פני יצחק חלק ו נח

כלל אלא אדרבא על הסוגייא דאתמר התם עלה ק"ל דמאחר דניחא ליה לש"ס מ"ש תנא אין מוסיפין על מ"ח לא נקט על נ"א למר ועל ז"ן למר להיכא דחל ע"פ בשבת דהט' משום דהתנא על הרוב דיבר שברוב השנים לא חייל ע"פ בשבת וא"כ באותו הרוב אין התוס' אלא בע"ש שבתוך החג א"כ מאי פריך אטו ע"ש שבתוך החג מי איתיה בכל שנה דמאי קו' הא התנא מיירי ברוב השנים דאינו חל בע"ש יוט"א של חג והואיל דברוב השנים איכא תוס' תקיעות עד מ"ח נקט התנא ע"ש שבתוך החג ואנה"ן דאי אתרמי דחל יוט"א של חג לא והיו מ"ח תקיעות כי היכי דאם חל ע"פ בשבת דהוו למר נ"א ולמר ז"ן והגם דנימא דהמקשן דהק' אטו וכו' דייק מלישנא דהתרצן דמשני כי קתני מדי דאיתיה בכל שנה כלו' כל החלוקות השנויות במשנה איתנהו בכל שנה ועלייהו קתני אין מוסיפין על מ"ח ואהא הק' אטו ע"ש שבתוך החג מי איתיה בכל שנה הנה עם דנימא הכי בכוונת המקשן מ"מ ליכא תיובתא מהך מתני' למאן דס"ל דבז' הראייה היו קובעין גם באד"ו דהם יתרצו שהתנא מדבר ברוב וכמדובר ולהכי נקט ע"ש שתוך החג ולא נקט נמי ע"פ שחל ע"פ בשבת וכמובן: גם מסוגייא דבר"ה ד"ך ע"א דאמרי' התם כי אתא עולא אמר עברוה לאלול וכו' והא תני רבה בר שמואל כשם שמעברין את השנה לצורך כך מעברין את החדש לצורך ת"ל החדש הזה לכם ר"ח כזה ראה וחדש אמ"ר ל"ק כאן לעברו כאן לקדשו אביי אמר ל"ק הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי רבא אמר האי דתני רבה ב"ש אחרים היא דאמרי אין בין וכו' ע"כ הסוגייא ומשמע מהאי סוגייא דאפי' בז' הראיה פליגי רבנן ואחרים דלרבנן דחינן אד"ו ולאחרים לא דחינן לצורך וכדמשמע מפירש"י התם ומ"מ הא ל"ק להרמב"ם דהוא ז"ל מפרש לכל הסוגייא דהתם דאיירי היכא דלא באו עדים ביום ל' ובאו אחר כמה ימים כמ"ש הרמב"ם בהל' ק"ה בפ"ג מדין ט"ו ואילך והלח"מ שם האריך בזה עש"ב. גם מ"ש התם בר"ה ד"ך ע"ב מאן תנא דפליג עליה אחרים וכו' מצ"ל דמיירי היכא דמקדשין עפ"י החש' כיעו"ש: אך מאי דאיכא לעיוני הוא בסוגייא דערכין ד"ט ע"ב דאייתי תלמודא התם סברת אחרים דאין בין וכו' ופריך עלה אחרים מניינא אתא לאשמועי' כלו' דהול"ל אין מעברין את החדש לצורך אלא לעולם א' חסר וא' מלא וממילא ידעינן דאין בין זל"ז אלא ד' ימים ומשני הא קמל"ן דלא בעינן לקדש עפ"י הראייה כלו' דאילו הוה אמר אין מעברין החדש לצורך הו"א דהי"ד היכא דבאו עדים ביום ל' שראו הלבנה ומקדשין עפ"י הראייה אבל היכא דלא באו עדים ביום ל' הו"א דס"ל דמעברין את החדש כדי שיבואו עדים יום ל"א ויקדשו החדש על פיהם דמצוה לקדש עפיה"ר קמל"ן דלא בעינן ואפי' דליכא עדים אם היה החדש מהחסרים לא מעברינן ליה עיין ברש"י שם משמע דפלוגתייהו דאחרים ורבנן היינו אפי' בז' שמקדשין עפ"י הראייה ואי לאו דנקטו אחרים מניינא הו"א דפלוגתייהו הוי היכא דבאו עדים ביום ל' דלרבנן מעברין לצורך ולאחרים אין מעברין לצורך וזהו הפך סברת הרמב"ם דס"ל דעפ"י הראייה ליכא מ"ד דמעברין לצורך: ואפ"ל דהוא ז"ל מפרש הסוגייא הכי דאי אחרים לא הוו אמרי מניינא הו"א דמ"ש אין מעברין את החדש לצורך היינו היכא דאתו סהדי ביום ל' ולא פליגי רבנן עליה והו"א דליכא פלוגתא כלל ברם השתא דנקטו מנינא שמעינן דאפי' היכא דלא באו עדים קאמרי אחרים אין עברין לצורך וממילא נפק"ל פלוגתא בזה בין רבנן לאחרים דלרבנן בכה"ג דלא אתו סהדי מעברינן כנלע"ד לישב לד' הרמב"ם דלא תק"ל מסוגייא זו: אך סוגייא דשבת דפ"ז ע"ב היא ודאי נגד סבר הרמב"ם ז"ל דאיתא התם תא שמע ויהי בחדש הא' בשנה הב' בא' לחדש הוקם המשכן ומדריש ירחא דניסן בחד בשבת דאשתקד בד' בשבת דתניא אחרים אומרים וכו' ע"כ מוכח להדיא דס"ל לסתמא דתלמודא דאחרים איירי נמי גם בז' שהיו מקדשין עפ"י הראייה מכלל דלרבנן דפליגי אאחרים ס"ל דאפי' בז' שהיו מק' עפ"י הראייה מעברין לצורך הפך ס' הרמב"ם ז"ל דס"ל דלכ"ע עפ"י הראייה אין מעברין לצורך ויכול להיות חל יוה"ך בהדי שבת ואין לנו לו' אלא דס"ל להרמב"ם דסוגייא זו אזלא בשיטת סוגיין דבפ' החליל אלא דדוחק עצום הוא זה לדחות הני תרי סוגיי דמורין להדיא דפלו' דרבנן ואחרים היא גם היכא דהיו מק' עפיה"ר וכן מוכחי פשטא דכל הסוגייאות ולתפוס' עיקר כס' רב חסדא וכהירוש' דבפ"ק דע"ז הנ"ל: ולכן התוס' ז"ל בשבת דקי"ד ע"א בד"ה חלבי שבת כתבו וז"ל אומר ר"י דכל היכא דתני תרי שבי דהוו בהדי הדדי אתי כאחרים וכו' ע"כ כלומר דלרבנן דאחרים א"א לחול תרי שבי בהדדי ומוכח מזה דס"ל להתוס' דגם בז' הראייה היו מכוונים שלא יחול שבת ויוה"ך זה אח"ז וברור וכ"כ התוס' ז"ל בפסחים דח"ן ע"ב בד"ה כאילו וכו' יע"ש: אך זוהי שק' לד' התוס' ז"ל ההיא מתני' דבפי"א דמנחות דמייתי מינה הרמב"ם ז"ל סייעתא רבתי דלכ"ע בז' הראייה חיילי תרי שבי בהדי הדדי מדתנן התם הבבליים היו אוכלים אותו כשהוא חי וקי"ל בכל דוכתא מעשה רב ואיך יתכן שיהיה מ"ח וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה הנז': והנלע"ד לומר דהתוס' ז"ל ס"ל דההיא מתני' דקתני א"ל בע"ש הוא ע"ד תנאי אי אתרמי ומה שדחה הרמב"ם לזה שם ממ"ש הבבליים וכו' י"ל דס"ל להתוס' דהבבליים היו אוכלים אותו חי בשאר הימיים ומשו"ה קתני דאי אתרמי דחל יוה"ך בע"ש בודאי דהבבליים היו אוכלים אותו חי הואיל דבלאו"ה כן עושין בכל יום תמיד, אלא דחזינא להתוס' עצמם שם במנחות ד"ק ע"א בד"ה ששונאין וכו' שכתבו וז"ל ומה שמזכירין אותם לגנאי על שאוכלים את השעירים חיין אע"ג דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר לפי שהרגילו עצמם כמו כן לאוכלם חיין אף בכל השנים דמיחזי כרעבתנותא עכ"ל משמע מד"ק דמחמת שהיו אוכלים השעירים חיין ביוה"ך שחל בע"ש שלא יבואו לידי נותר הרגילו עצמם כן גם בשאר השנים א"כ משמע דמעשה הבבליים דקתני במתני' אינו ע"ד תנאי אלא דקושטא דמילתא כך היו עושין וא"כ הדק"ל ע"ד התוס' ז"ל דס"ל דרבנן דאחרים פליגי גם בז' הראיי' דמאחר דבמתני' קתני הבבליים וכו' תו לא מסתבר לו' דאיכא פלוגתא וכד' הרמב"ם בפה"מ ועכצ"ל לד' ר"י בפסחים דס"ל דלרבנן דאחרים ליכא תרי שבי בהדי הדדי אפי' בז' הראייה כנז"ל צ"ל הסוגייא דפ"ק דביצה דדריש רב חסדא קרא דלאין נכון לו למי שלא הי"ל להניח ע"ת דמוכח דס"ל דאותה שנה היה ר"ה בע"ש צ"ל חדא מתרתי או דרב חסדא אזיל בשיטת אחרים דאמרי אין בין וכו' או דההיא סוגייא פליגא אהני סוגייאות) דקאמרי דפלו' דרבנן ואחרים אף בז' הראייה ורב חסדא ס"ל דבז' הראייה ליכא פלוגתא: ואם כנים הדברים דכתיבנא יתורץ שפיר משה"ק הרב פ"מ ז"ל מפרש הירוש' בפ"ק דע"ז ומטי בה משם: הרב פני יהושוע ז"ל והרב חיד"א ז"ל בברכ"י א"ח סי' תצ"ד מטי בה משם הגאון מהר"א ברודא ז"ל וכ"כ בס' פתח עינים בחי' לר"ה על די"ט שהק' מההיא דרב חסדא