פני יצחק חלק ו ו

בירות נגררת אחר ההסכמות ותקנות הנעשות בעיר דמשק יע"א כמ"ש הפוס' ז"ל בהסכמות של חזקות הנעשות בעוב"י שאלוניקי יע"א ובעוב"י קושטא יע"א ובעוב"י אזמיר יע"א שכל עיירות הקרובים להם נגררים אחר תקנות והסכמות העשויות בש' עיירות הגדולות הנז' ועיין בכנה"ג ובמט"ש ח"מ סי' ק"מ שהאריכו בזה משם הפוס' ז"ל יעש"ב וה"ה בנ"ד אמרי' הכי דעיר בירות נגררת מסתמא בתר תקנות והסכמות הנעשות בעירנו זאת דמשק יע"א וכנז"ל ואת"ל דכיון דעיר בירות רחוקה מעיר דמשק יע"א מהלך ג' ימים א"כ אינה נגררת אחר דמשק יע"א והסכמותיהם. ועיין בתשו' החס"ל אלקלעי ז"ל ח"מ סי' ל"ז מ"ש בזה יעש"ב. מ"מ אכתי מטע"א י"ל דחל על המקדש דנ"ד חרם של ההסכמה של דמשק יע"א אף שהוא מארץ רחוקה משום דקי"ל נותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם. והגם דכ' המבי"ט ז"ל שם סי' כ"ו הנז' דהוי חומרא דאתי לידי קולא כיעו"ש שאני התם דלא אישתכח בד' הרב המבי"ט ז"ל שום ס' אחר רק ס' ההסכמה לחוד ולזה כ' דהוא חומרא דאתי לידי הקולא משא"כ בנ"ד דאשתכח תלתא או ד' ספיקי ולא באנו לסמוך להקל לפוטרה בלא גט מכח ש' ההסכמה לחוד הא ודאי דבכה"ג גם הרב המבי"ט ז"ל אזיל ומודה דנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ולא הויא חומרא דאתי לידי קולא ובכן חזר הדין דחל על המקדש דנ"ד חומר ההסכמה עליו ועל עידיו ונפ"מ מאיסור תו' מכח ההסכמה דדן וכמ"ש רבני וגאוני עיה"ק ירושת"ו ז"ל וכנז"ל והדברים ברורים: וכדי לצאת י"ח הרב מהרח"ף ז"ל דמצריך ד' ספיקי לפוטרה בלא גט הנה נמצא וצ"ד ס' רביעי והוא דהעד הא' ההוא אמר דאמר לה בעת נתינת כסף הקי' הרי את מקו' לי בטבעת כדמו"י והנה תיבת בטבעת אין לה מקום כלל כיון שלא נתן לה טבעת כ"א מטבע כסף ודל מהכא תיבת בטבעת והו"ל כאלו לא אמ"ל כלום לא בכסף ולא תיבת בזה. גם העד הב' העיד בפי' שלא אמר כ"א הרי את מקו' לי ולא אמר בזה כלל והו"ל פלו' דרבוותא דאיכא מאן דס"ל דאינה מקו' כלל וס' מיהא הוי כאשר הארכתי בעניותין בסה"ק פנ"י ח"ה סי' ט' דפ"א ע"א ומשם באר"ה. א"כ הרי כאן ס' ד' ולכ"ע שריא הנערה הנז' להתנסבה בלא גט ובתוס' נופך אני אביא עוד מש' מהר"ח רומאנו ז"ל בתשו' כי באה בס"ה ישמח לב אה"ע סי' ח' על אותו עד דנ"ד שהעיד שאמ"ל המקדש הרי את מקדשת וגמגם בה הרב הנז' ז"ל טובא וז"ל כי לדברי העד הא' אין כאן קי' כלל יען מילת מקדשת היא פועל יוצא לאחרים ופירושה שהיא תקדש אותו ותתפרש דברים אחרים א"כ ליכא עדות כלל עכ"ל והסכים על ידו הרב המחבר ז"ל שם די"ז ע"ד וז"ל גם לדברי העד הראשון שאמר מקדשת ומלה זו מתפרשת לכמה פי' שונים כמ"ש הרב הפו' נר"ו והגם דאנן סהדי בכונת הבחור המקדש שרצה לקדשה לעצמו ומקדשת שאמר היינו מקודשת אלא שלא ידע להוציא המלה מחמת תמרות דאית ביה מ"מ אין אנו הולכים אחר האומדנא והכוונה דבעינן בקי' פיו ולבו שוין ודב"ז פשוט הוא מאד בס' הפוס' ז"ל ומכללם מהרשד"ם ז"ל סי' י"א שכתב דאעפ"י שלא כיוין אלא לבתו של ר' יוסף מ"מ בנד"ז אין אנו הולכים אחר כוונתו ואמרינן דברים שבלב אינן דברים לכ"ע יעש"ב ודון מנייהו ואו"ב שאמר העד דנ"ד מקדשת וק"ל: אתאן לעדות העד הג' האחרון הנז"ל במס' עדיות הנז"ל הנה הגם שאין בעדותו ממש לא לרחק ולא לקרב לא לאסור ולא להתיר כיון שבפיו ובשפתיו מילה לאמר שלא ראה ולא שמע כלל מ"מ אהניא לן עדותו לסניף מיהא כיון שהוא מוכחש מהעד הב' הנז' שהעיד שהיו שניהם יחד בכפר גובר וחזרו שניהם כאחד, ונמצאו שם עם המקדש והמתקדשת ואלו העד הג' הלזה העיד בפי' שיצא מביתו לטייל שם ולא היה בגובר כלל ולא גרעא האי הכחשה מדין אם הוכחשו בבדיקות שלדעת מהרימ"ט ודעי' ז"ל עדותם בטלה גם אם הוכחשו הבדיקות וכבר הארכתי בזה אני עני בסה"ק פנ"י ח"א סוס"י יו"ד ומשם באר"ה. ובנ"ד בלי ספק חד מנייהו קא משקר ולא מהניא עדותו כלל: עוד זאת איכא הכחשה אחריתי מזה העד לב' עדים הא' דכיון שהיו כולם שלשתם כאחד עם המקדש והמתקדשת הנז' ושני עדים הא' ראו ושמעו הקי' והוא העיד שלא ראה ולא שמע בודאי דהוי הכחשה גמורה ביניהם כיון שהיו כולם במעמד אחד ואולם לזה י"ל דאין דבריו של אחד במקום שנים שכנגדו ועפ"י ב' עדים יקום דבר אלא דעפ"י ספקות הנז' בהצמדם יחד מתבטלת עדותם לגמרי ואין כאן קי' כלל: כל זה כתבתי בעניותי לצדד בהיתר הנערה הזאת ולפוטרה בלא גט כלל כדי שלא לפוסלה מן הכהונה ולא לאוסרה על קרובותיו ומפני תיקון העולם כדי שלא יבואו פריצי הדור לנהוג בבנות ישר' המיוחסות ולעשותן כשבויות חרב כנז"ל. וכבר כ' הגאון שער אשר ז"ל בסוס"י כ"ט דכל היכא שיש מקום לפטור הנערה בלא גט עפ"י ספק ספיקא המצריך אותה גט לחומרא עונו ישא וכבר אני עני בסה"ק פנ"י ח"א סי' ט"ז הארכתי שם ובשאר תשו' ואכמ"ל: הנלע"ד כתבתי בהיתר הנערה הזאת בלא גט להלכה ולא למעשה וצו"י י"מ וימ"ן אכי"ר. פי המדבר אנא זעירא דמן חבריא והוא הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט. סימן ב'. שאלה ראובן פיתה לאלמנה אחת קטנה שעם שהוא נשוי אשה ויש לו בנים ממנה הנה הוא מוכן לגרש את אשתו בגט ברצונה הטוב ודעת רצונו לקדשה לזו ולישאנה אחר שיגרש לאשתו ונתפתית עמו האלמנה הנז' והוליכה עמו לגינה הסמוכה לעיר וקידשה בעד אחד ריק ופוחז שהוליכו עמו ראובן הנז' להעיד לו ובאו לפנינו המקדש והמתקדשת וזה, העד עמהם והעיד ע"ג לפני ג' ב"ד שבעודו אומר לה הרי את מקודשת לי בכסף זה וידו על ידה נתן לה כסף הקי' והודית האלמנה הנז' שכך היה המעשה אבל היא לא קבלה ממנו כסף הקי' אלא אדעתא שהבטיחה בינו לבינה שעתיד הוא לגרש לאשתו בגט ושוב ישאנה אבל בעת נתינת הקי' לפני העד הנז' לא דיברו כלום מזה ואשתו הא' לא רצתה להתגרש ממנו בשום אופן ובדה"ץ מנעוהו לראובן מלגרשה לאשתו הא' בע"כ היותו מושבע ועומד לה שלא ישא אא"ע ושלא יגרשנה בע"כ כנהוג ובכן חזרה בה האלמנה מלישא אותו ודינא קבעייא אם הדין נותן לפוטרה בלא גט או צריכה הימנו גט והאיש ראובן הנז' הוא בשם ישראל יכונה והוא איש חיל ממונה מצד המל' יר"ה ולא ישמע לקול מורים לגרש אלמנה זו בגט כי נתן עיניו בממונה וידו תקיפא כי כן יורנו מ"ץ אם הדין נותן לפוטרה בלא גט ולמצוה רבה תחשב להציל עשוק ויבא שכמ"ה. תשובה להיות כי נכמרו רחמי על האלמנה הלזו שנלכדה ברשת זו ואין מידו מציל הנה יגעתי, ומצאתי לה צדדי היתר שלא להצריכה ממנו כלל ובפרט כדי שלא יחרוך רמיה צידו כמשז"ל דאשכחנא בנ"ד תלת