פני יצחק חלק ו נד

עבדו דמבע"ל לר"ל ללישנא קמא דש"ס דאמר דבהא בעי ר"ל ומיירי קודם ביטול אזלינן לחומרא כיון דבלולב בעינן דוקא שביטלה אזי יוצא י"ח וזהו שפסק הרמב"ם בהלל' ציצית די"א המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית וכ' מרן שם דהיא בעיא דל"א ולחומרא וה"ה ללולב קודם ביטול ובעית רב דימי המשתחוה לבהמה וכו' מיירי ואח"כ ביטלה וכן בלולב איירי נמי בדקל שנטעו ולבסוף עבדו ואח"כ ביטלו דבתרוויהו אזלינן לקולא כהסכמת המ"מ והכ"מ בפ"ח מהל' לולב וכפי"ז נמצאו דברי מרן כ"מ סתרי אהדדי דבהל' אמ"ז מוכח מד"ק שם דבעית רב דימי היא באשרה שנטעה מתחי' לכך ואילו בפ"ח דלולב כתב דהא פשיטא לר"ל כנז"ל וא"כ ע"כ דבעית רב דימי לא מתוקמא אלא בנטעו ולבסוף עבדו כנז"ל זהו תורף קו' ז"ל ולפי"ז כל מ"ש אני עני לעיל בישוב דברי מרן ז"ל ליתא כלל וכמובן. וע"ע בס' לשון למודים סי' תרמ"ו מ"ש בזה יעש"ב: עוד אני תמיה ע"ד מרן בכ"מ שבפ"ח דלולב הנז' דלפי פירושו שם אכתי ק' דאמאי לא חילק הרמב"ם בע"ז בין קודם ביטול ללאחר ביטול וכמו שכן הק' הלח"מ ז"ל בפ"א דשופר דין ג' ע"ד הה"מ ז"ל יע"ש. וכן נמי ק"ל לשיטת מרן ז"ל בהל' לולב הנז' ממ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' יבום וז"ל אבל סנדל של ת"ק ע"ז וכו' דאמאי לא נקט רבותא טפי אפי' בע"ז של עכו"ם קודם ביטול ולזה י"ל כמ"ש התוס' ז"ל בסוכה דל"ב ע"א בד"ה באשרה דמשה וכו' וז"ל ור"ת מפרש וכו' ובפ' מ"ח דק"ג מפליג בין סנדל דע"ז לסנדל של ת"ק ע"ז דאין לו' ביטול ולא פליג בשל ע"ז גופיה בין קודם ביטול בין לאח"ב אגב אורחיה קמל"ן דת"ק ע"ז אינה בטילה עולמית וכו' עכ"ל וה"נ י"ל בד' הרמב"ם שבהל' יבום לדעת מרן כ"מ וכמובן: והנה מדברי הרב שלה"ג ז"ל שבפ' כל הצלמים משמע דס"ל בד' הרמב"ם ז"ל כמ"ש מרן ז"ל בד' הרמב"ם שכ"כ וז"ל וגם מיימוני כתב בפ"ח דע"ז דהעכו"ם העובדי' ההרים והגבעות והאילנות והבהמה וכו' הרי אלו מותרי' וצ"ע דבפ"ק דציצית כתב המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית וי"ל בצמר שגדל בה בזמן שהיתה נעבדת וכו' א"נ אפשר דמותרת בהנאה ומשום דמאיס כלפי גבוה פוסל אותו דסלקא בתיקו בגמ' בפרקין ופסק לחומרא ומהא דאמרי' המשתחוה לבהמה קרניה פסולים לשופר עכ"ל והק' עליו הרב כפות תמרים ז"ל וז"ל ותמהני על התי' הב' שכ' דהט' משום דמאיס למצוה כמו לגבוה ולא הרגיש דזה א"א דהרי הם מכשירים שופר ולולב וסנדל דע"ז אע"ג דאסור להדיוט משום דמלל"ן כ"ש דיש להכשיר למצוה מידי דשרי להדיוט גם התי' הא' אינו נכון דהא שופר ולולב דע"ז דגוי מכשירים אותו קודם ביטול אע"ג דאסור להדיוט וצ"ע עכ"ל. והרואה יראה דדברי שלה"ג הם ע"ד הרמב"ם ולא ע"ד הטור ואפשר דהשלה"ג ס"ל בד' הרמב"ם כדס"ל למרן כ"מ בהל' לולב דלא הכשיר הרמב"ם בדיעבד אלא בע"ז של גוי אחר הביטול כמש"ל וא"כ יש, לחלק בין משתחוה לבהמה דלגבוה אסיר מדאורייתא כדילפינן לה בש"ס דתמורה בפ' כל האסורי' מקרא דמן הבקר להוציא את הנעבד וא"כ דין הוא דלגבי מצוה יהיה פסול אפי' בדיעבד אכן בע"ז דגוי דביטלוה דאפי' לגבוה לא פסילי אלא מדרבנן דין הוא דלגבי מצוה נחתינן דרגא ולכתחי' לא יטול ואם נטל יצא וע"ע בשלה"ג שם בפ' ר' ישמעאל שכ' דאין אדם אוסר דשא"ש מן התורה אפי' לגבוה הואיל דלהדיוט אינו אוסר אלא מדרבנן קנסו יע"ש ה"ה בע"ז שביטלה דמן התורה בין להדיוט בין לגבוה שרי אלא דמדרבנן אסור דכפי"ז יע"ן ב' התי' שתי' השלה"ג לישב דעת הרמב"ם דהואיל דס"ל בד' הרמב"ם דאינו מכשיר בע"ז בדיעבד אלא לאחר ביטול אבל קודם ביטול פסול גם בדיעבד א"כ גם בנטעו ואח"כ עבדו פסול גם בדיעבד קודם ביטול ומה"ט נמי סיים עלה השלה"ג דמהא דאמרי' יוצא הדין דהמשתחוה לבהמה קרניה פסולים לשופר כנז"ל: והרב שכנה"ג ז"ל יו"ד סי' קמ"ה שקו"ט טובא בד' שלה"ג ובסוד"ק כתב וז"ל ולא מצאתי דבר יותר מתיישב אלא כשנאמר שדעתם דהמשתחוה לדקל לולבו אסור אפי' בדיעבד וצ"ע עכ"ל עש"ב ודבריו קשים לשמוע דאיך אפ"ל כן בד' הטור ז"ל שהרי הטור ס"ל בלולב ושופר ובסנדל דחליצה דאפי' של ע"ז עצמה קודם ביטול יוצא יד"ח בדיעבד וא"כ מה סברא יש למחמיר במשתחוה לדקל שהוא נעבד במחובר דלהדיוט שרי שיהיה פסול גם בדיעבד הא ודאי אתמהא טובא וצ"ע: ואגב אורחין ראיתי לעמוד במ"ש הה"מ ז"ל בפ"ח מהל' לולב הנז"ל במ"ש וז"ל ורבינו כ' בדין האשרה אפי' בטלוה וכ' בסתם בע"ז יצא ולא חילק בין עכו"ם לישראל לא באשרה ולא בע"ז והוא עצמו כתב בפ"ח דע"ז שלענין ביטול אשרה דגוי י"ל ביטול ודישראל אין לה ביטול וכאן לא חי' וצ"ל שהוא גורם כאן מהב"ב בקצת נוסחאות והט' דאשרה היא דעיקר נטיעתה להיות האילן נעבד וזהו פי' באשרה דעשה ר"ל שהזכיר משה וכ"כ רבינו וכו' וכיון שנטיעת האילן היתה מתחי' להיות נעבד בדין הוא שיפסל משא"כ בע"ז וצ"ע עכ"ל. ודבריו ז"ל סובלים כמה פי' דאפ"ל דכוונתו לחלק בין אילן שנטעו מתחי' לעובדו לאילן שנטעו ולבסוף עבדו דהיינו שעשאו ע"ז במחובר דבזה אמר רבא לא יטול ואם נטל כשר. וז"ש הרמב"ם שם אבל בע"ז דגוי קודם ביטול: לא הוצרך להשמיענו דהואיל דלשריפה ולביעור קיימא כתותי מכתת שיעוריה וכדמפרש ר"ת ז"ל כמ"ש התוס' בשמו כנז"ל ונר' שכן הבין הלח"מ ז"ל בפ"א דשופר דבע"ז דגוי קודם ביטול לד' הה"מ ז"ל לא יטול יע"ש. ובהל' לולב על דין זה רמז על מ"ש בהל' שופר יע"ש וא"כ לפי"ז צ"ל דהרמב"ם ס"ל דבעיית ר"ל המשתחוה לדקל וכו' לכתחי' קמבע"ל ופסק לחומרא או בדיעבד מספק"ל לר"ל ודחה הרמב"ם אותה בעיא מקמי פשיטותיה דרבא אמנם אכתי ק' אמאי פסק בהל' ציצית בעיא דר"פ לחומרא דמזה מוכח להדיא דס"ל דבעיא דר"פ הוא: אדיעבד אם נטל יצא יד"ח או לא ופסק הוא ז"ל לחו' דלא יצא אפי' בדיעבד וא"כ בהכרח צ"ל הגם בעיא דר"ל במשתחוה לדקל דבדיעבד קא מספק"ל והיה צריך ג"כ לפסוק לחו' דפסול כדמוכח בסוגיין דע"ז דמ"ז הנ"ל דאמרינן אי תכלת דציצית היינו בעיא דר"ל ומשני אנה"נ וכו' וא"כ מאחר דהבעיא דר"פ הוא בדיעבד א"כ גם הבעיא דר"ל הוא בדיעבד וכשם דהבעיא דר"פ לחומרא היה לו לפסוק לחו' גם לדר"ל ואיך פסק בלולב דע"ז דבדיעבד כשר ובשלמא לולא דברי הה"מ ז"ל הוה מצ"ל דהרמב"ם ס"ל דרבא דאמר בלולב דע"ז אם נטל כשר הי"ד אחר ביטול ופסק הרמב"ם כרבא דאם נטל כשר ומה שלא פי' דבריו הרמב"ם בהל' לולב דאם נטל כשר דהיינו לאחר ביטול לזה י"ל דמאחר דבאשרה כתב בפי' לאסור אפי' שביטלוה סיים עלה דלולב דע"ז שביטלוה, כשר בדיעבד ברם להה"מ ז"ל דאינו מחלק בין, קודם ביטול ללאח"ב ק"ט דאמאי בהל' ציצית פסק לחומרא אפי' בדיעבד ובלולב הכשיר בדיעבד כיון דהני, תרי בעיות דר"ל והר"פ שניהם שוים בענין זה כנז"ל איברא דגם בלתי דברי הה"מ ז"ל אכתי ק' ע"ד הרמב"ם אי ס"ל לחלק מקודם ביטול ללאח"ב דא"כ אמאי בהל' שופר פסק שופר של ע"ז אין תוקעין בו לכתחי' ואם תקע יצא דלמה לא חילק בו בין קודם ביטול ללאח"ב וכן ג"כ ק' מ"ש בהל' יבום פ"ד בסנדל