פני יצחק חלק ו נב

טו) עו"כ שם בדי"א ע"ב אות ן' בד"ה א"נ שואל מר וכו' משה"ק ע"ד מרן ז"ל בכ"מ והצ"ע יע"ש ובזאת הק' מני"ר גם בס' מק"ק בדק"ל ע"א והצ"ע יע"ש ובעץ החיים בלשונות הרמב"ם בד"ו ע"ג וע"ד יע"ש ולפי חומר הקו' אפ"ל דס"ל למרן ז"ל דהגם דלענין כרת קיל חמץ מעורב במינו משאר איסורין מ"מ אית ביה חומרא מצד אחר שהחמירה תורה בו לחייבו מלקות ביש בו כזית בכא"פ כד שריף ליה משרף משא"כ בשאר איסורין דאמרינן בהו דאי שריף להו משרף בטלה דעתו אצל כ"א ופטור ושאני תערובת חמץ דדריש ר"א כל מחמצת לעירוב חמץ דאי איכא כזית בכא"פ אפי' דמשרף שריף ליה חייב מלקות וזהו כוונת הרמב"ם ז"ל בפט"ו ממאכ"א שכ' וז"ל ואל תתמה על חמץ בפסח וכו' יע"ש כלו' דכשם שהחמירה תורה בתערובת חמץ מקרא דכל מחמצת דלוקה בדאיכא כזית בכא"פ כד שריף ליה משא"כ בשאר איסורין משו"ה החמירו בו רז"ל לאוסרו במשהו גם שלא במינו ודו"ק: טז) עוד כתב שם די"א ע"ב אות נ"א בד"ה א"נ ראה מ"ש בפ' כ"צ וכו' וז"ל ויש תימה על הרמב"ם וכו' וצ"ע יע"ש ואפ"ל דס"ל להרמב"ם כתי' התוס' ז"ל שם בסוגייא הנז' דע"ה ע"א בד"ה הא לאו"ה וכו' וז"ל וי"ל נהי דנחלת דקרא היינו עוממות מ"מ סתם נחלות דמשנה וברייתא הוו לוחשות עכ"ל וא"כ מ"ש הרמב"ם סתם חתכו ובישלו ע"ג גחלים כשר סתמו כפירושו דבלוחשות איירי כלישנא דברייתא דרבי וק"ל: יז) עוד כתב שם דיו"ד ע"ב וז"ל והילך לשון הרמב"ם וכו' וקשו תרתי וכו' הפך ס' מרן יע"ש ולפי חה"ן אפ"ל לישב דעת מרן ז"ל דהא דמק' תלמודא לרבנו האי ובשל ולא משני דמבע"ל לצלי קדר משום הא ריבויא אתא דווקא לצ"ק א"כ ק' דלא ליכתוב לא מיעוטו דבמים ולא ריבוייא דבשל מבושל ולימא לא תאכלו ממנו נא ובשל ותל"מ וממילא הוה ידעינן דצ"ק דנתבשל במימי עצמו דחייב דהא לא כתיב במים אל"ו דאצ"ט הריבוי למילתא אחריתי דהיינו לצלאו ואח"כ בישלו וממילא השתא נתרבה ג"כ לצ"ק וא"ת סו"ס למה לי במים לא ליכתוב אלא ובשל מבושל הא ל"ק די"ל דרבותא אשמועינן קרא דאפי' במים לא יבשל וכ"ש בשאר משקין דרבנן דמפקי שאר משקין מק"ו ומה דהשמיט הרמב"ם הק"ו י"ל דס"ל דאין מזהירין מן הדין כדהק' התוס' ז"ל בסוגיין ולא ניחא ליה בתירוצם ורבנן דרבי גופייהו אפשר דס"ל כמ"ד מזהירין מן הדין ובהא לית הל' כוותייהו ובהכי ניחא נמי הקושייא שלישית שהק' עט"ר הרמ"ז ז"ל די"ל דמשו"ה נקט הש"ס לקמן בע"ב רבי ולא רבנן משום דלרבנן עיקר קרא אתא לצלאו ואח"כ בשלו ולא לצ"ק כמש"ל וא"ת סו"ס לפי האמת לרבי דבעי ריבוייא משום שאר משקין וצ"ק למ"ל ריבוייא ומיעוטא ליכתוב נא ומבושל וסגי וי"ל דס"ל לרבי דאי הוה כתיב הכי הו"א דקרא קא מזהיר כדרך רוב העולם שמבשלים במים דוקא ולא בשאר משקין וגם לא עבדי צ"ק להכי אצ"ט ריבויא ומיעוטא אבל רבנן דהכי לא ס"ל הכי וכדכתיבנא: והנה מדברי הרב לח"מ' ועט"ר הרמ"ז ז"ל נראה דס"ל דהרמב"ם פסק כרבי ולפי"ז קל"ט דא"כ אמאי השמיט הרמב"ם דינא דאם בישלו מבעוד יום ואכלו משחשיכה דלרבי חייב מכח שינויא דקרא דאמר ובשל מבושל כדאסיק הש"ס התם בע"ב וצל"ע כעת: ורש"י ז"ל בפ' בא נקט דרשא דרבי דיליף שאר משקין מריבוייא דבשל מבושל יע"ש ומאי דנקט בד' ושביק רבנן הגם דנימא דהל' כרבנן דר' מ"מ דרכו של רש"י לפרש אליבא דמאן דפשטיה דקרא מוכח טפי כוותיה אפי' דאין הל' כמותו א"נ דס"ל כמ"ד אין מזהירין מן הדין ורבנן דר' דנפק"ל שאר משקין מק"ו סברי דמזהירין מה"ד ולא קי"ל כוותייהו בהא א"נ דס"ל רבנן דר' כתירוץ התוס' ז"ל ורש"י לא ניח"ל בתירוצם משו"ה פסק כרבי: והגאון הרא"ם ז"ל לא נרגש על רש"י ז"ל מזה כלום רק כתב ע"ד רש"י שהם מהמכילתא ובמכילתא איפליגו בזה ר"ע ור' ישמעאל דרע"ק הוא דיליף שאר משקין מריבוייא דבשל מבושל ורי"ש יליף שאר משקין מק"ו עי"ש והשתא א"ש דרש"י ז"ל בפי' התורה תפס כרע"ק דהלכה כרע"ק מחבירו ורבנן דרבי דבברייתא דאייתי הש"ס הוא ניהו רע"ק ומאחר דהש"ס נקט סברת רע"ק בשם רבנן ודאי משום דהלכתא הכי הויא כרע"ק מחבירו הו"ל כאילו רבים פליגי עליה דרבי: אכן הרב נחלת יעקב ז"ל שם דחה דברי מרן כ"מ דס"ל דהרמב"ם פסק כרבנן ואסיק דאדרבא הרמב"ם פ' כרבי ולא כרבנן משום דבמכילתא שנו בשם רע"ק דהל' כוותיה לגבי רי"ש ואולי גם בש"ס היה גורס הרמב"ם רע"ק במקום רבנן וקי"ל הל' כרע"ק אפי' מחביריו וכו' עכ"ל יעש"ב והנה מ"ש משום דבמכילתא שנו בשם רע"ק ניחא. אך מה שהוסיף עוד לומר דקי"ל הלכה כרע"ק אפי' מחביריו הא ודאי ליתא ופוק חזי מ"ש הר' יד מלאכי ז"ל בכלל זה סי' קע"ב כמה שפך חמתו ע"ד הרט"ז ז"ל שכ"כ וכתב עליו וז"ל ושארי ליה מאריה שטעה בפשי' בגלוי וידוע לפני כל יודעי דו"ד וכו' עי"ש וע"ע בס' משק ביתי אות קמ"ו מ"ש בזה. ועוד דגם עליו יעבור קוש' התימה למאי דס"ל. דהרמב"ם פ' כרבי דא"כ אמאי השמיט הרמב"ם דינא דאם בישלו מבע"י וכו' דלרבי חייב כמש"ל ודבריו צל"ע: והרא"ם ז"ל בפ' בא עמ"ש רש"י ז"ל ובשל מבושל מ"מ ופי' בין במים בין בשאר משקין הק' ע"ז דאי הכי לא ליכתוב קרא לא במים ולא ובשל אלא ליכתוב נא ומבושל ותירוצו דחוק וכבר דחהו הנח"י ז"ל וגם מה שתירץ הוא ז"ל לא הונח לי דאכתי ק' במים למה לי הילכך מחוורתא כדשנינן בעניותין והכי חזינא השתא בס' משכיל לדוד שם דק"ל הכי ותי' ב' תי' ותי' קמא דידיה הוא ממש כמ"ש בעניותין אכן תירוצו הב' דאצ"ט במים לאסור מים דשפוד עם שהוא נכון מ"מ לפי"ז יהיה איסורי הצלי בשפוד שאינו של המון מדאורייתא וזה אינו אלא מדרבנן הוא דאסור וכמ"ש מרן ז"ל בכ"מ פ"ח דק"פ ה"ט וז"ל היו בוררין לצלייתו וכו' יע"ש וע"ע בס' מק"ק דצ"ו ע"א ובס' עץ החיים בל' הרמב"ם ד"ו ע"ב ואני הדל הנלע"ד כתבתי ודו"ק: חי) עוד כתב עט"ר הרמ"ז ז"ל שם בס' מק"ק בחי' לעירובין בדנ"ה ע"ב בד"ה הריני נזיר וכו' וז"ל ובלח"מ הק' דלטעם רבינו חד בשבת לישתרי וי"ל דאליהו יבא ב' ימים קודם המשיח ולפני יום לאו"ד וליתא דא"כ נ"ט הש"ס דשרי בשבת דלא אתא אליהו אתמול ודילמא אתא בה' בשבת מוכ"ל דלפני יום דוקא וחזרה הקו' והבן עכ"ל. וכן הק' עוד עט"ר הרמ"ז ז"ל בס' ישרש יעקב בחי' לעירובין ע"ד הלח"מ ז"ל יע"ש: ואפ"ל דכוונת הרב לח"מ ז"ל כמבואר בד"ק דהט' שהוכרח הש"ס למיהב האי טעמא משום דהאי סוגייא אתיא כר"ש דס"ל ספק נזירות לחומרא וא"כ ע"כ מוכרח לומר דטעמא דשרי בשבת משום דלא יתכן לבא בשבת כיון דאין אליהו בא בע"ש ומוכרח ג"כ דס"ל דלפני יום דוקא אבל לדידן דקי"ל דספק נזירות להקל אם יש