' הוא בא להשביעה אלא מכח ט' ודאי וזה ברור וק"ל: חי) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז דשגגות דין ו' וז"ל עשה תולדות של אב זה וכו' יראה לי שהוא חייב ב' חטאות וכו' ע"כ ועיין להרב מלך שלם ז"ל בדק"א ע"ב ובדק"ן ע"ב שהביא ראיות מהש"ס דמדינא דש"ס דינא הכי הוא ולמה תלה הדין בדעתו עי"ש והרואה יראה דלק"מ דבכל ראיותיו לא נתבאר בהדיא בעשה תולדה של אב זה ותולדה דאב אחר דחייב ב' חטאות אם עשאן בהעלם אחד ומשו"ה לא הוקשה למרן ז"ל ע"ד הרמב"ם מהנהו ראיות שהביא הוא ז"ל והדיוק דדייק הוא ז"ל בנקל יש לדחותו וק"ל: