פני יצחק חלק ו נז

לשונות הרמב"ם ז"ל. א) כתב הרמב"ם ז"ל בסופ"ה מהל שבת וז"ל יוה"ך שח"ל בע"ש לא היו תוקעין חל במ"ש ל"ת ול"מ. יו"ט שח"ל בע"ש תוק' ול"מ חל לאחר השבת וכו' עכ"ל וכ' ע"ז ההמז"ל וז"ל ויתבאר בה' ק"ה שבזמננו שאין מקדשין עפ"י הראייה אין יוה"ך חל לעולם לא בע"ש ולא במ"ש עכ"ל הנה מזה מוכח להדיא דדעת הרמב"ם ז"ל הוא דבזמן שהיו מק' עפ"י הראייה הוה חייל תרי שבי בהדדי וכמו שכ"כ להדיא הרמב"ם בריש פ"ו דק"ה ובסופ"ח שם ומה"ט נמי פסק הרמב"ם בפ"א דתמידין ומוס' דחלבי שבת קרבין בלילי יו"ט אם חל יו"ט במ"ש אבל אין קרבין בליל יוה"ך וכו' יע"ש והט' דלשיטתיה אזיל דבזמן הראייה היו חלין תרי שבי בהדדי ולא היו דוחין הקביעה מימי אד"ו וגדולה מזו כתב הרמב"ם ז"ל גופיה בפי' המשניות בפי"א דמנחות אמתני' דח"ל יוה"ך בע"ש וכו' וז"ל וזה דוחה טענת מי שכופר ומאמין דיוה"ך לא היה מעולם לא ביום ו' ולא ביום א' וכו' עכ"ל יעש"ב: אמנם הבאים אחריו הק' עליו מהסוגייא דבפ' החליל עיין להרב המפרש בהל' ק"ה פ"ז ה"ז ולהלח"מ פי"א דתמידין ולהתוי"ט בפי"א דמנחות יעש"ב. ולי אני הדל נלע"ד דהרמב"ם ז"ל דחה הך סוגייא דהחליל מקמי מימרת רב חסדא דברפ"ב דיו"ט דדריש קרא דלאין נכון לו למי שלא הניח ע"ת אי"ד למי שלא היל"ל ע"ת אבל מי. שהי"ל ולא הניח פושע הוא יע"ש דמבואר מזה דאותו היום היה יו"ט שח"ל בע"ש מדהוצרכו לע"ת וידוע דיו"ט דר"ה היה כדפירש"י בנחמיה ח' ומבואר שם בכתוב שהיה ביום א' לחדש הז' ע"ש הרי דרב חסדא ס"ל דבזמן שהיו מק' עפיה"ר היה חל ר"ה בע"ש ולא היו דוחין אד"ו ומדלא אוקי מילתיה דר"ח הש"ס התם משום דס"ל כאחרים מוכח דדרשת ר"ח אתיא אליבא דכ"ע וא"כ לר"ח מתני' דפט"ו דשבת דתנן חלבי שבת וכו' וברייתא דיוה"ך שחל בע"ש ל"ת ול"מ אתיין ככ"ע בין לרבנן בין לאחרים דהיכא דמק' עפיה"ר אין דוחין אד"ו כלל ופלוגתיה אינה אלא היכא דקבעינן ר"ח עפ"י החש' בזה"ז ודלא כסוגיית דפ' החליל הנז"ל: וגם מסוגייא דהירושלמי בפ"ק דע"ז מוכח נמי דבזמן הראייה היה חל יוה"ך בע"ש והכי איתא התם אמתני' דר' ישמעאל אומר ג' לפניהם וג' לאחריהם אסורין חברייא אמרי טעמא דרי"ש משום בריה דמועדא וכו' אמר"י קרא מסייע לחברייא וביום כ"ד לחודש הזה נאספו בנ"י בצום ובשקים ואדמה עליהם ולמא לא בכ"ג משום בריה דמועדא אין נימא דהוא בשבתא לית יכיל דאת מחשבת ליה ואת משכח צומא רבה בחד בשבתא ומה בה ולית ר"ן מיקל למאן דמעבר ליה מן אתריה אמר"י ב"מ אנא חשבתיה ולא הוה בשבתא ע"כ הירוש' וה"פ דחברייא אמרי ט' דרי"ש משום בריה דמועדא כלומר דעושין אחר אידם מועד קטן וקרו ליה בריה דמועדא משום דהוא קטן לגבי חגם כמו חוליא ובר חוליא וכיוצא ה"נ מועדא ובר מועדא אמרי' דמקרא דנחמיה איכא לסיועי לחברייא דלא התענו בכ"ג משום דהוא בריה דמועדא דהיינו אסרו חג וכיון דחזינן דאנן בדידן עבדינן בריה דמועדא הגם דאנן לא עבדינן רק יום אחד ס"ל לרי"ש דאסרינן בעכו"ם ג' ימים לאחריהם ברם רבנן דרי"ש עכצ"ל דס"ל דהגם דאנן עבדינן בריה דמועדא מ"מ בעכו"ם לא גזרינן הואיל דעבר אידם גופיה שהוא העיקרי לא חיישינן תו שמא לאחר אידם אזיל ומודה דאי איתא דרבנן דרי"ש ס"ל דגם אנן בדידן לא עבדינן בריה דמועדא כלל ומאי דלא התענו בכ"ג מטעמא אחרינא א"כ מאי ראיה מייתי ר' יודן לסיועי לחברייא מההוא קרא דנחמיה מדלא אתו בכ"ג אימא דלא אתו מט"א כדס"ל לרבנן דרי"ש אל"ו צ"ל דבין רבנן בין רי"ש ס"ל דמאי דלא התענו בכ"ג אינו אלא משום דאנן עבדינן בריה דמועדא ופלוגתייהו אינה אלא אי גם בעכו"ם גזרינן משום בריה דמועדא דידהו או"ל ומשו"ה אמרי' קרא מסייע לחברייא והדר קאמר הירוש' אי נימא דהוה יום כ"ג בשבתא כלו' א"ת דלדידן לית לן בריה דמו' כלל וא"כ ליכא תו סייעתא לחברייא ומאי דלא התענו בכ"ג הט' הוא משום דיום כ"ג ח"ל בשבת לז"א לית יכיל כלו' דא"א להיות חל בשבת דא"כ יבא יוה"ך בא' בשבת וזה אי אפשר מפני דדחינן ליה שלא יבא יוה"ך בא' בשבת והדר פריך מה בה ר"ל מה בכך אם יחול יוה"ך בא' בשבת לית ר"ן מיקל למאן דמעבר ליה מן אתריה כיון דמק' עפיה"ר כדס"ל להרמב"ם דעפיה"ר היו קובעים גם באד"ו ולא היו דוחין כלל וחדית ליה ר"י ב"מ ואמר דאנא חשבתיה ולא הוה בשבתא שידע וחשב חש' המולדות ונתברר לו דאותה שנה דנחמיה לא הוה ר"ה באד"ו וממילא יום כ"ג תשרי לא הוה בשבתא וא"כ מאי דלא אתו ביום כ"ג אינו אלא משום דהוה בריה דמועדא כן הוא פי' הירוש' הנז' עפ"י מ"ש האגור ז"ל הבי"ד מרן ז"ל בב"י א"ח סי' תצ"ד ושבולי הלקט הבי"ד הברכ"י ז"ל סי' הנז' ובס' מחב"ר שם השיג על הפ"מ מפרש הירוש' שפי' פי' בריה דמועדא באו"א יע"ש ובברכ"י שם השיג על המשל"מ והתוס' ז"ל שלא נזכרו הם ג"כ מהירוש' הנז' יעש"ב גם בס' חומת אנך בנחמיה ח' השיג ע"ד הרב קרבן חגיגה יע"ש וע"ע בס' עין זוכר מע' ב' אות מ"ג שחזר והשיג כן על פי' הפ"מ יע"ש: אלא דלכאורה ק' על הירוש' הללו דהיכי קאמר אין נימא דהוה בשבתא לית יכיל שהרי אליבא ישמעאל קיימינן התם והרי רי"ש גופיה קאמר במתני' דפט"ו דשבת דחלבי שבת קרבין ביוה"ך א"כ הרי לדידיה אית מציאות דחל יוה"ך בחד בשבת ולדידיה ליכא לתרוצי דעפ"י הראייה חל דהא הירוש' קאי אזמן דנחמיה ואפי"ה ס"ל לש"ס דירוש' דלא חל: ואולם י"ל דממתני' דשבת ליכא ראיה די"ל דכוונת רי"ש לומר דאם היה במציאות דהוה חל יוה"ך בא' בשבת דינא הוא דחלבי שבת קרבין ביוה"ך מעין מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה בפי"א דמנחות דאי לא הוה מעשה דהבבליים לא היה ראיה מאותה משנה יע"ש וכ"כ הרב לח"מ בפ"א דתמידים למ"ש הרמב"ם שם ההיא מתני' דחלבי שבת דהוה מצ"ל הכי יעו"ש: דבר הלמד דגם הירוש' הנז' הוא דבז' הראייה היה אפ' לקבוע ר"ה באד"ו כדס"ל לרב חסדא בתלמודי ואע"ג דפליג הירוש' הנז' אדרב חסדא על ההוא יומא דר"ה דבז' נחמיה דכפי"ד הירוש' ההוא יומא דר"ה לא היה ביום ו' כדאמרי' אנא חשבתיה וכו' ואילו ר"ח דריש לקרא דאין נכון לו כנז' דס"ל דהיה בע"ש מ"מ במאי דס"ל לר"ח דבז' הראיה יכול לחול ר"ה בע"ש שוים הם וס"ל להרמב"ם דמסתמא גם רבנן דאחרים ס"ל הכי דאי איתא דפלוגתייהו דרבנן ואחרים היא אף בז' הראייה לא הו"ל למסתם סתומי וז"ש הר בפי' המשנה דמנחות דהרבה דברים יש בגמ' שמחזיקים זה וכמובן: איברא דמשנת פ' החליל גופה דקתני אין מוסיפין על מ"ח תקיעות ק"ט לסברת הרמב"ם דמכח זה אמרי' עלה בש"ס התם דכי מקלע יו"ט א' של חג בע"ש דחינן ליה משום יוה"ך ומה יענה הרמב"ם להאי מתני' גופה וזוהי עיקר תמיהת הגדולים הנז' ז"ל מעיקר המשנה הלזו דקתני מ"ח תקיעות ולא יותר ועכצ"ל דה"ט דמתני' כדאמרי' עלה בסוגייא הנז': והנלע"ד לומר דהרמב"ם ס"ל דמעיקר המשנה דקתני אין מוסיפין על מ"ח לא תברא לסברתיה