פני יצחק חלק ו נט

על מ"ש התוס' בר"ה די"ט ע"ב בד"ה מימות עזרא וכו' דבימי עזרא עיברוה לאלול דההיא שתא מדלא נאספו בכ"ג אלא בכ"ד יע"ש והקשו הגאונים הנז' דמה הכרח הוא זה לפי שיטת רב חסדא דר"ה דההיא שתא הוה בע"ש א"כ צא וחשוב יום כ"ג תשרי היה בשבת ומש"ה לא התענו בו עד יום כ"ד ולעולם נימא דלא עיברו לאלול באותה שנה והם ז"ל תי' לזה ע"ש. והרב אבני שוהם בחי' לר"ה על די"ט הביא קו' זו משם שמעתי מק' וסיים עלה דבאמת קו' חזקה היא זו והצ"ע יע"ש ואם שמע לא קרא דקו' זאת של כת הקו' היא וספרין פתיחו כנז"ל והוא פלא. ולפום מ"ד בעניותין דהתוס' ס"ל דדברי רב חסדא דחויין הם או משום דס"ל כאחרים דאין בין וכו' ואנן קי"ל כרבנן או משום דס"ל לר"ח דבז' הראייה לא פליגי רבנן ואחרים בדעת הרמב"ם הפך שאר סוגייות ולא קי"ל כר"ח מעתה תו ל"ק כלל מדר"ח וההכרח דהתוס' הוא לפי סברתם דס"ל דאף בז' הראייה היו דוחין אד"ו ולשיטתייהו אזלי דכל היכא דאמרי תרי שבי בהדי הדדי אתיא כאחרים ואינהו ס"ל כרבנן משו"ה מכריחים שפיר וכמובן: פש גבן לישב סיום דברי התוס' שבר"ה די"ט בד"ה מימות עזרא וכו' שכתבו וז"ל ואין לומר דשבקוה לתעניתייהו יום כ"ג משום מחרת יו"ט וכו' דמאז לא היו נוהגין בו ועוד שהרי דבר שבציבור הוא אע"כ דעיברוה לאלול ע"כ והרב פ"מ מפ' הירוש' פ"ק דע"ז והרב ברכ"י א"ח סי' תצ"ד והרב המגיה שבס' אור יקרות הבי"ד הרב חיד"א במחב"ר סי' תצ"ד אות ד' המה ראו כן תמהו ע"ד התוס' הללו מהירוש' דפ"ק דע"ז הנ"ל דאסיקו דהט' דלא התענו בכ"ג משום בריה דמועדא ובפרט למש"ל בעניותין דגם רבנן דר' ישמעאל אזלי ומודו בזה. וא"כ איך כתבו התוס' בפשי' דלא היו נוהגין בו והרב חיד"א בברכ"י שם נדחק מאד יעש"ב. ולי אני הדל הנלע"ד לו' דהתוס' ס"ל דש"ס דילן פליג ע"ד הירוש' הלזה וס"ל דליכא. ראיה ולא סייעתא לחברייא דאמרי דטעמא דרי"ש דאסר משום בריה דמועדא והיינו ממ"ש בש"ס דילן בפ"ק דע"ז ד"ו וד"ז ע"ב אמר שמואל יום אחד לדברי רי"ש לעולם אסור כלו' דהעכו"ם העושים בכל שבוע יום א' איד לרי"ש דאסר ג"י לפניהם וג"י לאחריהם נמצא דלעולם יום א' אסור לשאת ולתת עמהם ולא שבקי רווחא להתיר בשום פנים דחשוב יום א' כיום אידם דעלמא כמ"ש התוס' שם בד"ה הן וכו' יע"ש ואי איתא דט' דרי"ש היינו משום בריה דמועדא דומיא דידן מנ"ל לשמואל לומר דאוסר רי"ש גם ביום א' הא אנן בדידן לית לן רק בריה דמועדא ולא בריה דשבתא אל"ו דלא ס"ל לשמואל דט' דרי"ש משום בריה דמועדא ואי שמואל אזיל ומודה דקרא דנחמיה דלא אתו בכ"ג דהט' משום בריה דמועדא א"כ אמאי לא ס"ל לשמואל דה"ט דרי"ש נמי וכהירוש' דאמר קרא מסייע לחברייא וכו' דבשלמא לרבנן דרי"ש דס"ל לאחריהם שרי מוכרח לומר דס"ל לרבנן דהגם דאנן עבדינן בריה דמועדא מ"מ בגוים לא יתחשב וכמש"ל אבל לרי"ש דאסר לאחריהם ואנן בדידן עבדינן בריה דמועדא אמאי לא נימא דה"ט דרי"ש דאסר לאחריהם ודוקא אחר אידם אסר ג' ימים ומנ"ל לשמואל דיום א' אסור לעולם לרי"ש אל"ו דשמואל ס"ל דמקרא דנחמיה ליכא ראיה לו' דמשום בריה דמועדא לא התענו בכ"ג משום דבאותו זמן לא נהגו כן וגם דדבר שבציבור הוא כמ"ש התוס' והא דכתיב ביום כ"ד נאספו וכו' היינו יום כ"ד מיום הא' ועבורי עיברו לאלול דההיא שתא וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל בברכ"י דקמ"ט ע"ד בד"ה הן אמת וכו' בד' התוס' ז"ל. שו"ר להגאון החק"ל ז"ל בא"ח סי' קי"ג מדרל"ד ואילך שכבר עמד בכ"ז והאריך הרחיב למעניתו עש"ב נפלאות מתורתו. ואני הדל הנלע"ד כתבתי טרם ראותי ד"ק ומשנה זו לא זזה ממקומה דלא יבצר מאיזה דבר תורה שנתחדש בה כמשי"ר המעיין: וראיתי בס' הרב אהלי יצחק בונאן ז"ל בחי' לכריתות בדקי"א ע"א שכתב וז"ל ועוד אני תמיה על הרמב"ם שהביא הך בבא דשבת ויוה"כ לפניו וכו' והא לדידן דלא קי"ל כאחרים וכו' א"א למקלע תרי שבי בהדי הדדי וכו' עכ"ל ולא זכר דהרמב"ם ס"ל דבזמן שהיו מקדשין עפ"י הראייה הוה חייל תרי שבי בהדי הדדי ולא היו דוחין אד"ו ככל הנז"ל. ולהכי פסק הך בבא דשבת ויוה"כ לפניו ואיך עשה עצמו מעלומי העין והוא פלא עצום מאד וכמבואר: ב) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד דשקלים ה"ד וז"ל מבקרי מומין וכו' נ"ב עיין להרב לב שלם ז"ל שם שתמה דאמאי לא פסק הרמב"ם מ"ש בכתו' גבי ההיא דנשים האורגות וכו' וצ"ע עכ"ל ובעיני יפלא דהרי הרמב"ם ז"ל בהל' ב' פסק פרוכות של היכל תחת בנין עשויות ואינם באים מתרומת הלשכה אלא מקדשי בדה"ב אבל פרוכות של שערים באים מתרומת הלשכה עכ"ל הרי שכבר פסקה וכמ"ש מרן ז"ל בכ"מ: ומה שהק' עוד דאמאי השמיט ההיא דירוש' דת"ח המלמדים וכו' והצ"ע גם זה תמוה שהרי כבר פסק הרמב"ם בהל' זו עצמה וז"ל ת"ח המלמדים הל"ש לכהנים וה"ל קמיצה וכו' נוטלים שכרן מתרומת הלשכה ואטו הרמב"ם ז"ל כי רוכלא הוא לפסוק וליזיל זריקה קבלה ג"כ והלא כולהו שוו בדינייהו ופסק לתרתי דצריכים לימוד גדול טפי מזריקה וקבלה ולדינא ה"ה נמי לאינך וזה פשוט דנוטלים שכרן ג"כ מתרו' הלשכה וברור: ג) כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה דשקלים ה"א וז"ל תרומת הלשכה וכו' והמלח וכו' ע"כ. וכתב הגאון הרב מרכבת המשנה אשכנזי ז"ל דנפק"ל לרבינו מדאמרי' בש"ס דמנחות דכ"א מה עצים משל ציבור אף מלח מש"ץ ובפי' המשנה ספ"ו דשקלים כתב ובכל מקום שאומר מש"ץ הכוונה מתרו' הלשכה עכ"ל: ולא ידעתי למה הוצרך ללמוד כן למד מלמד והרי בהדיא אמרי' בכתובות דק"ה בעא מניה ר"ה מרב כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדה"ב צורך מזבח נינהו ומקדשי בדה"ב אתו או"ד צורך קרבן נינהו ומתרומת הלשכה היו עושין אותם וכו' ע"כ הרי בהדיא דכל שהוא לצורך קרבן אתי מתרוה"ל ואין לנו צורך קרבן כמלח ככתוב בתורה ומאי דאצט' הש"ס דמנחות הנז' לאוכוחי דמלח אתי משל ציבור מעצים ומדכ' ביה ברית לא לענין הבאת המלח מתרו' הלשכה דזה פשוט כיון שהוא צורך קרבן אלא הילפותא דהתם לשיהיה המלח משל ציבור לכל מין קרבן בין דיחיד בין דצבור וכמ"ש התם בש"ס יכול האומר עלי מנחה יביא מלח מביתו וכו' יע"ש ומוכרחים אנו לו' כן דאלת"ה אלא דעיקר ילפותא דהש"ס אתא ללמדנו מהיכן מביאים המלח אי מתרומת הלשכה או משיירי הלשכה א"כ מאי דאמרי' תו התם ועצים מנל"ן ויליף מדתניא יכול האומר עלי עולה יביא עצים מביתו כדרך שמביא נסכים ת"ל עה"ע אשר ע"ה אשר ע"ה מה מזבח מש"ץ אף עצים ואש מש"ץ ואי נימא דהילפותא הוי נמי ללמד מהיכן באים אי מתרוה"ל או משירי הלשכה א"כ הו"ל להרמב"ם לפסוק שהעצים יביאום משיירי הלשכה ולא מתרוה"ל דומיא דמזבח העולה שפסק הוא ז"ל שם ה"ח שהוא בא משיירי הלשכה א"כ גם עצים דהיקישן הכ' למזבח היה צריך שיבואו משיירי הלשכה ואילו בדין א' פסק להדיא דגם העצים באים מתרומת הלשכה אל"ו כדאמרן וק"ל: