פני יצחק חלק ו נו

מעיו"ט ודוקא בדיעבד אבל ביטול בי בעיא היא בפ' כה"ץ ולא אפשיטא עכ"ל יע"ש: ואי איתא דאיכא לדיוקי כדיוקא דהרב לח"מ מדאמר רב דימי סתם באשרה שביטלה דמשמע אפי' שביטלה מעיו"ט א"כ מאי דוחקיה דהמרדכי לאוקומי הבעיא בנתבטלה האשרה ביו"ט לוקמא אפי' ביטלה מעיו"ט ואי משום דס"ל לר"ת דאחר ביטול אם נטל יצא היינו משום דהגם דלר"ל לד' רב דימי מבע"ל הא לרבא פשיטא ליה כמ"ש התוס' ז"ל בפ' מצות חליצה יע"ש אלא ודאי משום דליתיה להאי דיוקא דהלח"מ ז"ל וכמובן וגס התוס' ז"ל בפ' לולב הגזול דל"ב בד"ה באשרה וכו' תירצו לד' ר"ת ז"ל כמ"ש המרדכי והביאו ראיה דאשרה שנתבטלה מעיו"ט כשרה מדין עלתה בו תמרה מעיו"ט יע"ש ואי איתא דיש לחלק ביניהם מאי ראיה מייתו התוס' מדין עלתה בו תמרה. תו ק"ל ע"ד הלח"מ ז"ל במ"ש עוד שם בהל' שופר בסיד"ק הנ"ל וז"ל אבל כל דבר שנאסר של ע"ז אעפ"י שביטלו אח"כ לד' רבינו אם נטל לא יצא משום דיש דיחוי עכ"ל. ואנכי לא ידעתי מה יענה למ"ש הרמב"ם גופיה בפ"ד מהל' יבום וז"ל סנדל המוסגר והמוחלט של ע"ז וכו' לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה ואעפ"י שהוא אסור בהנאה אבל סנדל של תקרובת ע"ז ושל עיה"נ חליצתה פסולה ע"כ וכתב הה"מ שם דבגמרא ליכא של עיה"נ ולמדה רבינו מדין תקרובת ע"ז יע"ש ובכ"מ שם ושם ראיתי כתוב הגהה וז"ל לפי גי' הה"מ שלא היה כתוב עיה"נ וכמ"ש הכ"מ תימה על רבינו איך הוציאו מדמיון דתקרובת ע"ז דלא כהירוש' שכ' בהדיא הכל מודים בסנדל דעה"נ שהוא כשר דכתיב חלוץ הנעל מ"מ עכ"ל. ולא ידעתי מאי ק"ל להרב המגיה דודאי הירוש' ס"ל דגם סנדל דתק' ע"ז כשר מדכ' חלוץ הנעל מ"מ ברם לתלמודא דידן דס"ל דסנדל דתק' ע"ז פסול גם בדיעבד ולא דרשי חלוץ הנעל מ"מ הא ודאי דה"ה סנדל דעיה"נ פסול ומאי ק"ל ואפשר דכוונתו לומר להק' ע"ד הרמב"ם דכיון דבש"ס דילן לא הוזכר סנדל דעיה"נ א"כ אמאי לא פי' דטעמא דסנדל דתק' ע"ז דפסול משים דלאו להליכה עביד ונמצא לפי"ז דלא פליג ש"ס דילן עם הירוש' כמובן וע"ע להרב יד המלך ז"ל שם בפ"ד דיבום מ"ש ע"ד הה"מ ז"ל בדין זה עי"ש: איך שיהיה נמצ"ל דס"ל להרמב"ם דאעפ"י שהוא אסור בהנאה חליצתה כשרה ודוקא בשל תק' ע"ז ישל עיה"נ אמרינן דחליצתה פסולה וא"כ תק"ל להרב לח"מ שכ' דלד' הרמב"ם כל דבר שנאסר דע"ז אפי' שביטלו אח"ך אם נטל לא יצא משום דיש דיחוי דא"כ מה טעם גבי סנדל דע"ז דלא חיישינן לדיחוי וליכא למימר דשאני חליצה דכתיב חלוץ הנעל מ"מ כמ"ש בירוש' כנז"ל ועם דתלמודא דידן לא ס"ל הכי גבי תק' דע"ז ודעיה"נ מ"מ מהניא מיהא הך דרשא לתשמישי ע"ז דקילי דאית להו ביטול דהא ודאי ליתא דהא גבי שופר אמרי' בירוש' יום תרועה יהיה לכם מ"מ ואפי"ה כתב הלח"מ גופיה דאם תקע בדבר האסור בהנאה לא יצא ואפי' לאחר ביטול ומאי שנא חליצה משופר ותו דהרמב"ם ז"ל שם בפ"א מהל' שופר דין ג' לא ס"ל כהך דרשא דירוש' דדדרשי יו"ת י"ל מ"מ כמ"ש מרן ז"ל בכ"מ שם משם מהר"מ ז"ל יע"ש ותו ק"ל ע"ד הלח"מ ז"ל דאילו בהל' שופר הכריע דלא כה"ה ז"ל דהרמב"ם ס"ל דרבא מיירי באשרה שנטעה ולבסוף עבדה ופי' דברי הרמב"ם עפ"י יסוד זה ואילו בפ"ד מהל' איסורי מזבח על מ"ש הרמב"ם שם אשרה שביטלה אין מביאין ממנה גיזרין למערכה כתב שם הלח"מ דהרמב"ם מחלק בין אשרה לע"ז יע"ש ולפי דבריו ז"ל בהל' שופר הרמב"ם ז"ל מחלק בין אשרה שנטעה מתחי' לכך לאשרה שנטעה ולבסוף עבדה כנז"ל וא"כ דבריו סתראי נינהו והיותר ק' ע"ד הלח"מ הללו שבהל' שופר שכ' בסו"ד וז"ל ובשופר קאמר שופר של עכו"ם ר"ל שופר של ע"ז של עכו"ם כלו' שלא נאסרה מפני שהשתחוה לבהמה ובע"ח אינם נאסרין ומ"מ לא יטול לכתחי' עכ"ל והוא תימה דא"כ אמאי פסק בהל' ציצית המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית ומשמע אפי' בדיעבד פסול והא דבע"ח אי"ן אמאי פסול אפי' בדיעבד וכבר הרב לשון לימודים בד"ה ע"ב הק' כן ע"ד הלח"מ ז"ל יעו"ש: והרב כפות תמרים בחי' שם כתב דמ"ש הרמב"ם דאשרה הגם דנתבטלה לא יצא נפק"ל ממ"ש בפ' כה"ץ כי אתא רב דימי אמר באשרה שביטלה קמבע"ל לר"ל אם יש דיחוי ולא אפשיטא ונקטי' לחו' וסבור הרמב"ם דאין לפשוט בעיא זו ממש"ל גבי היו ענביו וכו' דשאני התם שהוא דיחוי שהי"ל שעת הכושר מעיק' אבל אשרה דהוא אילן שנטעו לשם ע"ז דמשעת נטיעה היה לשם ע"ז ולא הי"ל שעת הכושר מעולם בהא דוקא מבע"ל לר"ל ונקטי' לחומרא עכ"ל. וקל"ט דא"כ איך אמרו עלה בגמ' תיפשוט ליה כיסהו הרוח וכו' והא ודאי התם הי"ל שעת הכושר קודם שכיסהו הרוח משו"ה דין הוא שלא יהיה דיחוי משא"כ גבי אשרה שלא הי"ל שעת הכושר מעיק' ותו קל"ט ממאי דבעי ר"י בפ' לולב הגזול דל"ג ע"א נקטם ראשו מעי"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט מהו יש דיחוי וכו' דאמאי לא פשטוה מהיו ענביו וכו' דאין דיחוי דהתם נמי הי"ל שעת הכושר קודם שנקטם שהיה כשר אלא ודאי צ"ל דלא פשטוה מהתם כמ"ש התוס' ז"ל משום דהא דעלתה בו תמרה אין בידו א"כ אימא נמי דה"ט דאשרה משום דאין בידו דאין ישראל מבטל ע"ז ומנ"ל להרמב"ם למצא טעם אחר דלא שייך לדין נקטם ועלתה בו תמרה: עו"כ הרב הנז' ז"ל שם דהרמב"ם ס"ל דע"ז של ישר' אינה טעונה שריפה אבל תק' ע"ז טעונה שריפה ומ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' ע"ז שוחק או זורה לרוח או שורף ומטיל לים ט"ס הוא וצ"ל שוחק וזורה לרוח ומטיל לים עכ"ל יע"ש ותמהני ע"ז טובא שהרי הרמב"ם ז"ל בפ"ח דע"ז ה"ז כתב וז"ל כיצד מאבד ע"ז ושאר דברים האסורים בגללה כגון משמשיה ותקרובת שלה שוחק וזורה לרוח או שורף ומטיל לים המלח ע"כ הא קמן כלילינהו כולהו כחדא הע"ז עם משמשיה ותקרובתה דאכולהו קאמר שוחק וכו' ואיך כתב הוא ז"ל דתקרובת ע"ז לבד טעונה שריפה ול"מ שחיקה לבד ואם נאמר דכוונתו ז"ל אינו אלא על תק' ע"ז דישראל דיש בה חומרא יותר מתק' ע"ז דגוי אכתי תק"ל דהא הרמב"ם ז"ל לא ביאר באיזה ע"ז מיירי ולפי דברי הרב ז"ל משמע דהבין מלשון הרמב"ם דבכל ע"ז מיירי וא"כ כשם דע"ז דנקט הרמב"ם ברישא בכל ע"ז מיירי בין דגוי בין דישראל ה"ה בסיפא דנקט תקרובת שלה בכל ענין תקרובת מיירי בין דישראל בין דגוי ומ"ש דשורף דנקט הרמב"ם ט"ס הוא כבר קדמו בזה הרב ש"י בהגהותיו והבי"ד הרב כנה"ג יו"ד סוס"י קמ"ו הגב"י אות א"ך וכתב שכ"ן מהשגת הרמ"ך ושכ"כ הה"מ וכו' יע"ש והנה אמת שכן מוכח ג"כ מד' הטוש"ע שם שלא כתבו שורף כלל וכבר כ' מרן בב"י ובכ"מ שם דשריפ' זו למה יע"ש אמנם הרב משל"מ ז"ל שם בפ"ח דע"ז ה"ו עמ"ש שם או שורף וכו' אייתי בידיה דברי התוס' דחולין דפ"ח שכתבו דכל ע"ז תחילתה בשריפה דומיא דעגל ומזה תמה ע"ד הטור יו"ד מסי' כ"ח למ"ש בסי' קמ"ו יע"ש שהצ"ע ותמיהתו זו תחול גם ע"ד מרן בש"ע יו"ד סי' כ"ח שכ' שם בדברי הטור ואיל בסי' קמ"ו לא כתב שורף וצ"ע ודו"ק: